פתאום הכל התערבב בשאן דה מארס של פריז. דגלי ישראל ביציע, הצהוב שמזכיר לכל העולם את החטופים בעזה, כי לנו לא צריך להזכיר, הם תמיד יושבים בראש, בלב, גם ברגעים כאלה. לפתע דגל של גולני ביציעים והלב דופק במהירות לא חוקית. על המזרנים עולים ויורדים ענבר לניר ופיטר פלצ'יק. היא מתקדמת למדליה. היא מעולה. היא בגמר. צמרמורת. יש מדליה ראשונה בפריז. לפחות מכסף.
הנה גם פיטר פלצ'יק, אבל רגע הוא מפסיד בגלל עונשים. לא, שנייה, הוא לא. ניצח. פיטר עם הארד. אין נשימה, הלב מתפקע. הוא נופל לזרועות של המאמן אורן סמדג'ה, הם בוכים. כולנו איתם. אי-אפשר לראות. הדמעות. מותר לנו לבכות לפעמים.
יקום הספורט הוא אחד התסריטאים הכי טובים שיש. הדרמה נכתבה מעצמה. סמדג'ה, האבל על נפילתו של בנו עומר ז"ל בקרבות בעזה, התפרק בבת אחת. הוא כל כך התלבט אם לעזוב את המשפחה ברגע הכי כואב בחייה ונשך שפתיים עם כל ג'ודוקא שלו שהודח בימים החולפים של האולימפיאדה, שם נותרנו יבשים ממדליות. פלצ'יק הקדיש את הזכייה למאמן, לבנו שנפל, סיפר לעולם על הרגש בלב שעם החטופים בעזה. אחרי שכולנו ניגבנו את הדמעות, פלצ'יק נזכר שבסוף הוא איש מצחיק. "אחי אני הייתי שומר ברים פעם, הכל הלך לי קשה. מי היה מאמין?" ואז הוא חושב רגע ועונה: "וואללה, אני האמנתי".
וואללה אחי, אנחנו לא כל כך האמנו. מודים. על לניר ידענו. היא מהטובות בעולם בשנתיים האחרונות. פלצ'יק לא נחשב מועמד למדליה במשלחת הישראלית, יש יריבים שעל הנייר טובים ממנו. אבל התברר שהלב והנשמה של פיטר הזאב, יחד עם איכויות הג'ודו שהראה בדיוק בטיימינג החשוב ביותר, הכריעו הפעם. ההישג של פלצ'יק גדול במיוחד כי בדרך הוא עבר יריב צרפתי, אורליין דיסה, באולם שהרעיש נגדו עד האייפל הסמוך. הישראלים ביציע ניסו לתת קונטרה, אבל זה היה גדול עליהם. "מנטלית, זה היה הקרב הכי קשה שלי", אמר פלצ'יק אחרי. על המזרן עולם התמוטט מרוב אמביציות, כמו שכתב פעם שלמה ארצי. הצרפתי נתן את כל מה שיש לו בשביל הקהל. פלצ'יק בישל דייסה והוכיח עד כמה ההכנה של סמדג'ה הייתה אופטימלית ועד כמה הוא ידע לממש. קהל הבית בהלם. ביציע אנחנו שואגים באושר - כן, גם עיתונאים הם בני אדם, מותר לנו לפעמים. משמאל מבקש מאיתנו עיתונאי צרפתי להיות יותר בשקט. מרד, הוא פולט. אל תרחמו עליו, לצרפת יש המון מדליות בפריז ועוד יהיו.
אבל הדרמה מול הצרפתי הייתה רק הפרומו לניתוח מעקפי הלב שהתרגש עלינו. פלצ'יק הוביל בביטחון בקרב על הארד מול דניאל אייר השוויצרי. אנחנו כבר רואים את הארד מתקרב, גם פלצ'יק, אבל חמש שניות לסיום, פאקינג חמש שניות, השופט פוסק עונש שלישי לחובתו, לחובתנו בוא נודה, מה שאמר שלמעשה הוא הפסיד. מדד התסכול בשניות האלה התפקע לסף לא ממש בריא עד שהתברר שעונש אחד נרשם בטעות ופלצ'יק העביר את השניות האחרונות על אדים וסחט עצמו עד למדליה. ישששש אחד ארוך בפריז.
תמונה אחת בסיום הקרב של ענבר לניר הייתה שווה אלף מלים ו-32 שנה. ענבר לניר, מדליסטית כסף גאה בפריז 2024, יורדת מהמזרן לזרועות של יו"ר הוועד האולימפי הישראלי, יעל ארד, מדליסטית כסף גאה וראשונה לישראל אי פעם, גם בג'ודו, מברצלונה 1992. עוד תסריט פנטסטי ומלודרמטי שכותב יקום הספורט, נא לדרוש דוקו מהסטרימינג הקרוב לביתכם. לניר גם ידעה להודות בסיום לארד על הפריצה הגדולה שהביאה לג'ודו בישראל. ריספקט. לניר הוכיחה עד כמה היא ספורטאית אדירה. כל הציפיות של המשלחת היו על הכתפיים שלה, אחרי אפס מדליות, קצת לחץ כבר החל לבעבע מבפנים, בואו נודה. לניר עלתה בעמדה שממנה יש לה רק מה להפסיד ונסקה בדיוק במאני טיים, בזירה הבינלאומית הכי חשובה שיש, משליכה יריבה אחרי יריבה ומפסידה רק בגמר, לאיטלקייה הנהדרת אליצ'ה בלאנדי, הטובה בעולם, והשתיים התחבקו בסיום. לניר נצצה מדמעות התרגשות על הפודיום עם מדליית הכסף וההמנון האיטלקי (מהלחנים היפים שיש באולימפיאדה הזו) ואנחנו איתה.
זה היה היום הטוב בהיסטוריה של הספורט הישראלי, עם שתי מדליות בזו אחר זו, כסף וארד.
