"אל תדאג", הצהיר ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד רה"מ פרופ' אבי שמחון בראיון ל"ממון שישי", "הצעת התקציב ל-2025 תונח לאישור הממשלה בספטמבר ולאישור הכנסת בתחילת אוקטובר. בקרוב מאוד נקיים פגישת הכנה גדולה ורבת-משתתפים. לא יהיה תקציב המשכי ל-2025", התחייב.
איך שרדו ההבטחות את הזמן שחלף? לא שרדו טוב. במרוצת יולי לא התקיימה אותה "פגישה תקציבית מורחבת" וגם לא נערכו פגישות יותר מצומצמות בדרגי פקידות בכירים. לוח הזמנים לאישור התקציב, הקבוע בחוק משק המדינה, התכווץ וימשיך להתכווץ באוגוסט הלוהט. במקביל מתקרבת האופציה של תקציב המשכי לשנה הבאה – שהוא תקציב 2024 מעודכן רק בעליות מחירים – במהירות לנקודת אל-חזור.
העיכובים והדחיינות הקפיצו את בכירי האוצר. לפני ימים אחדים שיגר הממונה על התקציבים יוגב גרדוס מכתב לשר האוצר, ובו שורה של אזהרות מפני אימוץ האפשרות של תקציב המשכי לשנה הבאה. ואם זו כוונתם הנסתרת של ביבי וסמוטריץ', כתב-רמז גרדוס, נדרשים כבר עכשיו צעדים תקציביים כואבים. מכתבו לשר חריף, מזעיק, מקצועי, פטריוטי. הוא מתריע מפני העמקת הגירעון התקציבי בשנה הבאה, מעל ומעבר למספר שעליו התחייב משרד האוצר לשמור כגבול עליון ושעליו נתן את מילתו לסוכנויות לדירוג האשראי, לשוקי ההון ולגורמי ממשל אמריקאיים. באחרונה התחזיות הכלכליות התקדרו עוד – מלחמה רב-חזיתית, התאוששות כלכלית איטית מהצפוי – והקרב העכשווי הוא על אי-חריגה מגירעון של 5.2% מהתוצר ב-2025, מסכום הקרוב ל-130 מיליארד שקל. עצום.
האפשרות של חריגה גדולה עוד יותר מיעד הגירעון טמונה במנגנון של "תקציב המשכי": הוא יעתיק את הוצאות השנה הקודמת בתוספת האינפלציה, כולל הוצאות הביטחון האדירות של 140 מיליארד שקל – ובעקיפין יעתיק גם את רמת הגירעון שתשרור בפועל ב-2024, העלולה להתקרב ל-7% מהתוצר.
באו לכן אנשי אגף התקציבים ואמרו לשר האוצר (לדבריהם): היי, אדוני השר, לנכוח האיום בהיעדר תקציב חדש לשנה הבאה, צריך לקצץ כבר עכשיו, כבר בחודש-חודשיים הקרובים, את הגירעון המסתמן. בכמה? שאל בנימוס השר. לפחות ב-50 עד 55 מיליארד שקלים, הם ענו, אחרת הבור התקציבי יתגלגל במלואו ל-2025 ויקבור אותנו. יש לנו סל מלא הצעות לקיצוצים ומסים, הצעות מדורגות לפי מידת הפגיעה בצמיחה ובשוויון. עליך לבחור, על הממשלה לאשר, על הכנסת לחוקק.
בעגת האוצר קוראים למהלך כזה "התאמות", ובאחרונה גם "הקפאת גידולים אוטומטיים". הציבור קורא לו "מכת גזירות", ויודע למה. מע"מ יותר גבוה, משכורות וקצבאות נשחקות באינפלציה, מסים חדשים על חיסכון ועוד גלולות מרות.
נכון לכתיבת שורות אלו, סמוטריץ' לא הגיב על המכתב של הממונה על התקציבים ועל הבהלה של צמרת משרדו. ולמה שיגיב? ניהול מדיניות תקציבית אחראית לא בראש מעייניו. ארץ ישראל השלמה ושלמות הקואליציה בראש מעייניו.
שר "ההתיישבות"
ההתנהגות ה"מפתיעה" של סמוטריץ' באוצר מעוררת באחרונה דאגה כבדה, כעס וזעם בקרב קהיליית הכלכלנים, אנשי העסקים והפרשנים. הרשו לי לא להיות מופתע. ב-22 בדצמבר 2022 התקיים באילת כנס העיתונות השנתי. השתתפתי בו בפאנל על המדיניות הכלכלית של הממשלה החדשה שהייתה אמורה להישבע בכנסת בעוד ימים אחדים. אמרתי אז: "אני מתנגד באופן נחרץ ומוחלט למועמדותו של בצלאל סמוטריץ' לשר האוצר. המינוי הזה יהיה חרפה לעם היהודי - ולא בגלל דעותיו הכלכליות של האיש אלא בגלל השקפת העולם המשיחית-סיפוחיסטית-גזענית. אסור לבעל עמדות כאלה להחזיר בהגה של המשק הישראלי". "אני קורא", הוספתי, "לבכירי האוצר לסרב לשתף עימו פעולה". דבריי עוררו מהומה בקהל המאזינים, עד כדי צעקות רמות. המוחים אמרו לי: עליך להפריד בין הדעות המדיניות והאידיאולוגיה של סמוטריץ' לבין עמדותיו הכלכליות. בכל הנוגע לכלכלה הוא "איש רציני ומקצועי שזכה לשבחים בתפקידו הקודם כשר התחבורה". הוא עתיד להיות "שר אוצר אמיץ שיילחם במונופולים ובטייקונים. הוא לא יאכזב".
