הדמעות של רז הרשקו סיפרו הרבה יותר ממה שהידהדה הרפתקת הג'ודו המוצלחת בפריז, שהסתיימה בגמר אולימפי ובמדליית כסף פנטסטית. היה שם כמובן אושר מההישג, קצת אכזבה מההפסד בגמר אבל בעיקר ניצחון אדיר של הג'ודאית באיפון מכריע על השדים שלה עצמה.
בגיל 25 היא מתייצבת בפסגת עולם, משאירה מאחור את תהומות הנפש האפלים. ככה זה. קודם מתעלמים ממך, אחר כך לועגים לך, אחר כך נלחמים בך, אחר כך את מנצחת. רז הרשקו היא עכשיו גיבורה ישראלית, סמל, השראה. זה הרבה יותר גדול ממדליה.
אחרי טוקיו 2021 נפגשנו לראיון ארוך, בעקבות המדליה הקבוצתית שהשיגה אז עם הנבחרת. זה היה ראיון פינג פונג, שפחות מתמקד בספורט, יותר מכוון לחיים האישיים. היא עשתה אז את ההיכרות הראשונה עם החיים כסלב. הגישה הכללית הייתה "אל תעשו ממני עניין", גם כי היא עצמה הייתה מאוכזבת מהביצועים שלה בתחרות האישית בטוקיו, וגם כי לא פשוט לעשות הסוויץ' מהמקום הדחוי שבו הייתה שרויה.
בדרך כלל נוטים מפורסמים במעמדה למדוד מילים, בעיקר בראיונות הראשונים. הרשקו הגיעה לפרוק, לשתף. המפתח לכל זה היה בשאלה איזו עצה היית נותנת לרז הרשקו בת ה-16. "תמשיכי להיות את כי זה הכי טוב ואל תקשיבי לרעשי הרקע. הכל יהיה בסדר", אמרה אז בשיחה עם הנערה שבה.
"בני נוער יכולים להיות רעים. בחטיבת הביניים הייתי די טום בוי, אז בנות היו ממציאות לי שמות לא יפים ולא נעימים. פנו אליי בלשון זכר, כינו אותי אבו-גבר. אמרו לי שג'ודו זה ספורט של גברים, ולמה אני עושה את זה, תהיי אישה. בהתחלה די נעלבתי, הייתי חוזרת הביתה מבואסת. אבל בסופו של דבר הכל חיזק אותי".
בשירים ובריקודים
אז זהו, נסגר המעגל הרגשי הזה. אם למישהו יש ספק שהבריונים של אז מתביישים בעצמם, מסתכלים כלא מאמינים איך, כמו בשיר סקייטר בוי של אבריל לאבין, ההייטרים קונים כרטיסים להופעה של זו שהם בזו לה. שלשום בפריז, בסיום הקרב שלה מול הברזילאית ביאטריז סוזה, הרשקו הייתה יכולה לסגור איתם חשבון, להכריז על עצמה כמנצחת. הרמתי לה להנחתה בלי שתצטרך להרים לעצמה. את יכולה להרגיש שניצחת את כל אלה שלעגו לך, אמרתי. הרשקו, כמו בקרבות שלה, אפילו לא מיצמצה. "אני ניצחתי את עצמי, לא את אותם ילדים או נערים. אין בי שום צורך לסגור חשבון עם מישהו. זה לא אני".
בהמשך סיפרה לי על הבידוד החברתי שעברה כילדה ונערה. "לא היו לי חברים, לא רצו בקרבה שלי חוץ מחברה-שתיים. לא דיברו איתי ולא היה להם עניין בי. פיזית לא נגעו בי, הרי מי יתקוף אותי? ידעו שאני בג'ודו. כמובן שלא עניתי אף פעם באלימות".
על רקע הדברים האלה, היה מרגש לראות את האהבה העצומה שהיא מקבלת כיום, ובצדק גמור, מהחברות והחברים בנבחרת, שמסתכלים עליה בהערצה. הרשקו בדרך כלל נבוכה ממחמאות, ולחייה הופכות סמוקות בקלילות. "יש בנבחרת הזו כל כך הרבה אהבה ותמיכה ומסירות", היא אומרת בתום ההפסד לצרפת אתמול בשלב הקבוצתי. "אין פה זיוף. אנחנו באמת חברות טובות. הם רואים אותי ואני אותם יותר ממה שאנחנו רואים את המשפחות".
"הג'ודו היה בסופו של דבר המקום שבו החלה הרשקו את תהליך השיקום. בראיון אז היא חשפה כי הגיעה למצבים הקשים ביותר שהנפש עלולה להידרדר אליהם. "בסביבות גיל 19 ניסיתי לפגוע בעצמי. היה לי קשה להחזיק בפנים את הלחצים והמחשבות, הייתי פחות אדם שמשתף את הסביבה. חושבת שהכל התחיל אחרי שעברתי פגיעה מינית בגיל 16 ממישהו. גם בשירות הצבאי עברתי סוג של התמוטטות אחרי משבר במשפחה".
ואז החל שלב הטיפוס למעלה. "טיפלתי בעצמי בדרכים הנכונות לי עם אנשים מקצועיים", סיפרה. "התחלתי טיפול פסיכולוגי. הרגשתי שיש עליי יותר מדי לחץ מהסביבה, ופרקתי הכל. הטיפול שיפר לי את כל צורת החשיבה, היום אני אדם הרבה יותר אופטימי. יצאתי מכל זה".
מה זה יצאה, נסקה! צריך תעצומות נפש כדי לצאת ממקומות כאלה. חלק גדול ממי שעוברים משברים כאלה, הסודקים את הנשמה, נשארים בתחתיות השאול של החיים. לא הרשקו. זה קרה אחרי שגם בג'ודו הישראלי לא כולם האמינו בה. המאמן הנפלא והדוד שני הרשקו גילה אחרי ההצלחה כי כמה מומחים מטעם עצמם ייעצו לו לא להשקיע את האנרגיות באחיינית. "אמרו לי לזרוק אותה לפח וגם את ענבר לניר כי לא ייצא מהן שום דבר", חייך הרשקו. "מעניין מה הם אומרים עכשיו".
על גג העולם
בפריז, עם המדליה הנוצצת על רקע האייפל, רז הרשקו הרגישה נוח ואפילו טבעי לדבר גם ממרום מעמדה החדש. "רוצה לומר לכל ילד או ילדה שרואים אותנו פה עכשיו וחולמים על מעמדים כאלה - זה אפשרי. רק תחלמו בגדול, אל תיתנו לאף אחד להוריד אתכם, לומר לכם שאתם לא שווים. גם אני שמעתי הרבה מאוד משפטים כאלה והנה אני כאן. זה לא משנה מאיפה אתם, איך אתם נראים, כמה אתם שוקלים, אם יש לכם עכשיו חברים או שלא. רק תאמינו בעצמכם ותהיו מחויבים לעצמכם ולחלום הזה".
המדליה של הרשקו הנפיקה לא מעט תגובות של גאווה בקרב משפיעני קהילת הלהט"ב. אל הטלפון שלי בלבד הומטרו עשרות תגובות כאלה. ארגון הנוער הגאה איגי פירסם הודעה, שבה נכתב בין היתר: "רז הרשקו שברה עוד קצת את תקרת הזכוכית, כשהפכה למדליסטית האולימפית הישראלית הראשונה שזוכה במדליה בהיותה מחוץ לארון. היא מהווה השראה לדור שלם של נוער גאה".
