בלחימת הים אנחנו שולטים. ידענו את זה קודם. גם בקרבות הקרקע, כשלא מפתיעים אותנו, ידנו על העליונה. בתרגילי האוויר אנחנו בכלל אש. הבעיה היא יותר במודיעין.
מדבר, אגב, על האולימפיאדה. מי האמין שמכל האריות במשלחת דווקא תום ראובני ינגן לנו את התקווה בפלייליסט של העולם? לא, אף אחד מהפרשנים לא ראה את הזהב הזה בא. גם ספק כמה חזו שש מדליות.
אבל האולימפיאדה הזו, כבר הבנו, היא הרבה מעבר לספורט. בתוך עולם שבו עובדת היותנו מוטלת ומוכחשת ומופגזת בספק, יש פה משימה קיומית. משימה של עם ישראל חי. כל טריפל צוקהארה זה עד המוות, ועוד כמה צעדים קדימה. וסוף השבוע המשוגע שלנו היה בהתאם, כשכמעט כל כוחותינו שבו מעוטרים לבסיסם.
זה התחיל עם רז הרשקו. יצאה ממנהרת הג'ודוקות אל חצי הגמר, צעקה האאא כזה נחוש, "וואו, וואו" - אריק זאבי הספיק לפרש בערוץ הספורט, והופ, כבר הייתה בדרך חזרה. מדליה בחיקה.
רגע, מה נהיה? לא הספקנו לתקוע מזלג באבטיח, לא הספקנו לקלוט מי היריבה. הטורקייה ששם הייתה יותר שרועה על הגב מאשר עמדה.
"יש לטורקים סיבה להוריד את הדגל לחצי התורן", בן כספית התבדח ב"פגוש את העיתונות" של ערוץ 12, כאילו הרשקו פגשה את ארדואן בחלוק.
הוא כמובן לא היה יחיד. במהדורות השונות, מקושמרו וצפונה, לא התאפקו וגררו את ההישג לזירה המדינית, כדי לזנב בעולם צבוע או בפוליטיקאים מבית. "המנהיגים שלנו צריכים לקבל מהרשקו קורס בנחישות", דדי שמחי אמר ב"אולפן שישי".
תארו לכם מה היה קורה אם הרשקו הייתה מכריעה באיפון איראנית, או חותית לא עלינו? איזה אקסטזת חושים הייתה פה.
וזה לא שהטורקים, שמחפשים בכוח להיעלב, לא הזמינו את זה. קטעו את שידור הקרב בהפגנתיות, התעלמו מהשם של הג'ודאית הישראלית. אין בעיה. רק שהגאונים שם, שחשפו את שמות הסוכנים שפעלו באיראן, אלי קופטר ועמית נקש, לא יתפלאו כשיגלו שמי הפילה באיפון את הטורקייה זו סוכנת המוסד איה פון, סבבה?
בכל מקרה, זה היה סופ"ש חמסיני שבו על כולנו ירד גשם מדליות; סופ"ש שבו הבסטיז שלנו היו האמהות של המדליסטים, מלילך הרשקו ועד נורית קנטור, שהתראיינו לתוך השקיעה; סופ"ש שבו למדנו שרז הרשקו אוהבת לשלוט בשרוול ימין, ושכדי לנצח באוצ'ימדה אתה חייב שכל מרכז הכובד יהיה לכיוון ההפלה; סופ"ש שבו עם שלם הרטיב אצבע, ותקע בטלוויזיה בניסיון להבין אם עוצמות הרוחות במארסיי טובות לקנטור ולראובני; סופ"ש שבו איחלנו ליריבים של ארטיום דולגופיאט בורג כפול עם נקע משולש; סופ"ש שבו הבנו שהשליטה שלנו ברזי השיט והג'ודו והאתלטיקה היא לא סתם הכרחית, היא קיומית.
סופ"ש שבו הבנו: ספורט הוא המשך הדיפלומטיה בדרכים אחרות.
בקטנה
ערוץ 12, שיהיה בריא, טחן אותנו בסופ"ש הזה עם פרקים של "המירוץ למיליון". הראה לנו עולם ומלואו. אין ספק, להוציא עיניים בחו"ל זה הדבר הנכון לעשות כשהשמיים שלנו, מלבד כט"במים, כמעט סגורים. ואנחנו פה מחכים.
