הלו, הלו, הלו. לא בבת אחת.
לא את כל המדליות ביום וחצי. תשאירו עוד תחמושת במחסנים. גמרתם את הברזל של אייפל. וחכו עם הסיכומים. הבליץ הספורטיבי שלנו רחוק מלהסתיים. העולם עוד לא ראה הכל מאיתנו. כל עוד האש האולימפית דולקת בלפיד של זידאן, המופע המכושף שלנו בפריז רחוק מלהסתיים.
עוד 40 ומשהו אחוז אולימפיאדה לפנינו. ואולי בסופה, לכו תדעו, יתברר שכל מה שחשבנו על עצמנו עד היום לא היה נכון; ושבעצם אנחנו מעצמה ספורטיבית; ושבעצם הגנים היהודיים, ובכן, למישהו יש עוד משהו לומר על ביצועי הגנים היהודיים כשהם עולים על חלוק ג'ודו או מפמפמים בים?
אין ספק, על מרבית המטרות הגדולות שלנו כבר סימנו וי. מדליית זהב? יש. כסף? ארבע, תודה. שייט, ג'ודו, התעמלות מכשירים? יש ויש ויש. ולא מדובר במדליות של יום חול, אלא במדליות של ביחד ננצח, של ציפיות ודמעות. המשמעות, בכל אופן, היא שעכשיו, עם שש מדליות על הצוואר של המדינה, ירד הסטרס. אפשר לבוא משוחררים לכל מה שלא יבוא.
ודברים יבואו, כי יש לנו את נבחרת ההתעמלות האמנותית בקרב-רב, אלופות העולם אם מישהו שכח; ויש את המתעמלת דריה אטמנוב, עם ארד באליפות העולם לפני שנה בוולנסיה; ויש כמובן את אבישג סמברג, לוחמת הטאקוונדו עם הברד ענבים בוורידים, שזכתה בארד באולימפיאדת טוקיו, ומאז היא עם רגל על הגז; ויש את מתן רודיטי, שחיין המים הפתוחים שבטוקיו סיים מקום ממדליה, ויש לו חוב קטן לסגור; ובשייט, למי יש תחושה שלא אמרנו את המילה האחרונה? ולכו תדעו אולי עוד יצוץ, או תצוץ לנו, מבין הפחות מוכרים עוד איזה תום ראובני.
ההמשכיות הזו היא צורך ספורטיבי, לחתור, ללחוץ, להשיג - והיא גם צורך השעה של העם שעוקב מהבית. עם כל ההערכה לרז הרשקו, ויש הערכה, 14 השניות של האיפון שהבטיח מדליה היו מהירות מדי בשבילנו. ושש הדקות של גמר שיוטי הבנים ועוד שש הדקות של גמר שיוטי הבנות חלפו בהינד עפעף. וארטיום התפוגג לנו בפליק פלאק.
ורגעי האושר הללו, כשבחוץ משתוללת המציאות, כל כך נדירים; מהבהבים ברקיע ונעלמים. אז אין ברירה אלא לרצות ולמשוך עוד, שפריז לא תיעלם.
ויש עוד משהו: לפני 32 שנה יעל ארד נטעה את המדליה הראשונה בג'ודו, וזרעה את זרעי כל אלו שיבואו אחריה; ארבע שנים אחריה גל פרידמן נטע את המדליה הראשונה בשייט, ואת אלו שאחריו. תקרת הזכוכית נפרצה. ותראו מה מתחולל עכשיו.
שלא יהיה לאף אחד ספק: האלופה האולימפית הבאה של ישראל בג'ודו, אולי יותר מאחת, נולדה ביום שישי, כשרז הרשקו, הילדה שסבלה מקשיים חברתיים, הלכה עד הסוף עם האהבה שלה, ולימדה את מי שבבית מה התמורה. "תהיו מי שאתם", אמרה.
אין סיבה שזה לא יקרה בשחייה, ובאופני כביש, וברכיבה על סוסים. עכשיו, כשאפשר רק להרוויח, זה הזמן לזרעים הבאים, גם בתחומים פחות מוכרים. קדימה, תזרעו לנו עוד מדליה. האלופים הבאים בבית מסתכלים.
