אגדות נרקמות באולימפיאדות, אנחנו גם חולמים. מה לך, ישראל? הימים הטובים ביותר של הספורט שלנו, כאלה שאולי לא יחזרו לעולם אבל למה לקלקל עכשיו, עוברים עכשיו על המשלחת הישראלית בבמה הנחשבת, היוקרתית והגדולה ביקום. שש מדליות אולימפיות, שיא ישראלי בינלאומי הכי יפה שיש. ענבר לניר, פיטר פלצ'יק, רז הרשקו, שרון קנטור, תום ראובני וארטיום דולגופיאט שותפים לפרק כחול-לבן שייכנס לפנתיאון, מילה שנכתבה כאן יותר בימים האחרונים ולא רק בגלל המיקום הנוכחי. תמיד תהיי לנו, פריז 2024.
רז הרשקו התחילה את סוף השבוע המפואר של המשלחת הישראלית עם גמר אולימפי במשקל של +78 קילוגרם בג'ודו, שני לישראל בפריז, שלישי בתולדותינו בענף באולימפיאדה. היא הגיעה כאחת הטובות בעולם, הציפיות ממנה היו למדליה, וכמו ענבר לניר, הרשקו הלכה עד הסוף ולקחה את הכסף. הילדה הדחויה, המוחרמת, זו שלעגו לממדי גופה ולהשקעה שלה בג'ודו, זו שהביריונים בבית הספר היו מכנים "אבו-גבר", התייצבה בפסגת העולם, על הפודיום האולימפי, ועיניה זלגו מעצמן. הרשקו היא בדיוק ההשראה שעליה מדברת הרוח האולימפית. היא מצאה את התיקון שלה בעולם הג'ודו, הצליחה לצאת ממעמקי השאול של הנפש. אחרי הזכייה בטוקיו סיפרה לי בראיון ל"ידיעות אחרונות" שניסתה אפילו לפגוע בעצמה באותם ימים חשוכים. ההישג שלה הוא מסר מהדהד לחלש, לאחר, למוחרמת, לזו שאמרו עליה שלא תגיע לכלום. מי אמר לך שאת מוזרה, רז, ומי אמר שזה אסור?
"יעצו לי לזרוק אותה לפח יחד עם ענבר לניר", גילה מאמן נבחרת הנשים והדוד, שני הרשקו. "אמרו לי, 'מה אתה משקיע בהן? חבל על הזמן שלך'. אבל שתיהן באות במאה אחוז מחויבות ומאה אחוז מסירות. זה מה שהביא אותן למדליה אולימפית. שתיהן היו יכולות לקחת גם את הזהב, אבל מי אנחנו שנתלונן?"
הרשקו עצמה דמעה ארוכות בסיום ופרקה מטענים של רגשות. "לכל ילד או ילדה שחולמים על דברים דומים, אני אומרת - אל תפחדו ללכת עם החלומות שלכם הכי רחוק שאפשר. לי לפעמים לא נתנו סיכוי. הורידו אותי. אבל הנה, אני פה. ואין מאושרת ממני היום, למרות שבאמת רציתי לקחת את הזהב ורציתי לשמוע את ההמנון הישראלי. לא יודעת אם דמעתי יותר מההתרגשות על המדליה או מההחמצה של הזהב".
זה היה שילוב של המתח העצום שהסתיים במדליה. שמונה שנים של עבודה סיזיפית ובלתי פוסקת, טיסות למקומות נידחים ואפילו אימונים מול גברים כדי להתכונן ליריבות הגדולות שמגיעות מולה, דוגמת הברזילאית ביאטריז סוזה שניצחה אותה בגמר. הרשקו נתנה מופע אדיר מול הטורקייה קאירה אוזדמיר, עם איפון מדהים תוך 14 שניות. פלא שבטורקיה קטעו את השידור מהבושה?
למחרת, בברסי, זה היה המבחן הגדול של ארטיום דולגופיאט, המתעמל המוזהב שלנו מטוקיו 2021. דולגופיאט הגיע לפריז עם ציפיות למדליה, רצוי שחזור של הזהב, אבל במוקדמות כמעט ונשר בגלל יכולת פושרת, שהספיקה לו למקום בגמר ממש ברגע האחרון. אתמול, בגמר, זה כבר היה דולגופיאט שאתם מכירים מטוקיו. הוא ביצע תרגיל מרשים ברמה גבוהה וכמעט ללא טעויות שהקנה לו את הניקוד הגבוה 14.966, אפילו גבוה ממה שהשיג בדרך לזהב בטוקיו. המתעמל היחיד שהצליח לעקוף את כישרון-העל שלנו בגמר היה הפיליפיני קרלוס יולו, שקיבל 15.0 על התרגיל שלו. אחרי הגמר התברר שדולגופיאט סבל מכאבי תופת ממושכים ברגל בגלל פציעה חמורה וטורדנית, אבל זה לא היה רק פיזי. אתמול חשף המתעמל באומץ שהתמודד בשבוע האחרון עם משבר נפשי עמוק ואף נכנס ל"קצת דיכאון", במילותיו.
בדיוק כמו סימון ביילס לפני שלוש שנים, דולגופיאט מעביר כאן מסר חשוב לספורט הישראלי. אין בושה בחשיפת ההתמודדות עם השדים שלך. להפך, זה חלק מתהליך הריפוי.
הייתה שם גם סגירת מעגל מרגשת של דולגופיאט עם המציאות הכואבת שלנו. ב-7 באוקטובר 2023 הוא זכה באליפות העולם ולא היה מי שירצה לשמוע. אתמול הוא ידע להודות לישראלים שהגיעו במיוחד לברסי לעודד אותו. "אני חייב להם תודה גדולה. עם ישראל חי ואני תמיד רוצה להראות שאנחנו עם חזק, דרך מה שאני יכול, דרך התחרויות שלי".
ארטיום דולגופיאט. אלוף העולם בליפול ולקום.
