יותר מיממה אחרי חיסולו של ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, בדירה בצפון טהרן, חמאס בעזה, אינו מצליח לייצר תגובה "הולמת" לאירוע. אמנם מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, איים אתמול שעל ישראל לצפות ל"זעם" ול"תגובה קשה" על החיסול של פואד שוכר בביירות, ועל החיסול של הנייה – שישראל לא קיבלה אחריות עליו – אולם חמאס בעזה, לא רק שאינו עושה דבר, גם אין מי שישמיע את קולו שם.
יתרה מכך, כמעט שלושה שבועות עברו מאז חיסולו של מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית של הארגון, וגם לאירוע הזה מסתמן שחמאס אינו מצליח לייצר תגובה נוסח שיגור מסיבי של רקטות לעבר ישראל או כל פעולת נקם אחרת.
1 צפייה בגלריה
(עכשיו זה רשמי: גלנט מוחק את תמונת דף מלוח המבוקשים | צילום: מתוך הטוויטר של יואב גלנט)
הכישלון הזה של חמאס להגיב על חיסול שניים מבכיריו, מעיד בצורה ברורה על חולשתו הצבאית הגדולה. למעשה זו מגמה שנמשכת כבר שבועות ארוכים. בזה אחר זה מחוסלים ראשי הזרוע הצבאית והמדינית, המסגרות הצבאיות של עז-א-דין אל-קסאם כבר אינן מצליחות לתפקד כמסגרות, הניסיונות של חמאס לשקם חלק מיכולותיו נכשלים, ואפילו ברמת הלחימה היומיומית נרשמת ירידה ניכרת ברף הפעולות נגד כוחות צה"ל ברצועה. האם מדובר ב"ניצחון מוחלט" על חמאס? התשובה שלילית. ניצחון כזה קיים רק בקמפיינים של כמה כלי תקשורת. אולם בפועל חמאס מפסיד את הקרב על עזה.
מבין שלל ההישגים המודיעיניים והמבצעיים האחרונים של ישראל, אם בטהרן (כך לפחות לפי חמאס שמאשים את ישראל בפעולה), ואם בלבנון בחיסול של פואד שוכר - רמטכ"ל חיזבאללה, הרי שהחשוב והמשמעותי ביותר הוא זה שאתמול צה"ל ושב"כ הודיעו על השלמתו – חיסול מוחמד דף.
בניגוד להנייה, דף לא היה עוד פוליטיקאי של חמאס ולא הסתפק בתפקיד סמלי של ראש לשכה מדינית. דף היה סמל, אך מנגד גם איש מבצעים מהמדרגה הראשונה. הוא היה השראה לדורות של פלסטינים בעזה שביקשו לחקות אותו וראו פעם אחר פעם כיצד הוא מצליח לחמוק מניסיונות החיסול הישראליים. האיש שהיה מבוקש במשך יותר מ-30 שנים, הפך לאגדה עוד בחייו, אך גם האגדה הזו באה לסיומה.
הנקודה החשובה יותר היא משקלו של דף בזרוע הצבאית. הוא היה ממייסדיה בסוף שנות ה-80 ופיקד עליה מאז. הוא התווה את דפוס הפעולה של פיגועי ההתאבדות, בעיקר לאחר חיסולו של יחיא עייאש ב-1996 וכן בשנים שאחרי פרוץ האינתיפאדה השנייה. הוא זה שהפך את קבוצות החמושים של עז-א-דין אל-קסאם למסגרות צבאיות מחומשות ומאומנות היטב, והוא אחראי להכנסת הרקטות לארסנל של חמאס ולאחר מכן את המנהרות. הוא לא היה סתם מפקד, אלא כזה שירד לשטח וליווה את אנשיו מקרוב - בעיקר את המח"טים שטיפח אישית ודרכם (בעיקר דרך ראפע סלאמה, מח"ט חאן-יונס) העביר את הפקודות לחיילים. הוא גם זה שבישר על פתיחת המלחמה ב-7 באוקטובר דרך הודעה קולית באל-ג'זירה. במובנים רבים, דף היה משמעותי הרבה יותר מהנייה ואפילו מיחיא סינוואר שהצטרף ל"חגיגה" שנקראת חמאס, רק אחרי שחרורו מהכלא ב-2011 במסגרת עסקת שליט.
החיסול של דף ב-13 ביולי, שאתמול קיבל את האישור הרשמי של צה"ל, גורם ללא מעט מבוכה ובלבול בזרוע הצבאית של חמאס. איש המפתח איננו עוד. האיש שנתן את הפקודות גם בהקשר של המו"מ וגם בהקשר של הלחימה, נהרג.
החיסול של פואד שוכר, רמטכ"ל חיזבאללה, משמעותי גם כן. גם הוא היה דמות מפתח בארגונו, בכל הקשור לפעילות הצבאית של חיזבאללה. אתמול סיפר חסן נסראללה שעמד איתו בקשר יומיומי, לא פחות. בדומה לדף, גם שוכר פועל כבר עשרות שנים וכבר בתחילת שנות ה-80 היה מעורב בפיגועים נגד מטרות אמריקאיות וישראליות.
דווקא החיסול שזכה לכותרות הגדולות ביותר ב-48 השעות האחרונות, זה של איסמעיל הנייה, אולי בגלל מיקומו, הוא הפחות משמעותי. ייתכן שיש בו מכה מורלית קשה לחמאס, אך הוא אינו צפוי לשנות את דפוס הפעולה של ארגון הטרור או לשנות את עתידו של המו"מ על עסקת חטופים. אמנם בקטאר ובמצרים הביעו מורת רוח מחיסול הנייה, אך חמאס ידע לנהל את השיחות על העסקה גם בלעדיו, אם יהיה מו"מ שכזה.
כרגע צריך לומר: גם הצד הישראלי אשם בעיכוב המו"מ. לא מדובר בסיכול של הנייה, אם אכן נעשה על ידי ישראל, אלא במה שמסתמן כניסיון (מוצלח) של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לסכל את השיחות. בנקודת המצב הנוכחית, מדינת ישראל צריכה לשאול את עצמה, דווקא לאחר ההצלחות המבצעיות האחרונות וחולשת חמאס בעזה, מה המטרה שברצונה להשיג וכיצד ניתן לעשות זאת. אם מדינת ישראל רוצה להביא לשחרור החטופים, עליה לפעול בכיוון הזה. מדובר בשעת כושר יוצאת דופן לחתור לעסקה וכל עיכוב בגלל עניינים טכניים שכבר קיבלו מענה ופתרון, עלול להוביל למותם של חטופים וחטופות ולאו דווקא יקרב "ניצחון ישראלי". ההישגים הצבאיים בעזה הפכו למסה משמעותית, אך ללא שחרורם של החטופים כל ההישגים הללו יהיו חסרי משמעות.
