עדן בן זקן הצליחה לעשות ליונתן קלימי את מה שעשתה לאותו אוברול מנומר ב-"30 שקל": להפוך אותו לכוכב כמעט מבלי להתכוון. לפני שש שנים, כשהיא הגיעה לראשונה לאולפן שהקים יחד עם שותפתו ליצירה, תמר יהלומי, מיד נתנה מחמאה. "היא אמרה לי, 'שוקי ואני שרופים עליך, שומעים את הקאברים שלך כל היום'. ואז היא אמרה שהיא מתחתנת עוד חצי שנה ורוצה שאני אשיר בחתונה. ואני, ילד תמים, חשבתי שהיא סתם אומרת ועניתי 'בעזרת השם'".
אלא שבן זקן הייתה רצינית, וחודש לפני החתונה ביקשה מקלימי שלא סתם יבוא לשיר, אלא יבצע שיר מקורי. "אמרתי לה שאי-אפשר לכתוב מאפס תוך חודש, אבל היא שיכנעה אותי לנסות. פתחנו סקיצות ואז נזכרתי בשיר בשם 'החיים', שכתבתי על החיים שלי, ילד שעובר מהדרום למרכז. תמר ואני קלטנו את הפוטנציאל והחלטנו לשכתב את הטקסט, כך שיתאים לאישה. תוך עשר דקות היה לחן מהמם. הטקסט הותאם לסיפור של עדן ושוקי, ובאמת שרתי לה אותו בחופה".
מה היו התגובות?
"אף אחד לא הכיר אותי וכולם שמעו אותי לראשונה שם. המנהל של עדן אמר שמה שקורה עם השיר הזה לא קרה מעולם. אחרי כמה שבועות, עדן אמרה שהיא רוצה שנקליט את השיר הזה ביחד, שאנשים רוצים לשמוע אותי. זמרת השנה ניסתה לשכנע אותי לשיר איתה, אבל הרגשתי שזה צריך להיות השיר שלה. בסוף היא באמת הקליטה אותו לבד, כולנו הרגשנו צמרמורות והוא יצא להפצה. נהייתה היסטריה במדינה סביבו, טירוף. זה שיר שהוא חלק מאוד מרגש בחיים של אנשים עד היום, בייחוד עכשיו, במלחמה. אני מקבל הודעות מאמהות שזה הצלצול של הילד שלהן, החייל. אפילו כשביבי נבחר עדן שרה לו את זה, כשהוא עמד מחובק עם שרה על הבמה".
× × ×
אותו רגע מכונן וקסום הפך את קלימי ויהלומי לבסטיז של הזמרים שמחפשים להקליט להיטים בטוחים. "מהר מאוד כל אמני ישראל היו בדלת שלנו", הוא מספר. "מהים-תיכוניים ועד לעברי לידר ושירי מימון. אני כל יום מרוגש-שיא. משתדל לשמור על פאסון, אבל מתרגש". בין השאר הם כתבו את 'אהבה כמו שלנו' לשרית חדד (בת זוגה של יהלומי), 'סוף של כל סיפור' עבור איל גולן ו'אוהבת אותי אמיתי' של עומר אדם. עכשיו הוא סוף-סוף מוכן לשיר לנו סולו, ומוציא אלבום אי-פי ובו ארבעה שירים. "הוצאתי שירים ראשונים שלי, שבחרתי בפינצטה", הוא מספר בהתרגשות. "קראתי לאלבום 'יונתן קלימי' כי הרגשתי שזה בול אני, ושהוא מייצג את כל התקופה.
"אני מאוד מתרגש לשמוע אנשים שואגים את השירים שלי בהופעות, אבל לצד זה יש את התקשורת, שעדיין מתקשה להפריד בין היותי יוצר לבין היותי זמר".
ככה אתה מרגיש?
"זה ממש נאמר לי, בחדרי חדרים. הבנתי שאני צריך לעבוד יותר כדי לגרום לתקשורת לפרגן. וזה היה קשה. למשל השיר 'מזל', שעומד על 17 מיליון צפיות, לא נכנס לפלייליסטים בכל תחנות הרדיו, באופן גורף. 'מי את היום בלעדיי', אחד השירים הכי מוכרים שלי שהפך לי את הקריירה, ואחד מחמשת השירים הכי מושמעים בכל הפלטפורמות באותה תקופה, נכנס לכאן גימל, אבל לא עבר את גלגלצ".
סלקציית הפלייליסטים לא מאיימת על קלימי. הוא כבר רגיל להיות האנדרדוג שמצליח לא בזכות, אלא למרות. הוא גדל במושב תלמי ביל"ו, לאבא זמר בלהקת חתונות. "כבר בגיל ארבע התחלתי ללמוד בקונסרבטוריון האזורי, הייתי הכי קטן שם", הוא נזכר. "עדיין שמורה לי כתבה מרגשת שכתבו עליי בעיתון האזורי, כששרית (חדד - ל"א) הגיעה אלינו ושרתי איתה".
