הוא עבר שבוע של כאבי תופת ברגל, שהגבילו את התנועה שלו בדיוק לפני הגמר. הוא נקלע למשבר נפשי, עד כדי דיכאון, ובראש כל הזמן ריחפו התרגילים הבינוניים במוקדמות תרגיל הקרקע, שכמעט השאירו אותו בחוץ. אבל לב של אלוף כמו ארטיום דולגופיאט אף פעם לא מפסיק לפעום. להאמין. לרצות.
במאני טיים של המאני טיים, בגמר של אולימפיאדת פריז 2024, מול הטובים ביותר שיש, דולגופיאט נכנס לחליפה של סופרמן והשלים תרגיל מרהיב ביופיו עד מדליית הכסף היוקרתית, כמעט-כמעט זהב. זו הייתה מדליה אולימפית שנייה ברציפות אחרי הזהב בטוקיו, באחד המקצועות היוקרתיים ביותר. אתמול, ונעזוב כרגע את הדיונים ההם על מיקי ברקוביץ' ומוטל'ה שפיגלר, דולגופיאט הפך רשמית לספורטאי הישראלי הגדול בהיסטוריה. ואין מתאים ממנו לסגור את היום הטוב ביותר של הספורט הישראלי בכל הזמנים.
לפני שלוש שנים זו הייתה סימון ביילס שפרשה חלקית מהמשחקים האולימפיים והדהימה את העולם כשחשפה את ההתמודדות עם הבעיות הנפשיות והחרדות שמהן היא סובלת. דולגופיאט עבר בפריז חוויה דומה, אבל נשך שפתיים וחשף את תוככי נפשו באומץ, בכנות, אחרי שהשיג את המדליה. האכזבה במוקדמות שרטה את האגו שלו, הפילה את הביטחון העצמי. הכאבים ברגל התחזקו. דולגופיאט הרגיש שהוא לא עמד בציפיות. לא של המשלחת האולימפית, לא של העיניים בארץ, לא של עצמו. "בשבוע הזה לא הלך לי הכי טוב", אמר אחרי הגמר בחיוך של הקלה. "עשיתי תרגילים מלאים באימונים ונפלתי. נכנסתי לסוג של קצת דיכאון. אבל למזלי, יש לי חברים ומאמנים וצוות הכי טוב בעולם שעזרו לי להתכונן השבוע הכי טוב שאני יכול. באתי היום בהרגשה מאוד טובה, שאני יכול לייצג את ישראל הכי טוב שאני יכול. עשיתי תרגיל מעולה וזכיתי בכסף. ותודה רבה לכולם".
המדליה הכי קשה
החשיפה הזו של דולגופיאט חשובה, כי היא מעלה שוב את הצורך בתמיכה נפשית בספורטאים שמגיעים לרמות לחץ כאלה. אולימפיאדה לא דומה ברמת המתח שלה לשום דבר אחר. הפעם גם הקהל הגיע, בניגוד לטוקיו, אולימפיאדת הקורונה. ממנו שאב דולגופיאט עידוד. "כשאני בתרגיל אני לא שומע שום דבר. אני נכנס לגמרי לעצמי. אבל לפני ואחרי שמעתי את הקהל הישראלי כאן והתרגשתי מאוד. חשבתי שאני רוצה מאוד לשמח אותם. תראה, אחרי המוקדמות הייתה לי מחשבה אחת: ידעתי שאני מסוגל, למרות שהיה לי יום מאוד קשה. הרגשתי שאסור לי הפעם לא לקחת את ההזדמנות. לא הייתי שקט בכלל. עכשיו זו הרגשה גדולה של שמחה בלב. אני רוצה להודות לכל מי שעזר לי להגיע לכאן, למי שעודד אותי. זה ממש לא מובן מאליו. אני כל כך מאושר עכשיו".
