"ישראל רוצה לשבור את כוח הרצון של חמאס ושל העם הפלסטיני, אבל חמאס הוא רעיון ומות מנהיגיו לא יחסל אותו. אנחנו מנהלים מערכה שתסתיים עם שחרור ירושלים, ומוכנים לשלם עבורה מחיר גבוה. חיסולי מנהיגינו לא יגרמו לנו להיכנע, ונחישות הארגון רק תגבר". הכרזתו של אחד מדוברי חמאס, סאמי אבו-זהרי, אפיינה את רוב התגובות שנשמעו בעקבות חיסול מנהיג הארגון, איסמעיל הנייה, שעות ספורות לאחר שחוסל בביירות פואד שוכר (חאג' מוחסן), המוגדר "רמטכ"ל חיזבאללה".
מצד אחד, ההצהרות האלה מבטאות נכונות אמיתית להקרבה אישית למען יעדים אידיאולוגיים, ומרמזות שהחיסולים, קרוב לוודאי, לא ישתקו ולא ירתיעו את הארגונים שנפגעו. אבל מצד שני, ברור שהלילה בין שלישי לרביעי השבוע היה פרק הזמן הקשה ביותר לכלל מחנה ההתנגדות בהנהגת איראן מאז החלה המלחמה הנוכחית, ושהחיסולים מחייבים, מבחינתם, תגובה ובקרת נזקים.
3 צפייה בגלריה
הנייה עם נשיא איראן הנכנס, שעות לפני שחוסל. התקבל בכבוד השמור לראשי מדינות, יותר משזכה לו אבו־מאזן, שאותו גם הביס בכל סקר
מבין השניים, חיסול הנייה זוכה להבלטה בשיח הישראלי בגלל ההיכרות הממושכת איתו ומעמדו כראש הארגון שביצע את טבח 7 באוקטובר. הנייה בן ה-62 היה בעל משקל סמלי יותר מאשר מעשי. הוא פילס את דרכו לצמרת הנהגת חמאס דרך עשייה פוליטית והסברתית, וכוכבו דרך כששימש אחד מדוברי מחנה מגורשי מרג' אל-זהור בלבנון בשנים 1992-1993.
הנייה בנה את מעמדו דרך קרבתו למייסד חמאס, שייח' אחמד יאסין, בשנים ששימש עוזרו האישי לאחר שחרורו מהכלא הישראלי ב-1997. הקרבה בין השניים התבססה בין היתר על המוצא המשותף של יאסין והורי הנייה - הכפר אל-ג'ורה ששכן עד 1948 באזור אשקלון. העובדה שלא היה בעל ניסיון צבאי נוצלה לא פעם כביקורת נגדו, כפי שעשה יחיא סינוואר בתום מבצע צוק איתן, אז האשים את הנייה בניהול לקוי והבטיח כי את המערכה הבאה הוא ינהיג, וכי היא תיפתח בשטח ישראל וביוזמה של חמאס, כפי שאכן התממש ב-7 באוקטובר.
הנייה שאב את כוחו, בין היתר, מכך שייצג מגמות עומק שהתפתחו בחמאס בעשורים האחרונים. הוא ייצג דור צעיר יותר שהחל להנהיג את התנועה במקום דור המייסדים שחוסלו ברובם על ידי ישראל באינתיפאדה השנייה, וכן את כוחה המתעצם של רצועת עזה בהנהגת חמאס, כאשר נבחר ב-2017 לתפקיד ראש הלשכה המדינית של הארגון. בנוסף, הנייה ייצג את השכבות הנמוכות בחברה (הוא נולד והתגורר במחנה הפליטים שאטי), ואת "פרויקט המדינה" שעמד בראשו מאז ניצחון חמאס בבחירות ב-2006, שבעקבותיהן מונה לראש ממשלה.