אכן, סמוטריץ' לא איכזב. רוצה לומר, לא איכזב את בוחריו, את בסיסי כוחו האלקטורלי. הוא לא רק הרבה לפזר הצהרות מדיניות קיצוניות המשקפות את האידיאולוגיה שלו. הוא גם דאג להזרים תקציבים רבים, במישרין ובעקיפין, ליעדים הנמצאים גבוה בסולם העדיפויות הרעיוני שלו, בראשם המתנחלים ונציגיהם בממשלה ובכנסת. במקביל לא היסס לשלוח יד עמוקה לכיס משלמי המסים כדי לפזר מתנות תקציביות יקרות ערך לשותפיו הקואליציוניים מהמפלגות החרדיות, תוך כדי התעלמות גמורה מבכירי משרדו.
ואחרי כל זה, בצלאל סמוטריץ' הוא לא, לפחות עד כה, שר האוצר הכי הגרוע בתולדות ישראל. היו שרי אוצר הרבה יותר גרועים (זוכרים את שמחה ארליך? את אברהם הירשזון?). לא היו שרי אוצר יותר קיצונים וקנאים ממנו.
פיאד מלבין את חמאס
סלאם פיאד, מי שהיה בעבר שר האוצר ברשות הפלסטינית ואחר כך, בשנים 2007 עד 2013, ראש ממשלתה ומכהן היום כפרופסור אורח באוניברסיטת פרינסטון בארה"ב, הוא הכלכלן הפלסטיני הבולט, המוכר, החשוב והמכובד ביותר. שמו הועלה באחרונה כאיש המתאים לעמוד בראש מאמץ השיקום של רצועת עזה.
פרופ' פיאד ממעט לדבר בפומבי ולפרסום. בשבוע שעבר חרג משתיקתו בכינוס השנתי של "הפורום הביטחון של אספן" המתקיים בעיירת נופש ציורית ויקרה להחריד במדינת קולורדו בארה"ב. לפורום עטוף המוניטין מגיעים מדינאים יודעים, הוגי דעות בינלאומיים, פרופסורים, חוקרים ואנשי צבא בדימוס. השנה הוזמנו ובאו גם אלוף (מיל') עמוס ידלין, ראש מכון Mind הישראלי, ולצידו כאמור פרופ' פיאד. חזיתי בו בתקווה גדולה; סוף-סוף אשמע מדינאי כלכלי פלסטיני מתון ושקול, האמנתי. אך דבריו נאמרו בשטף דחוס, כמעט בזעקה, ובסיומם חשתי אכזבה צורבת. הייתי המום ומתוסכל, כמו חלק ניכר משתתפי הפורום, ועמוס ידלין בראשם.
פיאד העמיד שלושה תנאי מוצא להתקדמות להסדר פלסטיני-ישראלי כלשהו. תנאי ראשון: צירוף חמאס לאש"ף ("הארגון לשחרור פלסטין") וכינון "ממשלת הסכמה לאומית פלסטינית רחבה" בהשתתפותו. חמאס, הסביר פיאד, הפך עם השנים לכוח פוליטי מוביל בשטחים הפלסטיניים ול"גורם קובע" ברצועת עזה, כשהאידיאולוגיה שלו מחלחלת לשכבות ציבור רחבות. אין, לפיכך, אופציה להתעלם ממנו בחתירה להסדרים. אדרבה, "יש לאמץ את חמאס למען אחדות פלסטינית", אמר פיאד.
התנאי השני: לעקוף את ההתנגדות המוחלטת של ממשלות ישראל, "זו המכהנת ואלה שיבואו אחריה", למדינה פלסטינית על ידי החלטה מיוחדת של מועצת הביטחון שתכיר ב"זכותה הבלתי מעורערת של האומה הפלסטינית למדינה ריבונית בכל השטחים שנכבשו על ידי ישראל ב-1967", כדבריו. רק החלטה כזו, שארה"ב תתמוך בה, "תמנע התפרצות אינתיפאדה שלישית" ותייתר – לדעתו – את הצורך בהסכמה ישראלית עקרונית לכינונה של מדינה פלסטינית.
ותנאי אחרון: הישראלים והפלסטינים צריכים להתחייב על הפסקת השימוש באלימות, כולל "הפסקה מוחלטת של הפשיטות הצבאיות הישראליות על השטחים הפלסטיניים". פיאד חמק משאלות על פירוז מנשק של חמאס.
פיאד הניח יסודות חשובים לפיתוחה הכלכלי של הרשות ולכינון מוסדות שלטוניים עצמאיים בה. יש לו חברים בארץ והוא ממוקם בקצה הרציונלי והמתון של הפוליטיקה הפלסטינית. אף על פי כן, הוא מעמיד תנאים כה מופרכים לקידום הסדר פלסטיני-ישראלי חדש, שספק אם יימצא פוליטיקאי או איש ציבור ישראלי אחד שיסכים להם.
מר סלאם פיאד, בדרך לריבונות מדינית פלסטינית אי-אפשר להלבין את חמאס ו"לעקוף את ישראל". כפרופסור לכלכלה, מדע המציאות והפשרה, היית צריך לדעת זאת. במקום ריאליזם בחרת לחיות בעולם של אשליות מסוכנות ולשחק בנדמה לי. השתגעת?
