א רק המסכים בבורסה בתל-אביב נצבעים באדום בימים האחרונים — גם הבורסה בטהרן עוברת טלטלה מאז החיסול של איסמעיל הנייה. מדד המניות האיראני המוביל Tedpix ירד בשבוע האחרון בכ-5% על רקע החשש ממלחמה עם ישראל. העצבים והמתח בשוק ההון האיראני ניכרים היטב — בשיא הירידות נטשו עשרות ברוקרים איראנים את המסכים ועזבו את העמדות במחאה על ההתנהלות הכלכלית של מנהלי הבורסה. בתגובה הזרימה הממשלה האיראנית כספים רבים כדי למתן את הירידות וראש הרשות לניירות אף הכריז על הגבלת הירידות היומיות לכ-1% בלבד.
הצעדים האלה לא ממש מרשימים את המשקיעים באיראן. ברשתות החברתיות מושמעת לא מעט ביקורת על הנשיא החדש, מסעוד פזשכיאן, שזכה לקולות רבים בעקבות ההבטחות שלו לשים את פתרון הבעיות הכלכליות של איראן בראש סדר העדיפויות. אחת הגולשות תייגה את פזשכיאן וכתבה שעד שילמד איך לטפל בכלכלה "ההזדמנות תחלוף". גולש אחר כתב שבמדינה שנמצאת במלחמה עם חצי עולם ושכל שלושה חודשים מחסלים בכיר אחר בשטחה — "זה לא חכם להיכנס לשוק המניות. מעכשיו, רק זהב, דולרים ונדל"ן".
הטלטלות האלה מגיעות בעיתוי לא נוח עבור פזשכיאן, רופא הלב בן ה-69, שהתחייב לעשות רפורמות כלכליות, להתמקד ביצירת מקומות עבודה לצעירים ולפעול לשיפור מעמד הנשים. "יש הרבה מה לעשות", הבטיח לבוחריו, "תשכחו ממה שהיה עד עכשיו. יש לי תוכניות גדולות".
אם אכן יתאפשר לפזשכיאן להתמקד בכלכלה, תהיה לו הרבה מאוד עבודה. איראן היא כלכלה עם פוטנציאל אדיר, שבמקום ליהנות ממנו, רוב אזרחיה סובלים מעוני. הכלכלה הוזנחה, השחיתות משגשגת, ההשקעה בתעשייה הצבאית ובהתחמשות לוקחת משאבים רבים, והסנקציות של המערב לא עוזרות, בלשון המעטה.
אמנם יש נפט, והרבה, אבל לא הציבור האיראני נהנה מהכנסותיו העצומות, שכן מדובר במדינה שהשחיתות בה ממוסדת: חלק גדול מההכנסות זורם לשלטון, לכוחות הביטחון ולמשמרות המהפכה, למוסדות הדת וגם לארגוני הטרור שפועלים בחסות איראן – בראש ובראשונה חיזבאללה, וגם המיליציות השיעיות בעיראק, ארגוני טרור באפגניסטן, החות'ים בתימן, וככל שיש הזדמנויות להעביר כספים, ארגוני הג'יהאד האיסלאמי וחמאס בעזה. משמרות המהפכה, למשל, מקבלים תקציב כפול ואף יותר מזה מתקציב צבא איראן. משאבים רבים מושקעים גם בפיתוח המדע והתעשייה הצבאית המרשימה, כפי שלמדנו לצערנו.
בחיי היומיום האזרחים סובלים מאבטלה, בעיקר צעירים רבים. גם 30% מהאנשים שכן עובדים עדיין חיים בעוני. האינפלציה מסתכמת בעשרות אחוזים, ומחירי מוצרי המזון מזנקים. "הנשיא מקבל את התפקיד ברגעים שבהם אנחנו סובלים מהפסקות חשמל ואינספור תקלות", הייתה הכותרת הראשית של היומון הכלכלי המוביל בטהראן, "איקתיסאד מלי", לאחר בחירתו של פזשכיאן. וכך, כשהטמפרטורה הגיעה ל-48 מעלות השבוע, במרבית הערים הגדולות של איראן המזגנים לא פעלו. המקררים בחנויות המזון הפסיקו לפעול, והבעלים נאלצו לזרוק כמויות מזון ענקיות.
