אן אפלבאום מקדישה את ספרה החדש ל'אופטימיסטים'. קריאתו מעוררת לעיתים ספקות אם היא עצמה אכן נמנית עימם. מחקריה וכתיבתה מעידים עליה שהיא יודעת על מה היא מדברת כשהיא מגוללת את מסכת ההרג וההרס של משטר הדיקטטורה הסובייטית במאה ה-20. ספרה על הרעב שהמיט יוסף סטלין על אוקראינה בשנות ה-30 של המאה הקודמת נקרא כאחת מעלילות הרשע הנוראיות ביותר בהיסטוריה האנושית. כחוקרת שיודעת לזהות סכנות כבר בראשית התפשטותן ראוי שנקשיב לה כשהיא מתארת את אימת השתלטותו של איום חדש על הדמוקטיה בעולם: אוטוקרטיה בע"מ.
כל קורא עיתונות בעולם החופשי כבר הבחין ודאי בצמיחתן של התופעות שאפלבאום כותבת עליהן. תרומתה העיקרית בכך שהיא מוכיחה כי מגוון הסממנים הגלויים לכל מי שעיניו בראשו אינם תופעות מגונות אך אקראיות, אלא מגמה מאיימת. האוטוקרטיה בע"מ הכריזה מלחמה על הדמוקרטיה, והעולם החופשי מגלה אך סימנים מעטים שהוא מבין מה ניצב לפניו ומכין עצמו לקרב.
כשסולקה חומת ברלין וקרסו ברית-המועצות וכל שלוחותיה חגג העולם שתיאר את האירועים כאות ועדות לניצחון הדמוקרטיה. בתחילה אכן התגלו סימנים ראשונים שהדיקטטורים מודים במפלתם ומביעים עניין בהצטרפות למחנה המנצח. אפילו ולדימיר פוטין, נשיא האוטוקרטיה בע"מ של ימינו, האיר פנים למאמצי הקירוב של המערב. הייתה זו טעות חמורה, מציינת אפלבאום. לאחר היסוסים ותהיות זמניות הכריז פוטין כי קריסת ברית-המועצות הייתה טעות איומה, וכי בכוונתו להחזיר עטרה ליושנה ולקומם את גדולתה של רוסיה לימי פיוטר הגדול. עד מהרה גילה בעלי ברית לא מעטים למערכה לביזוי הדמוקרטיה וסילוקה. למעטים שגרסו גם לפני קריסת הקומוניזם כי הנתיב לליבם של רוסיה ושותפיה מצוי במסחר ובדיפלומטיה, נכונה אכזבה רבה.
האיחור של העולם בהבנה שאכן מתפתחת תופעה חדשה המחייבת התייצבות ומאבק, טוענת אפלבאום, נובע מכך שהעולם ומנהיגיו היו מקובעים בדבקותם בסממנים של הדיקטטורים הישנים, האידיאולוגיים. כאשר האייתוללות של איראן עולות לרגל לביקורים ממלכתיים אצל המנהיגים הקומוניסטיים של קובה בהוואנה, אין מקום להנחה כי הנה לנגד עיניהם נרקמת ברית אידיאולוגית חדשה. ועם זאת, הסימנים להתרקמותו של ציר חדש בעל מאפיינים שווים התחזקו. לא קשה להסביר את נכונותו של פוטין לשגר לבלארוס עיתונאים רוסים שיסקרו את האירועים על פי צוויו של הדיקטטור לוקשנקו, אך מדוע נחפזת צפון-קוריאה לשבח את שלטון הגנרלים במיאנמר?
אפלבאום מציגה רשימה של חברות מובהקות ומלאות בהתאגדות המאיימת: רוסיה, סין, איראן, צפון-קוריאה, ונצואלה, ניקרגואה, מיאנמר, קובה, סוריה, זימבבואה, מאלי, בלארוס, סודן ואזרבייג'ן. לרשימה זו, היא טוענת, יש להוסיף עוד כ-40 מדינות שמאמצות חלקית את עקרונות החבורה. הונגריה, למשל, ניצבת במסלול מהיר שיוליך אותה אל החבורה המנואצת. בניגוד לאגד הדיקטטורות הישנות, האדומות, למשל, אוטוקרטיה בע"מ אינה מחייבת אחדות רעיונית קשוחה ומלאה. לכל מדינה המצטרפת לחבורה ניתנת החירות להנהיג כללים בתחומים מסוימים המייחדים אותה. עם זאת, מטרת-העל של כל המדינות אחידה וברורה, ובלשונה של המחברת: "לגזול מאזרחיהם כל אפשרות ריאלית להשפיע על אופי המשטר, למנוע מהם את הזכות לעמדה בענייני ציבור, לחסל כל צורה ואופן של שקיפות או אחריותיות ולדכא כל גורם, בתוך הארץ או מחוצה לה, המאתגר אותם".
