דווקא במרינה במרסיי, אחת הערים העוינות לישראל שדגלי פלסטין רבים מתנופפים בה, נוגן אמש "התקווה". תום ראובני – אולי ההפתעה הגדולה ביותר אי פעם בספורט האולימפי הישראלי – עמד על המקום הגבוה ביותר בפודיום, אחרי שזכה במדליית הזהב בגלישת רוח בדגם הפויל.
בעת ש"התקווה" התנגן במרינה החמה והלחה של מרסיי, זלגו דמעות רבות מעיניהם של הישראלים שהגיעו, ביניהם בני משפחתו של ראובני – האב רונן, שהוא מומחה לפיזיולוגיה של המאמץ, והאם קייט שעובדת בהייטק, לצד האחים עדן, נתי ועילאי והחברה הבריטית ססקיה סילס, אחותו של סם שהתחרה עם ראובני על העלייה לגמר.
אבל בעיקר זלגו הדמעות מעיניו של ראובני. הגולש בן ה-24 שמתגורר באור-עקיבא מעולם לא עמד על פודיום. הוא היה כזה שבאופן סדרתי לא הצליח בשיוטי המדליות שאליהם הגיע, ורק ברגע האחרון הבטיח את הכרטיס האולימפי, כשסיים במקום השמיני באליפות העולם האחרונה וחלף על פני יואב עומר.
אלא שאתמול, ברגע האמת, מול הגולשים הטובים בעולם, הוא הדהים את כולם כששייט היישר למדליית הזהב, כשאיש לא ניבא שיזכה בכלל במדליה. עוד לפני שעבר את קו הסיום הספיק ראובני אפילו לחגוג עם סלטה מקורית, לפני שמיהר להתחבק עם מאמנו שהמתין לו בסירה, האלוף האולימפי גל פרידמן, שהפך לאייקון הספורט הגדול ביותר – אלוף אולימפי, ומעכשיו גם מאמן של אלוף אולימפי.
"מאז 7 באוקטובר רק חשבתי איך אני יכול לעזור לעם שלי אחרי הטרגדיה שהוא עבר", סיפר אתמול ראובני אחרי הזכייה. "היה לי חשוב מאוד לעשות משהו. כבר לפני שלוש שנים סימנתי לעצמי שאני רוצה להיות אלוף אולימפי. לא עמדתי על פודיומים, תמיד קרה לי משהו בשיוטי המדליות, הפעם ידעתי שאין לי מה להפסיד, רציתי ליהנות", הוסיף ופרץ בבכי של התרגשות. "אני שמח ששומעים את 'התקווה'. הזכייה הזו מוקדשת לגיבורים שנפלו במלחמה ולחטופים שבעזה. זו גאווה לישראל, עם ישראל חי. היה לי חשוב שישמעו את ההמנון במשחקים האולימפיים. אח שלי שירת בעזה מאז 7 באוקטובר. לחזור עכשיו לחוף כאלוף אולימפי ולראות אותו, זה הדבר הכי גדול שיכול לקרות. מדהים גם לעשות את זה 20 שנה אחרי גל, המאמן שלי. הייתי ה'סוס השחור' ואף אחד לא ציפה לזה".
כמה דקות אחריו הייתה זו שרון קנטור שניצבה על הפודיום, קיבלה את מדליית הכסף, והפכה לגולשת הישראלית הראשונה שזוכה במדליה אולימפית.
מי שהוביל את קנטור לתואר אלופת העולם וכעת גם לסגנית האלופה האולימפית, הוא מאמנה שחר צוברי, מדליסט אולימפי בעצמו – האחרון שזכה במדליה בשיט במשחקים שנערכו לפני 16 שנה בסין.
בסיום השיוט שלה קנטור ירדה מאוד מאוכזבת, אבל עדיין עם חיוך גדול. היא ידעה שהייתה שווה זהב, ושרק אחרי החלטה טקטית שנתנה לאיטלקייה, מרטה מגאטי, את ההובלה, היא פיספסה את זה.
"אני ממש שמחה", אמרה אחרי הזכייה. "נכון שפיספסתי עם האיטלקייה ויכולתי לקחת זהב, אבל אני לא מאמינה שאני סגנית אלופה אולימפית. מגיע למדינה שלנו ולמאמן שלי, שחר צוברי. למדליה הזו, אחרי 16 שנים שבהן לא הבאנו מדליות בשיט – ועכשיו שתיים יחד – יש משמעות ענקית. להיות האישה הראשונה שמביאה מדליה בגלישה, זה מטורף. יש פה כמות אדירה של ישראלים ויהודים שמרימים אותנו עם דגלי ישראל. זה מרגש ודוחף אותנו, וזה חריג בנוף".
קנטור ריגשה במיוחד כשהקדישה את המדליה לאחת הגולשות והספורטאיות הגדולות ביותר בישראל, לי קורזיץ, שאימנה אותה בעבר וחלתה בסרטן, שעימו היא מתמודדת. "אני מאוהבת ב-לי", אמרה קנטור, "היא המנטורית שלי, זה בשבילה".