כשהגיע הזמן להתגייס, קלימי ביקש להשתלב בלהקה צבאית. "שם הרגשתי לראשונה שמסתלבטים עליי. אנשים אמרו לי, 'אתה לא הבן של ריטה, תשחרר, תתקדם', אבל נלחמתי להגיע למיונים. עידן רייכל היה שם ובחן אותי. באתי עם הקלידים, ואני זוכר שהוא התרגש וקלט שיש בי משהו אחר".
ובאמת הרגשת שם שונה מכולם?
"קצת עוף מוזר. בהתחלה שאלו אותנו מי האמן האהוב עלינו. כל אחד אמר להקות וואי-וואי, ואני אמרתי שרית חדד ועופר לוי. שנה וחצי הייתי קלידן בהרכב הכי מגניב שיש במוצבים. שימחנו חיילים בתקופה של צוק איתן ואז הבנתי את החשיבות שיש לזמר כמוני, שנמצא ברגעים הכי מרגשים והכי כואבים. שלחו אותי לטקסים של ימי זיכרון, לטקס המשואות בהר הרצל. התחלתי להבין שאני אוהב להיות בפרונט".
באותה תקופה הכיר את יהלומי, ששירתה באותו מדור. קלימי מספר שהחיבור ביניהם היה חזק ומיידי. "שנינו אנשי אמונה. באנו מבתים דומים, וקלטנו את זה האחד על השני מיד. שנינו שמרנו שבת, עד היום אנחנו שומרים, למרות שלא באנו מבתים דתיים. היא מהראשונים שראו בי את הפוטנציאל. היא הכירה לי את עולם הכתיבה וההלחנה ואמרה לי שהיא רואה בי מעבר לקלידן. תמיד אהבתי לכתוב, אבל פחדתי לחשוף את מה שיש במגירות. ייאמר לזכותי שתמיד ראיתי בה עילוי. תמר הראתה לי טקסטים שכתבה וידעתי שהיא מטורפת".
השניים הפכו לזוג אפלטוני בלתי נפרד, כולל ליווי צמוד לאורך תהליך היציאה מהארון של יהלומי.
"מיד לאחר השחרור התחלנו להקליט סקיצות ושלחנו לזמרים מוכרים בדרך-לא דרך. הפכנו עולמות כדי להגיע אליהם. הגענו לאחד המפיקים של איל גולן דרך הפייסבוק. באותם ימים איל עבד עם גדולי האמנים, ואני חלמתי שזה יקרה לנו. ידענו שאיל מזוהה עם המשפט 'לא פשוט להיות פשוט' של רבי נחמן, וכתבנו את השיר על המסע שלו ועל הרגעים הראשונים שלו על הבמה. איל תמיד מוציא אלבום בפסח, אז זה הדדליין ששמתי לעצמי; החלטתי שאם לא אצליח להגשים את החלום עד אז, אפרוש ואלמד מקצוע יציב. קצת לפני שהגיע הזמן, גללתי בעמוד המעריצים של איל וראיתי שהעלו את עטיפת האלבום החדש שלו. היה כתוב שם 'לא פשוט להיות פשוט' - שזה השם של הסקיצה ששלחנו לו. ככה הבנתי שזה שיר הנושא של האלבום החדש".
אחר כך הגיעו כל יתר האמנים, וקלימי ויהלומי החליטו לבנות אולפן משלהם. "הייתי בן 23 והתחלנו להרגיש מה זה אומר להיות מוזיקאים במדינת ישראל. כתבנו מהבוקר עד הלילה, לעדן בן זקן, איתי לוי, שירי מימון, אגם בוחבוט. כל מה שחלמתי עליו התחיל לקרות".
קלימי מספר גם על הקשר המיוחד שהתחיל להיווצר באותה התקופה עם עומר אדם. "יש המון אמנים דעתנים, אבל עומר מאמין בך. בתקופה שכתבנו את 'אוהבת אותי אמיתי', היה לי חשוב לכתוב מעיניהם של האמנים. באותם ימים עומר עבר את השנה הכי מטורפת בקריירה, עם להיטי ענק כמו 'שני משוגעים' ו'חברות שלך', אבל היה לו חשוב להביא את הפשטות שלו. הוא אהב את מה שכתבנו כי נגענו במקום החשוף שלו. אנחנו שמענו את הסיפורים של כל האמנים. הם משתפים אותנו בחיים האישיים, בחוויות הכי קשות, פותחים את תיבות הפנדורה - אבל תמר ואני כספת".
