מי שמבקש להתמצא בתמונת המצב הכאוטית של המלחמה, צריך לדעת שישראל מתמודדת כעת בארבע מערכות צבאיות-מדיניות: האחת, מערכה אזורית מול איראן ושלוחיה, שכרגע ממוקדת בתגובה על חיסול הנייה ובשאלה הלא-פחות חשובה - כיצד תתגונן ישראל מפני התגובה האיראנית הצפויה, ואיך היא תגיב עליה?
המערכה השנייה נוגעת לגיבוש עסקת חטופים, שעשויה לסיים את הלחימה העצימה בעזה ואולי להוביל להסדרה מדינית שתסיים את המלחמה בצפון; המערכה 'השלישית ממוקדת בתגובה הצפויה של חיזבאללה על חיסול פואד שוכר בביירות, שעלולה להסלים את המלחמה בלבנון; המערכה הרביעית היא הדיאלוג עם הממשל האמריקאי שאנחנו מבקשים שיסייע לנו צבאית ומדינית בשלוש המערכות האחרות, בעוד ביידן וסגניתו האריס מעוניינים לסיים את המלחמה לפני הבחירות.
לתקוף ב-360 מעלות
המערכות האלה משפיעות זו על זו, אך ישנן גם שתי תתי-זירות לחימה שצה"ל והשב"כ מנהלים כעת: האחת היא חיסול של בכירי ופעילי חמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני שיזמו, תיכננו והשתתפו במתקפה הזוועתית ב-7 באוקטובר על יושבי עוטף עזה. כאן ישראל חוזרת ל"דוקטרינת גולדה" (על שם ראש הממשלה גולדה מאיר), שהתגבשה ויושמה לאחר טבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב-1972. זירת לחימה נוספת מתנהלת ביהודה ושומרון, ובמסגרתה חוסלו הלילה תשעה פעילי חמאס באמצעות טיל מכטב"ם באזור טול-כרם.
הזירה שמטרידה את מנוחת הישראלים היא התגובה האיראנית לחיסול הנייה. סביר להניח שהאיראנים הפיקו את לקחי מכת הטילים והכטב"מים שניסו להנחית על ישראל ב-14 באפריל, שקואליציה ישראלית-אמריקאית-ערבית סיכלה אותה כמעט לחלוטין. האיראנים טוענים שהסיכול התאפשר מפני שמבצע "הבטחה אמיתית" נועד להפגנת כוח. כעת מאיימים האיראנים שהתגובה על חיסול הנייה תהיה "הדבר האמיתי".
אם להסתמך על התבטאויות של אישים איראנים לכלי תקשורת ערביים ומערביים, ובעיקר על נאום נסראללה בהלוויית שוכרי, האיראנים מתכוונים שהמתקפה תיעשה בשילוב כל גורמי "ציר ההתנגדות השיעי": החות'ים בתימן, המיליציות השיעיות (חשד אל-שעבי), המיליציות השיעיות האפגניות והפקיסטניות שבסוריה ואנשי משמרות המהפכה בסוריה, ואולי גם חיזבאללה.
המטרה היא לתקוף את ישראל מכיוונים רבים, למעשה מ-360 מעלות, ולהרוות את מערכות ההגנה האווירית של ישראל ושל הקואליציה הפרו-אמריקאית המסייעת לנו, באמצעות מספר רב של טילים וכטב"מים שיגיעו מכל כיווני "טבעת האש".
סביר להניח שהאיראנים לא ירצו שחיזבאללה ישגר לעבר ישראל את הטילים הכבדים שלו, מפני שהם מבינים שאלו יגרמו לתגובה ישראלית עצימה וכוללת נגד לבנון - והם מעוניינים שחיזבאללה ישמור את ארסנל הטילים והכטב"מים הכבד והעיקרי שלו למקרה שבו ישראל תתקוף את מתקני הגרעין באיראן. לכן סביר להניח שחיזבאללה ישתתף במהלומה ש"הציר" ינחית על ישראל, אך לא במלוא העוצמה ולא מעבר לצפון ישראל.
החדשות הטובות בהקשר הזה הן שהאמריקאים מודעים להכנות למהלומה שמתכננות איראן ושלוחיה, והפנטגון מתגבר וממקם את כוחות ארה"ב באזור לפי המתווה הצפוי של המתקפה.
על אלו אפשר כנראה להוסיף טייסות קרב בריטיות וצרפתיות, שיצטרפו למערכה מבסיסים בקפריסין ובים התיכון. האיראנים ישתדלו לצמצם את החיכוך עם האמריקאים ולהתמקד בישראל. השלוחים, סביר שינסו לפגוע גם באמריקאים שעוזרים לישראל.
גם בישראל מתכננים איך לסכל את מתווה המהלומה האיראנית שצפויה להיות קשה ליירוט, וגם תוקפים מטעני נשק שלפי פרסומים בעיתונים ערביים, האיראנים שולחים לחיזבאללה דרך שדה תעופה א-דבעה שליד קוסייר בגבול בין סוריה ללבנון.