מערכת הבנקאות של איראן פושטת רגל, והמדינה חייבת לה עשרות מיליארדים. המטבע האיראני, הריאל, שסבל מירידת ערך חדה לאחר החלטת הנשיא טראמפ לעזוב את הסכם הגרעין ב-2018, ממשיך לצלול, מה שהופך עוד ועוד אנשים לעניים. עניי איראן נחלקים לשני מעמדות: העירוניים, שמצבם קצת יותר טוב, והכפריים, שמוגדרים גם ברישומים הבינלאומיים כעניים מאוד, וחייהם מתנהלים בקשיים עצומים. אלה חולמים להגר לערים, אבל אף אחד לא יבטיח להם שם פרנסה.
התאבדויות רופאים
מוחמד שאלון הוא רופא באחד מבתי החולים הממשלתיים בטהרן. בעבר עבד כרופא פנימי המסונף למשמרות המהפכה, שם קיבל משכורת מסודרת, אחזקת רכב, כלכלה יומית. כשהחליטו לפטר אותו בגלל עודף רופאים, הוא ניסה לפתוח קליניקה פרטית עם שני שותפים. "לא הסתדרנו עם דמי השכירות ונאלצנו לסגור", סיפר לנו. "שלושתנו רופאים, ונשארנו בלי עבודה קבועה. ניסינו לשכור אמבולנס נייד כדי לנסוע ממקום למקום ולהציע שירותי רפואה. גילינו שהשלטון לא אוהב את היוזמה שלנו. חיבלו במכונית. נותרנו מובטלים, עם משפחות גדולות והכנסה זעומה".
גם סעידה, אזרחית איראנית צעירה, מתארת את מצבה הכלכלי במילים קשות: "אני בוגרת אוניברסיטה, גרושה טרייה, אם לשני ילדים צעירים. אם לא אמצא עבודה שתעניק לי משכורת מסודרת, משפחת בעלי תיקח ממני את הבנים. לפי החוק, אם האם לא מסוגלת לפרנס את ילדיה, חייבים להעבירם לצד השני. בינתיים מצאתי עבודה חלקית בחנות בדים, אבל אני מניחה שזה לא יחזיק מעמד לאורך זמן. אין כמעט קונים. אני חיה מתשלום חודשי צנוע מאוד שמעביר הגרוש שלי לילדים, ועוד סכום כסף שאני מקבלת מאחי. אני עושה מאמצים אדירים שלא ייקחו ממני את הילדים. ניצלתי את קשריי בלשכת הנשיא, ופניתי לאחד הפקידים בבקשת סיוע. אני מחכה לתשובה".
מובטלים רבים חולמים להגר למדינות אחרות, אבל זה לא פשוט. אמנם, בניגוד לשמועות, איראן לא אוסרת על מי שרוצה בכך לצאת לביקור משפחתי בחו"ל או אפילו לעזוב לצמיתות, "אבל צריך לקחת בחשבון", מסביר אחמד שוליאן, סטודנט שנה ג' במתמטיקה באוניברסיטת טהרן, "שמרבית המדינות שאליהן אנחנו חולמים להגיע דורשות ויזה או היתר כניסה מיוחד. רק אם תצליח להשיג אשרה כזאת, ויש לך מספיק כסף לכרטיס טיסה, ועוד קצת כסף כדי להסתדר אחרי הנחיתה, אתה יכול לעלות למטוס ואף אחד, בדרך כלל, לא יעצור בעדך. למרות זאת, גברים רבים בגילי 25-30 עוזבים. טסים לאחת מנסיכויות המפרץ, עובדים כמה חודשים וחוסכים כדי להמשיך למדינה אחרת. יש גם צעירים שגילו את החיים הטובים במפרץ, בלי הטרדות מצד השלטונות, ונשארים שם".