לאורך השנים הפך הנייה למעין סמל לאומי. הסטטוס הזה התחזק במלחמה הנוכחית לאחר שאיבד שלושה בנים, ארבעה נכדים ואחות, מה שבעיני רבים מהפלסטינים המחיש את ההקרבה עבור המאבק הלאומי. לא מפתיע שבסקרים שערך בשנים האחרונות המרכז הפלסטיני למחקרי מדיניות ודעת קהל (PCPSR), בלט שמו כמועמד שיכול היה להביס כמעט בכל תרחיש את אבו-מאזן בבחירות עתידיות, כאשר היחיד שמציב אתגר בפניו היה מרואן ברגותי. ביטוי למעמדו הייחודי של הנייה השתקף בגינויים החריפים שפירסמה הרשות בעקבות החיסול ובהכרזת אבו-מאזן על שלושה ימי אבל לזכר מנהיג הארגון המתחרה בו על הנהגת המערכת הפלסטינית.
משעל יחליק בקלות
גם בזירה החיצונית הפך הנייה למעין פרזנטור, כלומר מנהיג של ארגון לגיטימי לכאורה, הממוקד בעשייה דיפלומטית, ולבוש בחליפות ועניבות. בביקוריו במדינות באזור, למשל באיראן או בטורקיה, הוא התקבל בכבוד שזוכים לו ראשי מדינות, ולפעמים אף קיבל יחס מכובד יותר מזה שהוענק לאבו-מאזן. מנגד, הוא היה מחוץ לתחום הצבאי שנשלט על ידי מי שהציבו אתגר בפניו: סגנו סאלח אל-עארורי, שחוסל בינואר בביירות, ובמיוחד יחיא סינוואר, מה שהעלה מאז 7 באוקטובר את התהייה עד כמה ידע על המתקפה או על מועד מימושה.
בגלל הריחוק מהתחום הצבאי נראה כי הנזק התפקודי שייגרם לחמאס בעקבות חיסול הנייה יהיה בר-תיקון בזמן קצר יחסית, בניגוד למשל לחיסולו של מוחמד דף, שיצר - כך מסתמן - פגיעה ביצועית, במיוחד בכל הנוגע לגיבוש תפיסת הלחימה של חמאס בעזה. כבר עתה מועלים לאוויר שמות של מועמדים אפשריים להחלפת הנייה, ובראשם ח'אלד משעל, ששימש בתפקיד לפניו, וכן מוסא אבו-מרזוק, שכיהן באותו התפקיד לפני משעל. אלה ממלאים כבר עתה תפקיד מרכזי בכל הנוגע לגיבוש האסטרטגיה של חמאס, היחסים הדיפלומטיים ומערך ההסברה של הארגון, וסביר כי ייכנסו בקלות לתפקיד.
"מינוי מחדש של משעל לתפקיד יו"ר הלשכה המדינית ילווה כנראה בהשפעה גוברת של האגף בארגון המקורב לבכירי תנועת האחים המוסלמים, בפרט אלה הפועלים בירדן", אומר ט', עיתונאי בכיר מעזה המצוי בקשר עם גורמי חמאס. "החיסול שהתרחש בטהרן גם מעורר תחושת אי-נוחות - בחמאס בפרט וברחוב הפלסטיני בכלל - בנוגע לקשר ההדוק מדי שנוצר בין הארגון לאיראן. רבים מוטרדים מכך שבמסע הלוויה הסמלי שנערך אתמול להנייה באיראן הונף הדגל האדום של השיעה, שמשמעו נקמה בשם האבות המייסדים של העדה, מחזה שהתרחש למשל בהלוויית קאסם סולימאני. הדבר עורר רגשות אנטי-איראניים בקרב הפלסטינים שבטוחים כי טהרן דואגת קודם כל לאינטרסים שלה, והם רק תפאורה".
ד', פובליציסט ומרצה למדע המדינה מהרצועה, מעלה זווית אחרת. להערכתו, היעלמות הנייה, נציג הרצועה, תגרום להעמקת הפער בין ההנהגה בחו"ל לזאת בעזה. "כבר עתה סינוואר לא חש מחויבות להנהגה בדוחא, וסביר כי לאחר חיסול הנייה הוא ירגיש עוד פחות צורך להתייעץ איתה. במצב החדש שנוצר, ח'ליל אל-חיה (אבו-אוסאמה), סגנו של סינוואר השוהה מאז ראשית המלחמה בדוחא, צפוי לשמש חוליית קשר חשובה, משום שהוא נותר הנציג היחיד של הרצועה בחוץ והוא ממילא הדמות היחידה שסינוואר סומך עליה בתוך קבוצת מנהיגי חו"ל, שלתפיסתו לא מבינה את המצב בעזה ונוקטת עמדות מרוככות מדי לטעמו".