× × ×
ב-2020 כבר התחיל לדגדג לקלימי לעבור לקדמת הבמה, "אבל אז הגיעה הקורונה והפרנסה ירדה. לאט-לאט המשק חזר לעצמו והרגשתי שזה הזמן. התחלתי להתארח בהופעות של הזמרים הכי גדולים שכתבנו להם, וכולם אמרו לי, 'די, יונתן, צא לאור עם הקריירה שלך'. אודיה, שהיא גם חברה, אמרה לי - 'זה הזמן שלך, תפרוש כנפיים. לך לדרך שלך, תראה את הקהל'".
וכנראה שזו הייתה הדחיפה שקלימי כל כך חיכה לה. בעזרת יהלומי הוא הרים לעצמו הופעה, שהכרטיסים אליה נמכרו בתוך ארבע דקות בלבד. "תמר התקשרה ואמרה לי, 'מזל טוב, יש לך סולד אאוט' והציעה לפתוח הופעה שנייה, שגם אליה נגמרו הכרטיסים בתוך כמה דקות. בהופעות היה כיף גדול, אבל אז הגיע 7 באוקטובר ועצר את כל החלומות".
מאותה שבת ארורה ובמשך חודשים, קלימי נסע מבסיס לבסיס והופיע בפני חיילים - מחופה במוצב לחופה בשטח כינוס. הוא גם כתב שיר לזכר עדי דנן ז"ל, שנהרג באסון הנמ"ר של גבעתי בתחילת המלחמה. "בתשעת החודשים האחרונים אני מקבל הרבה הודעות ונחשף למקרים קשים מאוד. איך אפשר לשיר ככה? אחת מההודעות הייתה 'אחיין שלי נהרג בעזה והוא ממש אוהב אותך, ואני רוצה שתבוא לשיר בהלוויה'. בחיים לא הייתי בהלוויה לפני כן, אבל גם אמא שלו, ורד, התקשרה שאבוא ואני לא יכולתי לסרב לאמא שכולה. בהלוויה, אחותו התאומה עלתה להספיד ואמרה, 'אם רק היית יודע שיונתן הגיע להיפרד ממך ולא הספקת להיות בהופעה שלו'. עליתי לשיר אחריה, החזקתי את עצמי עד שנכנסתי לרכב - והתפרקתי. אחרי זה הגעתי אליהם גם לשבעה. ורד נכנסה לי ללב וראיתי את הכאב שלה. שאלתי אותה איך היא רוצה שננציח את עדי, והיא אמרה שהחלום שלה זה שאכתוב עליו שיר. מנקודת המבט שלה כתבנו את 'אל תדאגי אמא'. טקסט מטורף. תמר ואני עשינו את זה בדמעות. השיר הזה הפך לשיר הטקסים ביום הזיכרון. אז הבנתי כמה כוח יש למוזיקה".
עכשיו קלימי חוזר לשגרה עם הופעות בכל הארץ, שיתחילו ב-7.9 בזאפה בפארק בתל-אביב, ועם כאמור, אלבום סולו ראשון שבו גם דואט עם אלילת נעוריו, שרית חדד. "זה אחד הדברים הכי מרגשים שקרו לי", הוא מכריז. "היה לי חיבור איתה מהיום הראשון. חיכינו לעיתוי הנכון. ניסינו שירים אחרים, עד שהגענו ל'משתכרת'. ברגע שהקלטנו את השיר, הבנו שזה זה. זו סגירת המעגל הכי טובה שיכולה להיות - מלהעריץ מישהי, ללכתוב לה שיר ואז להוציא איתה דואט. היום, כמובן, היא גם משפחה שלי, כי היא בת הזוג של תמר. הייתי חלק מההיכרות שלהן ואני הכי גאה בהן בעולם. אני רואה את הבית שהן הקימו, האווירה המשפחתית, ומתרגש. כיף לי להיות חלק. במשך הרבה זמן שמרתי על הסוד הזה לגמרי. כשכתבנו את 'אהבה כמו שלנו' לשרית, לא ידעתי שהן מתכננות לצאת איתו מהארון. כשראיתי את הקליפ שהן צילמו, שמסתיים בתמר ושרית ביחד, בכיתי מהתרגשות. עכשיו אני 'דוֹד יוֹני' לשלוש בנות מדהימות".
ומה עם הזוגיות שלך?
"כרגע אני רווק. חוויתי זוגיות ושיברונות לב. אני כותב את החיים שלי בשירים, אז הכל מוזכר שם. אני כותב את האמת שלי. היום החלום שלי זה להקים בית, משפחה, להביא ילדים. אני רוצה להיות אוהב ונאהב, והכל יקרה בעיתוי הנכון".