הסממן הראשון של התגבשות האוטוקרטיה ניכר כאשר אל מסכת ההשמצות והערעור של הדמוקרטיה מצטרפים גילויים ברורים ומובהקים של קלפטוקרטיה, משטר של גזל וגניבה. המנהיגים האוטוקרטיים רוצים להתעשר, והם אינם מהססים לבזוז את אוצרות המדינה. כמו הדיקטטורים של העבר גם האוטוקרטים של ימינו משוכנעים כי הדמוקרטיה מצויה בשלבים האחרונים של קיומה. דינה נחרץ, וכל מה שנותר הוא דחיפה קטנה שתטיל אותה אל התהום. גילויים של סממנים אנטי-דמוקרטיים קיצוניים במערב, משמאל אך בעיקר מימין, ונכונותם של גורמים עברייניים במערב לסייע להם מצטיירים בעיניהם כאותות הגסיסה האחרונים של העולם הישן. 20 שנה של פעילות חתרנית מצד רוסיה וסין, שנענו בשתיקה והעלמת עין, חיזקו בהן את ההנחה שהולך וקרב היום שבו יפעילו את מנגנון המכה הניצחת שיחסל סופית את הדמוקרטיה ויתיר לאוטוקרטיה בע"מ את היכולת המוחלטת לשנות סדרי עולם.
אפלבאום גורסת כי הפלישה לאוקראינה ב-2022 מעידה על תחושתו של פוטין ועמיתיו כי הגיעה העת למכת המוות האחרונה. הוא היה משוכנע כי משימת ההשתלטות והסיפוח שלו תסתיים בזמן קצר אל מול מחאות השווא הקולניות אך משוללות היכולת של אבירי הדמוקרטיה. הוא טעה, פוסקת אפלבאום, אך טעו גם מגיני הדמוקרטיה. הם לא השכילו להבין כי שעיטת הטנקים לקייב היא רק צעד ראשון בתוכנית האוטוקרטים. הם היססו ולא הבהירו כי בכוונתם להילחם על עקרונותיהם. אך כמו תמיד בעולם החופשי גם בסוגיה זו נמצאו לפוטין משת"פים מקומיים. המועמד לנשיאות דונלד טראמפ והמפלגה הרפובליקנית מתנגדים נמרצות לסיוע לאוקראינה ומבטיחים שהוא יופסק כאשר גיבורם ישוב לבית הלבן. הייתכן שארצות-הברית מצויה ברשימת המועמדות להצטרף לאיראן וצפון-קוריאה?
החידושים הטכנולוגיים של עשרות השנים האחרונות מסייעים מאוד לאוטוקרטים. סין שאינה מאשרת קיומן של רשתות חברתיות ותקשורת חופשית בתחומיה מציפה את העולם, ובעיקר את אפריקה, בעיתונות מודרכת וממוקדת מטרה. לתושבים שאינם יכולים להרשות לעצמם הצטרפות לרשתות הממוסדות הם מציעים צפייה בחינם, ובין קומיקס לסדרת הבל שותלים פייק ניוז ותעמולה. ראשי תאגיד האוטוקרטיה יודעים להשתיק כל קול של מחאה פנימית, וכשעולה הצורך אינם מהססים להפעיל ברוטליות ואלימות.
ההצדקה להקדשת הספר ל'אופטימיסטים' נרמזת בפרק המסיים של הספר, שהמחברת אינה מהססת להכתירו בסיסמה שהייתה אהובה מאוד על הדיקטטורים האדומים בשינוי קטן אך בעל חשיבות: "דמוקרטים מאוחדים". יש לנטוש את ההערכה שדיפלומטיה ומסחר יקדמו את ההבנה בין הדמוקרטיה ומתנגדיה חסרי המצפון. אין גם צורך להעלות מיני הצעות על מלחמת גוג ומגוג, למרות רמזיו של פוטין כי הוא אינו פוסל כלל שימוש בנשק גרעיני. הדמוקרטים חייבים להשתמש בכלים ובאמצעים שהאוטוקרטים דבקים בהם. אחדות המטרה וההמחשה שהדמוקרטיה לא תקבל בשוויון נפש כל ניסיון לחסל אותה עשוים לגבור בסופו של דבר. •
Autocracy, Inc. The Dictators Who Want to Run The World // Anne Applebaum } Doubleday } 2024 } 224 pp