איראן ושלוחיה יכולות גם לפגוע במוסדות ובישראלים וביהודים בעולם. ישראל וארה"ב הזהירו שפגיעה שכזו, תוביל לתגובה ישראלית - ואולי גם אמריקאית - חמורה.
למעשה, ישראל מציעה לאיראנים לדבוק במשוואה שניסח נסראללה, ולפיה הצדדים משתדלים לפגוע במטרות צבאיות. חיזבאללה לא תמיד דבק בכך. האיראנים, במתקפה באפריל, דווקא אימצו אותה, וסביר להניח שגם הפעם המהלומה המתוכננת שלהם על ישראל תכוון בעיקר לעבר מטרות צבאיות.
השאלה היא כיצד תגיב ישראל למהלומת הנקם. סביר להניח שתגובה תתחשב בשיקולים הבאים: האבדות והנזק שיסבו האיראנים - אם יהיו כאלה - לישראל, והדרישה של ממשל ביידן מישראל שלא להסלים עוד יותר את המערכה האזורית ולחתור לסיום סבב המהלומות באזור, עוד לפני הבחירות בארה"ב.
השיקולים של נתניהו
במערכה על שחרור החטופים שורר קיפאון כבר כשבועיים. הסיבה העיקרית לכך, לדברי גורמים במערכת הביטחון, היא דרישת נתניהו למנוע את חזרת חמושי חמאס וגא"פ לצפון רצועת עזה, ולהשאיר את צה"ל בציר פילדלפי כדי למנוע מחמאס אפשרות לשקם את כוחו ולתקשר עם העולם החיצון.
לדרישת נתניהו יש גם מניע פוליטי - הוא חושש שבן גביר, סמוטריץ' ואחרים יפרשו מהממשלה אם תאושר עסקת חטופים שתוותר על השליטה במסדרון נצרים ובציר פילדלפי, ותוביל להפסקת המלחמה.
ביחס לשיקול האסטרטגי-צבאי אומרים בכירי מערכת הביטחון, ובראשם שר הביטחון גלנט, ראש המוסד ברנע, ראש השב"כ בר וראש מטה החטופים בצה"ל האלוף אלון, שאפשר לוותר על האחיזה במסדרון נצרים ובציר פילדלפי כדי לאפשר עסקת חטופים, וכי צה"ל יוכל לחזור ולהשתלט עליהם בעת הצורך. לא ידוע על מה הם מסתמכים, אך ברור להם, ובעיקר לראש המוסד ברנע, שחיסול הנייה מסלק את אחת הדמויות השליליות במשא ומתן בעניין החטופים. ולמרות שהם אומרים זאת באופן נחרץ, נתניהו מכנה אותם "רופסים". אפשר להעריך שב"רופסים" הוא מתכוון לכך שהם נכנעים ללחץ האמריקאי, ולא לסירוב של חמאס.
המערכה השלישית בחשיבותה תיקבע על פי תגובת חיזבאללה לחיסול שוכר בביירות על ידי חיל האוויר הישראלי. מנאום נסראללה אפשר ללמוד שהאיראנים וחיזבאללה מפרידים בין התגובה על חיסול הנייה בטהרן, לבין חיסול שוכר, הנתפס כעניין מקומי בעימות בין חיזבאללה לישראל.
וישנה עוד תת-מערכה שישראל מנהלת במהלך המשחקים האולימפיים בפריז. לעיתוי יש משמעות סמלית, כמו אחרי אולימפיאדת מינכן ב-1972, ישראל מנהלת מערכת חיסולים שנועדה להעביר מהעולם את המפקדים שיזמו ואת המתכננים והמבצעים של מתקפת 7 באוקטובר.
לקח 16 שנים להשלים את “דוקטרינת גולדה” ולחסל פחות מ-20 רבי-מרצחים. קשה לדעת אם יש לנתניהו "ועדת איקסים" לאישור הסיכולים הממוקדים של מרצחי 7 באוקטובר, אך המבצע מתנהל כבר כמה חודשים. לפי מקורות זרים האחרון ברשימה היה הנייה, שבוצע על ידי המוסד במסגרת הדוקטרינה של מאיר.
בגדה ישראל בולמת את ניסיונות חמאס להצית אינתיפאדה, וגם את הניסיונות האיראניים לסייע לחמאס ולגא"פ שם באמצעות החדרת מטענים ונשק. לעת עתה התוצאה סבירה ואף יותר.
אנחנו בתקופת המתנה: לתגובה האיראנית ולתגובה הישראלית עליה; לפריצת הקיפאון בעסקה לשחרור החטופים; לבחירות בארה"ב ולתגובת חיזבאללה לחיסול שוכר. תוצאות העימותים האלה יעצבו את תמונת הסיום של מלחמת חרבות ברזל.
