כשמדברים על מסורת מפוארת, על תהליך נכון שנועד להמשיך מורשת של הצלחות, חובה להביט על המסע שעבר השייט כחול-לבן ב-20 השנים האחרונות.
3 צפייה בגלריה
(צוברי, ראובני, קנטור ופרידמן חוגגים על החוף במארסיי | צילום: באדיבות הוועד האולימפי)
אתונה 2004, גל פרידמן שם אותנו על מפת הגלישה עם זהב היסטורי. פריז 2024, האלוף האולימפי רואה מקרוב איך החניך שלו תום ראובני בן ה-24, שעד לפני כמה שבועות עוד נחשב לספורטאי אלמוני, עושה את הבלתי ייאמן ומשחזר את ההישג של מאמנו.
בייג'ינג 2008, שחר צוברי מרגש את המדינה עם מדליית ארד. פריז 2024, הגולש מאילת חוגג עם החניכה שלו בנבחרת הנשים, שרון קנטור (21), את ההישג הנפלא שלה - מדליית כסף. מדור לדור, כפול שתיים - איזו סגירת מעגל מטורפת לענף ההישגי מספר שתיים של ישראל אחרי הג'ודו (חמש מדליות סך הכל, כולל הארד של פרידמן באטלנטה 1996). וזה בלי להזכיר את שלל התארים של השייטים והגולשים בתחרויות השונות.
48 שעות מטורפות
מה שעשה ראובני בשיוטים שלו במארסיי הוא לא פחות ממדהים. אם פרידמן נחשב בזמנו להבטחה גדולה ולמועמד למדליה, הגולש מראש-העין הגיע כמעט משום מקום, ועקף את כולם בדרך לזהב אדיר. ראובני, יש להזכיר, מעולם לא זכה במדליה משמעותית, בניגוד לקנטור שנחתה בפריז כאלופת העולם.
ההחלטה של יו"ר איגוד השייט, שי בובר, למנות את שני המדליסטים האולימפיים למאמנים אחרי 16 שנה ללא מדליות, התבררה כבינגו. פרידמן עם הגברים, צוברי עם הנשים. ולא היה רחוק שגם קנטור הייתה מסיימת ראשונה ומסדרת לנו זהב אולימפי כפול.
אלו היו 48 שעות מטורפות לספורט הישראלי ולמדינה כולה - שש מדליות בשלושה ענפים שונים, כשרגע השיא היה, כמובן, השמעת "התקווה" באחד המקומות העוינים ביותר לישראלים בימים אלו - מארסיי - עיר שבה רואים יותר דגלי פלסטין מאשר דגלי צרפת. בקהל על החוף הזילו דמעה לא רק בגלל ההישג של הגולשים, אלא גם בשל העיתוי, כשהמדינה שרויה במלחמה, וזקוקה לבשורות משמחות כמו אוויר לנשימה.
ראובני לא הצליח להסתיר את ההתרגשות, ופרץ בבכי תוך כדי שהוא מספר בכאב: "אח שלי שירת בעזה מאז 7 באוקטובר. לא יכולתי לעזור יותר מדי, אז היה לי חשוב לשמח את העם בדרך שלי. יש חיילים שמגינים עלינו בכל יום, נפצעים ונהרגים לטובתנו. יש משפחות שמחכות לחטופים. לי היה חשוב לעשות משהו בשביל העם שאני הכי אוהב, ואני שמח שעמדתי בזה".
זה היה סוף שבוע מורט עצבים במארסיי. אחרי שבצהרי יום שישי הוחלט על ביטול השיוטים בשל רוחות חלשות, ההכרעה והלחץ עברו לצהרי שבת, כאשר שני הגולשים הישראלים הגיעו לחצאי הגמר מהמקום השני במוקדמות. דקות אחרי הסלאלום במסלול במארסיי ועוד לפני שיוט הגמר, קנטור וראובני כבר הבטיחו את המדליה.
