מניסיון, זה קשה לשמוע את אורית מרק אטינגר המדהימה מונה בזו אחר זו את ארבע האבידות שאיבדה משפחתה הקרובה בשנים האחרונות. לפני כשבועיים פגשתי בה. וכמו כל הנוכחים בפגישה התכווצתי לתוך עצמי עם כל שם שיצא מפיה.
אבא, הרב מיכאל (מיכי) מרק, נרצח בפיגוע ב-2016, ואורית אז בת 16. באותו פיגוע נפצעה קשות אמה, שלא השתקמה לחלוטין עד היום. אחיה הבכור, שלומי, שמאז הפיגוע נטל עליו את תפקיד אב המשפחה, נהרג בתאונת אופנוע ב-2019 בעת שירותו במוסד. בן דודה הקרוב אליה מאוד, אלחנן קלמנזון, נהרג ב-7 באוקטובר, כשיצא עם אחיו ואחיינו להציל את בני קיבוץ בארי, ואחיה הקטן, פדיה, נפל בעזה במלחמת חרבות ברזל כמה שבועות לאחר מכן.
לא פעם – כך סיפרה – כמי שחשה את המחיר הגבוה ששילמה משפחתה בתקופת זמן קצרה כל כך, היא שואבת כוח מניצולי שואה. מאלה שכל אחד מהם איבד כמויות גדולות יותר של בני משפחה קרובים, בהשוואה אליה. יש בהם גם שאיבדו עשרות מבני המשפחה הקרובה, כמו משה קלמנזון, שאיבד את כל משפחתו בגטו ורשה. "הוא ניצל ובחר להמשיך בחיים", תיארה. "להגיע לארץ ישראל, להקים משפחה, להביא שמונה ילדים, בהם בנימין (בני), הדוד שלי שנישא גם הוא והביא שישה ילדים, בהם אלחנן. אלחנן בן דודי, שביום אחד, 7 באוקטובר, הציל 100 אנשים לפני שנהרג. כמה חיים נולדו הודות לאדם אחד שהחליט להמשיך קדימה? מה היה קורה אם משה, סבא של אלחנן, היה צולל לתוך תהומות הייאוש?"
שאלותיה של אורית מהדהדות בי היום, ראש חודש אב, שבו מתחילה הפאזה השנייה והחמורה יותר של ימי בין המצרים. ימי האבל על חורבן הבית שהחלו לפני כשבועיים בי"ז בתמוז, ומסתיימים בתשעה באב.
תשעת הימים הקשים ביותר בלוח השנה של העם היהודי מזה כאלפיים שנה מתחילים היום, כשהשיא – תשעה באב. חלק מהדוגמאות: גירוש יהודי אנגליה (1290), גירוש ספרד (1492). גם ה"אקציה הגדולה" בוורשה (1942) שבה כ-265,000 נשלחו למוות בטרבלינקה, בהם בני משפחתי, החלה בתשעה באב. אגב, הרמן גרינג חתם על מסמך הפתרון הסופי בח' באב.
אויבי ישראל מדורות מכירים ומאמצים את הימים המועדים לפורענות בעם היהודי. זה כולל גם את האייתוללות באיראן, שלא במקרה מפריחים במסגרת מסע ההפחדה הנוכחי את הימים הסמוכים לתשעה באב כימי יעד להתקפת המחץ. מנסים להשלים את תיאור הזעם ממגילת איכה: "כל רודפיה השיגוה בין המצרים".
אלא שבמקביל אנחנו חייבים לזכור את יכולת השיקום האגדית שלנו מן ההרס ולמרות ההרס, שמלווה אותנו אלפי שנה. חודש אב קרוי גם מנחם אב. בידינו הבחירה אם ליפול לתהומות הייאוש, לחכות לחורבן התורן, לחפש ולרדוף אחריו. או שנעסוק ברדיפה מסוג אחר: המילה רדיפה, מצויה בתהילים בהקשר שונה לחלוטין. כחלק מבקשה: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי".
דווקא הימים הקשים האלו מזמנים לכל אחד מאיתנו כל כך הרבה הזדמנויות לשקוע בטוב ובחסד. דווקא בשנה האחרונה הדגימו ומדגימים רבים כל כך עד כמה זה אפשרי. במקום לחפש באובססיביות את תסריט האימים התורן, עדיף לחפש בסביבתנו הקרובה את הזקוקים לטוב ולחסד, להועיל להם, ולהועיל גם לנו. פעילות של טוב היא מתכון מובהק להפחתת חרדות. ויהפכו ימי החרדות לימי ישועות וגאולה. אמן.