איראן היא המדינה הרביעית בעולם בעתודות נפט – והשנייה בעולם בעתודות גז טבעי. הנפט ומוצריו הם היצוא מספר אחת שלה. ב-2023 היא הפיקה 3 מיליון חביות ביום, מהן כמעט 2 מיליון ליצוא, 90% ממנו לסין. "לאיראן יש פוטנציאל כלכלי אדיר", אומר פרופ' מאיר ליטבק, ראש מרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב, "אבל הוא לא מנוצל, בין היתר בגלל השחיתות העמוקה. כלכלת איראן תופסת כיום את המקום ה-145 מתוך 190 במדד השחיתות הבינלאומי, ולמעשה יש שתי מערכות כלכלה: זאת של המיוחסים בצמרת הביטחונית-צבאית-מדינית, עובדים בכירים בלשכת הנשיא, במשמרות המהפכה או בכוח קודס, שמקבלים משכורות טובות ומשפחותיהם מסודרות. כך גם בכירים בממסד הדתי. לעומתם, רוב תושבי איראן חיים בעוני".
את אחת מפרשיות השחיתות הגדולות במדינה חשף באחרונה לא אחר ממחמוד אחמדינג'אד – לשעבר נשיא איראן המוכר היטב לישראלים, שניסה את כוחו גם בבחירות האחרונות וסולק מרשימת המתמודדים. הוא חשף "רשימת מושחתים" וקלטות שוחד שבהן נשמעו בבירור קולותיהם של בכירים בסביבת המנהיג העליון עלי חמינאי מבקשים שוחד או מקבלים תשלומים "מתחת לשולחן".
לדברי פרופ' ליטבק, השקיפות בחברות הממשלתיות ובעסקי השלטון שואפת לאפס. החברה הממשלתית "בוניאד", למשל, חברה של קרנות צדקה שחולשת על מפעלי נדל"ן תחת הכותרת "קרן העשוקים והנכים", מחזיקה סכום פנטסטי של 25 מיליארד דולר. לאן הולכים הכספים? פרופ' ליטבק: "שאלה טובה. רק בודדים, ממש אנשים ספורים, יודעים איך העסק מתנהל. אפס שקיפות. וזה רק מפעל אחד שמחזיק כספי ענק. למשמרות המהפכה, צבא העילית של איראן, יש הרבה קרנות והרבה כספים, והם מנהלים אותם בלי שאף אחד יודע לאן זורמים הכספים. שחיתות גדולה".
על מצב האזרחים פרופ' ליטבק מוסיף: "מאחר שגיל הנישואים הממוצע עלה, הצעירים המובטלים ממשיכים לחיות עם ההורים. גם שיעור הגירושים עלה. בניגוד למדינות ערב, מספר הילדים הממוצע במשפחה נמוך כמו באירופה: 1.9 ילדים. שיעור האבטלה בקרב הנשים הצעירות גבוה מאוד, כי לא ממהרים להציע להן משרות. מי שנישאת נשארת בבית לדאוג למשפחה ולא יוצאת לעבודה".
על רקע הקושי הכלכלי והאבטלה, אלפי רופאים עוזבים את איראן מדי שנה, ופרופ' ליטבק חושף עוד נתון: "מספר גדול של רופאים מתאבדים, בעיקר בני הדור הצעיר, שלא מצליחים לעמוד בלחץ ומחליטים לוותר בדרך הקשה". תוצאה קשה נוספת של העוני הרב היא סחר לא חוקי בכליות, שקיים כבר שנים ארוכות.
בנוסף ליצוא הנפט, איראן מייצאת בין היתר גם את השטיחים הפרסיים המפורסמים שלה וגם פיסטוק חלבי, שמגיע בדרך לא דרך גם לחנויות בישראל. היא מייצאת ישירות לסין, הודו, צפון קוריאה, רוסיה ואפילו יפן, ויש גם יצוא עקיף דרך מנסיכויות במפרץ.
ענף התיירות שלה מדשדש. מחקר בינלאומי שהתפרסם השבוע ממקם את איראן במקום ה-73 מבין 119 המדינות בעולם בנתוני התיירות. צוות החוקרים מציין, מצד אחד, את קיומם של אתרי תיירות נפלאים, אנשים מסבירי פנים ומחירים שווים לכל נפש, ומצד שני, כל תייר עלול להיקלע לבעיה ביטחונית, להיעצר, להיחקר ולהישלח לשנות מאסר ארוכות.