ברקע החלו הצהלות והשמחה במחנה הישראלי, והשאלה היחידה שנותרה פתוחה היא המדרגה בפודיום שעליה יעלו. קנטור מורגלת להצלחות בשיוט מדליות - היא זכתה לפני שנה בזהב בתחרות ההדמיה האחרונה, באותו אתר במארסיי, והיא אלופת עולם מכהנת. בסופו של דבר טעות טקטית קטנה בקרב מול האיטלקייה, מרתה מאג'טי, הורידה אותה למקום השני ומנעה ממנה זהב.
השיוט של חייו
ראובני הוא אחת ההפתעות הגדולות באולימפיאדה כולה. בשלוש השנים האחרונות, למעט פעם אחת שבה עמד על הפודיום בגביע הנסיכה, תחרות שולית יחסית בסבב, הוא לא זכה באף מדליה בקריירה. בשלוש השנים האחרונות חווה הגולש הישראלי בעיקר אכזבות, אבל ספורטאים גדולים נמדדים ברגעים גדולים - וראובני סיים תחרות שכללה 18 שיוטים במקום הראשון כמו ענק. מי זוכר שאת הכרטיס לפריז הוא השיג ממש ברגע האחרון אחרי ניצחון בקרב הפנימי מול יואב עומר. בשיוט הגמר אתמול הוא הצליח להשאיר מאחור שני גולשים מהטופ, אלוף העולם ההולנדי לוק ואן אופזילנד והאוסטרלי גריי מוריס. רגע לפני קו הסיום עוד הספיק הישראלי לבצע סלטה באוויר ולתת את האות לחגיגות. האלוף האולימפי הטרי התקבל על החוף בקריאות "אל אל ישראל" ו"עם ישראל חי", ואף עין בקהל לא נשארה יבשה בעת נגינת ההמנון הלאומי.
פרידמן הוריד את החולצה והחל לרקוד עטוף בדגל ישראל, בדיוק כפי שעשה באתונה 2004. "אני כל כך שמח בשביל תום, כל כך מגיע לו, האמנתי ביכולת שלו", התמוגג המאמן. "זו רק ההתחלה. כל הזמן אמרו לנו שאנחנו לא מועמדים טבעיים, עניתי ‘נכון’, כי בתחרויות הגדולות תום באמת לא הצליח להביא מדליה. אבל בכל אולימפיאדה יש כמה גולשים שיפשלו מנטלית ולא יעמדו בלחץ המטורף. היה לי ברור שנצליח להתמודד עם זה. ידעתי שאנחנו יכולים להגיע לפודיום. זה עניין של שברירי שניות".
גיבור היום אמר: "הלחץ הכי גדול שלי היה לעלות לגמר. ברגע שעשיתי את זה האמנתי. הגעתי בתחושה שאין לי מה להפסיד, ונתתי את השיוט של החיים שלי. אני עדיין לא מעכל שאני אלוף אולימפי".
קנטור, שהייתה כאמור כפסע מזהב אחרי תחרות מדהימה, סיכמה בגאווה: "אין לי מושג מה קרה, אבל לא אתנצל על כך שאני סגנית אלופה אולימפית. היה לי חשוב לזכות במדליה ולהיות האישה הראשונה שעושה את זה בשייט. זה בשביל המדינה שלנו שאני חולה עליה".
הגולשת ריגשה כשהקדישה את המדליה ללי קורזיץ, שאימנה אותה בעבר ומתמודדת עם מחלת הסרטן: "אני מאוהבת בה". צוברי הוסיף בהתרגשות: "כשיש מאמנים כמו פרידמן וכמוני שהיו במקומות האלו, זה עוזר מאוד לספורטאים. אני חש תחושת פספוס קטנה כי שרון שווה זהב וזה עוד יקרה. ספורטאית ענקית שהביאה כבוד אדיר למדינה".