בדרך הוא היה צריך להתגבר גם על פציעה מטרידה וחמורה שהוא סחב ברגל, לא ממש מומלץ למי שחלק ניכר מהנקודות שלו מגיעות בזכות נחיתה יציבה על הרגליים. בכל תנועה שעשה באימונים, דולגופיאט חווה כאבי תופת, לדבריו. הפיזיותרפיסט הצמוד, אדם בדיר, סיפר כי הקדיש לארטיום חמש שעות של טיפולים ביום. "זו המדליה הכי קשה שלנו אי פעם בכל תחרות", אומר בדיר. "היכולת של ארטיום להתגבר על כאבים כאלה היא פנומנלית".
עוד נקודה מעניינת. כמה פעמים קראתם ידיעה על המתיחה בשריר האחורי של הכדורגלן הזה ועל הציפורן החודרנית של הסנטר ההוא. דולגופיאט לא השתמש בתירוץ של הפציעה, אלא סיפר על הסבל בדיעבד. הוא לא רוצה הנחות, הוא לא צריך הנחות. הוא הטוב ביותר שיש. ככה פשוט. "באימונים הרגשתי כאבים חזקים מאוד", הוא גילה. "זה היה קשוח. חייב לומר תודה לאדם בדיר שידע לטפל בי מצוין כך שארגיש פחות כאב. אבל לפעמים בכל זאת היו ברגל כאבי תופת וידעתי שאסור לי להוריד עומס, כי אני רוצה להצליח באולימפיאדה. אני שמח שהצלחתי".
בדרך ללוס-אנג'לס
אני רוצה להחמיא לו יותר. דולגופיאט היה שותף לאחד הגמרים האיכותיים ביותר של תרגילי קרקע בשנים האחרונות, לפחות לפי מומחי התעמלות שדיברתי איתם אחרי התצוגה. הוא עלה שני לתרגיל הקרקע בגמר וכמעט לא טעה בדרגת קושי לא פשוטה. הציון שלו היה 14.966 נקודות, גבוה ממה שהשיג בדרך לזהב בטוקיו. המתעמל היחיד שהצליח לעקוף את כישרון-העל שלנו בגמר היה הפיליפיני המצוין קרלוס יולו, שקיבל 15 עגול על התרגיל שלו, למרות טעות שביצע בפס האקרובטי הראשון. אנחת רווחה רצינית נשמעה בברסי מהמשלחת הישראלית כשג'ייק ג'ארמן הבריטי, מהמועמדים למדליה, לא עקף את דולגופיאט וקיבל 14.933 שהספיקו לו בסופו של דבר למדליית ארד.
ב-7 באוקטובר 2023 עמד דולגופיאט על הפודיום כאלוף עולם. ההישג האדיר שלו אז לא יכול היה כמובן לקבל כותרות. הוא נדחק לשולי השוליים ביום הנורא ביותר שידענו מאז השואה. הוא חשב על זה עם ההישג אתמול. "אז סגרתי את הטלפון כדי להתרכז בתחרות וכשיצאתי חשכו עיניי. גם היום אגב סגרתי את הטלפון כדי להתרכז. עם ישראל חי. ההישגים שלנו פה מדהימים. עכשיו אתה מספר לי על עוד מדליות. בכלל לא ידעתי, זה מראה עד כמה אנחנו טובים. אני רוצה להראות שעם ישראל הוא עם חזק באמצעות מה שאני יכול לעשות. אוהב את המדינה שלי. גאה לייצג אותה תמיד".
ומה הלאה? סרגיי וייסבורג, מאמנו של דולגופיאט, אמר לאחר הזכייה כי המתעמל ימשיך להתאמן לקראת לוס-אנג'לס 2028. "אני ארצה לחזור ולראות אתכם שם שוב", אישר דולגופיאט. "כולם רוצים שאמשיך. גם אני בעד. אבל לפני הכל אני צריך לנוח כמה חודשים כדי לטפל בפציעה שלי. אחר כך אני צריך להתחתן. היא אמרה לי 'כן' לפני שלוש שנים, אבל לא היה לנו זמן".