ברקע מתחדדת השאלה איך ישפיע חיסול הנייה על המו"מ בנוגע לעסקה על שחרור החטופים. הנייה היה אמנם מעורב במגעים, אבל לא נותן המילה האחרונה. התפקיד הזה שמור לסינוואר. נראה כי בעקבות החיסול חמאס עלול לבצע השהיה זמנית או סמלית של המגעים, אבל סביר להניח שלא יפסיק אותם כליל. בשוך סערת החיסול, ישראל וחמאס ישובו קרוב לוודאי למצב שהתקיים עד ראשית השבוע, כלומר פער בלתי ניתן לגישור שמעליו מרחפת אמונה של נתניהו כי המשך לחץ יביא לנסיגה של הארגון מעמדותיו.
רמי איגרא, בעבר ראש חטיבת השבויים והנעדרים במוסד, טוען כי לחיסול הנייה לא תהיה כלל השפעה על העסקה. "סינוואר ממילא מנהל את המו"מ באופן כמעט בלעדי. הוא בז מעומק ליבו למנהיגי חמאס שיושבים בקטאר ולא נוטה להתייחס לדעותיהם. ולכן לא צפוי שיבוש עמוק במתווה השיחות. אבל גם אין לצפות לריכוך משמעותי בעמדות הנוקשות של חמאס שעשויות להשתנות רק אם סינוואר יראה שמתפתחת חלופה לשלטונו, מה שלא מסתמן כרגע".
אולי כמו אחרי מורנייה
חיסול פואד שוכר (חאג' מוחסן) מעורר דאגה עמוקה יותר במישור הביטחוני, בעיקר נוכח העוצמה הצבאית של חיזבאללה. מצד אחד, החיסול לא מפתיע: היה ברור שישראל תגיב על טבח 12 הילדים במג'דל שמס בשבת האחרונה. מצד שני, הפגיעה בעמוד תווך של הארגון, שהיה אחראי על בניין כוחו הצבאי, כואבת מאוד ומחייבת מענה.
נסראללה מבין שישראל מצויה בדריכות שיא, מודע לכוח הימי האמריקאי-בריטי המתקרב לחופי לבנון, ומתמודד עם לחץ פנים-לבנוני ובינלאומי כבד שלא לגרור את המדינה למערכה אזורית רחבה. בשל כל אלה ייתכן כי יעדיף לממש את הנקמה באיחור, כפי שעשה בעבר, למשל בסדרת פיגועים שביצע בחו"ל בשנים שלאחר חיסול עימאד מורנייה ב-2008.
"חיסול שוכר, שנשא בעמדה הצבאית הבכירה ביותר בחיזבאללה, סמוך למקום כינוס מועצת השורא בדאחיה, מהווה מכה קשה לנסראללה בפרט ולארגון בכלל", מסביר תא"ל במיל' ד"ר שמעון שפירא, מחבר הספר "חזבאללה בין איראן ולבנון". "שוכר השתייך לגרעין המייסדים בזרוע המבצעים של חיזבאללה, ויחד עם מורנייה השתתף בפיגועים בולטים, כמו פיצוץ מיפקדת צה"ל בצור ב-1982 ומטה המרינס והצנחנים הצרפתים בביירות ב-1983.
"נסראללה, שמינה את שוכר לחבר בכיר במועצת הג'יהאד של חיזבאללה, צפוי להגיב על החיסול בפגיעה משמעותית ביעדים אסטרטגיים בישראל, תוך ניסיון להיצמד למשוואה שלא להביא למלחמה כוללת. עם זאת, אנו מצויים בסכנה של חישוב שגוי שעלול לצאת משליטה ולגרום למלחמה, גם אם שני הצדדים שואפים להימנע ממנה כרגע".