קודם הנקמה האיראנית
מסעוד פזשכיאן הוא הנשיא התשיעי באיראן מאז שהתרחשה מהפכת האייתוללות ב-1979. מדהים לראות את מטוטלת המינויים מאז – פעם נשיא שמרן, אחריו נשיא שמזוהה עם המחנה הרפורמיסטי, ושוב שמרן, ומיד אחריו רפורמיסט. פזשכיאן הוא רפורמיסט שמגיע אחרי השמרן הקיצוני איברהים ראיסי, שנהרג בתאונת מסוק. הוא ניצח בבחירות את יריבו השמרן סעיד ג'לילי בסבב הצבעה שני, בזכות קולותיהם של הצעירים מתחת לגיל 30, שמהווים 60% מ-88 מיליון האיראנים.
המנהיג העליון חמינאי הזדרז להחמיא לנשיא החדש וקרא לו "דובר אמת", "מדען" ומי ש"נהנה מפופולריות". מעולם לא זכה נשיא קודם, לא שמרן ולא רפורמטור, למחמאות, כמעט חנופה, מפי חמינאי. חמינאי בעצם "מרגיע": אל תדאגו, הנשיא החדש יעבוד בשיפור הכלכלה, ואנחנו נמשיך לעסוק במלחמות ובענייני הגרעין, שהם הדבר החשוב ביותר.
ואכן, מיד אחרי זכייתו, עוד לפני טקס ההשבעה הרשמי, מינה הנשיא החדש, , שאין לו ניסיון רב בניהול ענייני המדינה, שני יועצים כלכליים בכירים: עלי טבאינה, שר הכלכלה בעבר, שקנה לעצמו מוניטין מקצועיים מצוינים בתקופה שלפני הסנקציות האמריקאיות של 2018. לפני הבחירות היו הערכות שטבאינה יהיה סגן הנשיא של פזשכיאן, אבל להפתעת המצביעים הוא הודיע שלא יוכל לקחת את התפקיד מסיבות אישיות.
המינוי השני הוא חמיד פורמוהאדי, כלכלן ומנכ"ל בחברות ממשלתיות ובמינהל למימון ותכנון. גם הוא נחשב לבעל מקצוע, אם כי שמו נקשר בפרשיות שחיתות ביצוא הנפט האיראני. הוא נעצר, נחקר ושוחרר, בעוד שעשרות כלכלנים ופקידים שנעצרו יחד איתו נידונו לתקופות מאסר ארוכות או הצליחו לברוח מאיראן רגע לפני המשפט.
מינוי מעניין לא פחות הוא הצבתו של שר החוץ לשעבר, ג'וואד זריף, שנודע כ"מהנדס הסכם הגרעין" של 2015, בתפקיד סגן מיוחד בלשכת הנשיא, ש"אחראי על ההתפתחויות הלאומיות והבינלאומיות ומידת הצלחתן". זה אומר שזריף ישמש כיועץ הכי קרוב של פזשכיאן.
צמד הכלכלנים הבכירים כבר התחיל לעבוד במשרד הנשיא, אף כי חיסולו של איסמעיל הנייה, בכיר חמאס שהגיע מקטאר לטקס ההשבעה של פזשכיאן, האט את קצב העבודה. "אנחנו צריכים להתיישר עם קצב האירועים", מסביר הנשיא החדש, "קודם תהיה הנקמה בישראל. במקביל נעבוד לטובת אזרחי איראן, כדי לשפר את רמת החיים". הוא גם ישקיע מאמץ בניסיון להסיר את הסנקציות הכלכליות מעל איראן, ולהתקרב – אם לא יפריעו לו בסביבת השליט העליון – אל המערב. "יש לנו אוכלוסייה נהדרת, מגיע לאזרחים שלנו ליהנות מהחיים, למצות את כישרונותיהם, לנהל את החיים ביחד עם המדינה, לא נגד המשטר", אמר. נחיה ונראה.
פרופ' ליטבק: "לאיראן יש פוטנציאל כלכלי אדיר, אבל הוא לא מנוצל בגלל השחיתות העמוקה. יש את הכלכלה של המקורבים לשלטון ואת זאת של רוב העם שחי בעוני"