איראן היא שחקן מפתח בשאלת התגובה על החיסולים, משום שלשני המחוסלים הייתה זיקה ישירה לטהרן: שוכר, כמו כל ראשי חיזבאללה, היה בעל קשר הדוק למשטר האיסלאמי, ובפרט למפקדי משמרות המהפכה, והנייה אמנם לא היה שיעי או פרסי, אבל הוא נהרג על אדמה איראנית, מה שהביא את מנהיג הרפובליקה האיסלאמית, חמינאי, להכריז שלשום: "איראן חייבת לנקום את דמו של הנייה, כי הוא מת מות קדושים על אדמתנו". לפי הפרסום ב"ניו יורק טיימס" ביום רביעי, הוא כבר הורה לתקוף את ישראל ישירות, אך להימנע מפגיעה באזרחים.
בהקשר הזה מסביר פרופ' מאיר ליטבק, ראש מרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת ת"א: "הפגיעה בכבוד הלאומי בעקבות החדירה ללב הבירה וחיסול אורח כבוד של המשטר האיסלאמי, שהוזמן לאירוע החגיגי של השבעת הנשיא החדש, יחייבו את איראן להגיב. עם זאת, מכיוון שמדובר במנהיג פלסטיני ולא בגנרל של משמרות המהפכה, כמו מוחמד רזא זאהדי, שחוסל בתקיפה סמוך לשגרירות האיראנית בדמשק באפריל השנה, האיראנים ינסו לקדם מהלך שלהערכתם לא יוביל למערכה רחבה – למשל מתקפת טילים וכטב"מים בהיקף מוגבל, או פיגוע של חיזבאללה שייצג גם את נקמתם".
גם קטאר מפגינה זעם נוכח חיסול הנייה. הקטארים, שמעניקים חסות להנהגת חמאס בדוחא ומתאמצים להקרין דימוי (כוזב) שלפיו קיימת הפרדה ברורה בין הזרוע הצבאית של הארגון להנהגה המדינית בראשותו של הנייה, איבדו דמות קרובה ששימשה מנוף השפעה חשוב מבחינתם על חמאס בפרט, ועל המערכת הפלסטינית בכלל. הזעם הקטארי נשקף מהכרזת ראש הממשלה, מוחמד אל-ת'אני, מיד לאחר חיסול הנייה: "איך ניתן לקדם תיווך, כאשר צד אחד הורג את מי שהוא מנהל עימו מו"מ?"
"חיסול הנייה מכאיב לקטארים אבל לא ישנה את דפוסי ההתנהלות שלהם ואת יחסם כלפי ישראל", מעריכה ד"ר מיכל יערי, מומחית למדינות המפרץ מאוניברסיטת בן-גוריון. "העובדה שישראל נמנעה מחיסול הנייה על אדמת קטאר מעידה על הזהירות שישראל מפגינה כלפי האמירות שהיחסים איתה נתפסים כחשובים מאוד (לקח מניסיון החיסול של משעל על אדמת ירדן ב-1997, מ"מ). למרות הפגיעה באישיות שטופחה על ידה משך שנים, קטאר תסתפק כנראה בגינויים דיפלומטיים. היא לא תכריז על נטישת תפקידה כמתווכת במו"מ על עסקה, הוא יותר מדי חשוב לה. בעיניה התיווך ממחיש את חשיבותה האסטרטגית ועוזר לה להדוף ביקורת מהמערב על הקשרים שלה עם גורמי טרור במזה"ת".
כלל גורמי "מחנה ההתנגדות" ספגו השבוע מכה קשה ומתכנסים לחישוב מהלכים. נראה שהשאלה אינה אם התגובה תתממש, אלא מתי, איפה ובאילו מתווים. ישראל כמובן צריכה להיערך לאיומים הצפויים ולהגביר יוזמות התקפיות, אבל גם להחליט מהי התכלית האסטרטגית בכלל החזיתות, ובמיוחד בעזה. נראה שהעימותים בכל הגזרות יימשכו גם לאחר החיסולים הדרמטיים, ואולי אף יהפכו חריפים יותר מאלה שהתנהלו בעשרת החודשים האחרונים.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
