מאז 8 באוקטובר לא פגשה הייננית הילה בוז'ו את הגפנים שלה בכרם בן זמרה, שנטוע ארבעה קילומטרים מהגבול הצפוני. עם פרוץ המלחמה היא וילדיה עקרו לגולן ובן הזוג יצא למילואים. אבל עכשיו המשפחה, כולל ההורים של הילה, מתאחדים ביקב ובכרם המשפחתיים, כי הבציר לא יכול לחכות.
5 צפייה בגלריה
("בלילות לא שקטים אנחנו לא בוצרים". יפתח פרץ מיקבי כרמל וד"ר מרי דפני ילין ממו"פ צפון | צילום: אפי שריר)
"חזרנו לכרם בימים הכי מתוחים, כבר במהלך סוף השבוע האחרון בצרנו וקלטנו את הפרי כשאנחנו שומעים מרחוק את הדי השיגורים וההפגזות של צה"ל. היו נפילות בשטחים חקלאיים, היו שריפות, וכולנו עובדים תוך כדי ובתיאום עם הצבא. זו הפרנסה שלנו ואם לא נהיה פה, חיזבאללה יגיע. איפה שתהיה החקלאות, שם יעבור הגבול". ובוז'ו לא היחידה שמצטטת את דבריו של טרומפלדור.
"אנחנו יקבים באזור מלחמה, אי-אפשר לקרוא לזה אחרת. 7 באוקטובר תפס את ענף היין כבר אחרי הבציר, אבל הנה עברה שנה, הבציר שוב כאן, והמצב בצפון תלוי על חוט השערה ויותר רגיש משהיה", מדגיש קובי ארביב, היינן הראשי של יקב רקנאטי ששוכן באזור התעשייה דלתון שבגליל, ממש על קו העימות.
"אנחנו בשיא העונה ואם לא נטפל בפרי וביינות המתיישנים, עבודה של כמה שנים תרד לטמיון. אז בתוך אזעקות חוזרות ונשנות, יירוטים והליכה למרחבים מוגנים, אנחנו חייבים להגיע עם מעט כוח האדם שלנו ולטפל בבציר. ויש גם את הפן החקלאי כשהפועלים התאילנדים נטשו, פלסטינים לא מגיעים, פועלים זרים שניסו להביא וזה לא צלח וכל המגדלים חווים מחסור בכוח אדם".
איך זה משפיע?
"עבודות שהיו אמורות להיעשות בתזמון מסוים התפספסו, וזה גרם ליבולים נמוכים שאנחנו חווים בבציר, אם זו חלקה של 60 דונם קברנה סוביניון שלא ביקרנו כי הצבא לא מרשה להגיע, או חלקות שצה"ל השתלט עליהן עם כלים כבדים שפרצו את הגדרות. אנחנו כמובן לא מתלוננים", הוא מיד מדגיש, "אבל יש נזק וחוסר אחידות ביבול. למזלנו יש לנו עוד חלקות והפרי השנה נראה טוב, רק מתפללים שיתנו לנו לעשות מהענבים יין".
גם השטחים של יקב דלתון הסמוך הם שטח צבאי סגור מאז 8 באוקטובר. מרכז המבקרים שומם. רוב עובדי היקב פונו, עשרות דונמים נשרפו, אבל כמו שאר הקולגות שלה, בילי הרוני, מבעלי היקב, אופטימית: "יש לנו קרוב למאה דונמים שלא נוכל לעבד. אם אלה 35 דונמים של פינו גרי במשגב עם, מזני הענבים היותר אהובים ביקב, שנשרפו לחלוטין, ועוד קרוב ל-60 דונמים שנפגעו כי לא יכולנו להגיע לטפל בהם – כרם זרעית וכרם נטועה שקרובים מאוד לגבול. אנחנו מקשיבים להנחיות הצבא, וכשאפשר נכנסים".
היקב כמו מוצב צבאי
מושב רמות נפתלי שעל גבול לבנון פונה באוקטובר, אבל איציק כהן, הבעלים והיינן של יקב הבוטיק רמות נפתלי, לא מוכן לזוז מהענבים שלו. בטח לא עכשיו, אחרי שלפני שבועיים נשרף כרם מאוד גדול שלו בעקבות פגיעה של טיל חיזבאללה, והיקב נראה כמו מוצב צבאי.
"מבחינתנו כל הכרמים מטופלים וערוכים לבציר", איציק מודיע בשיחת טלפון בנסיעה בין השטחים שלו.
איך נערכים בזמן כזה?
"לאט-לאט. בחקלאות אין קיצורי דרך. השטחים צריכים לקבל את המים בזמן, את הריסוסים בזמן ועכשיו את הבציר בזמן, אחרת הלך היבול. ולכן רק אם תהיה מלחמה כוללת והצבא יאסור על הפועלים לצאת לשטח – נעצור את הבציר. עד אז אנחנו עם הענבים. נולדנו פה, עברנו את כל המלחמות, ולדעתי לא היו צריכים לפנות אותנו כי החקלאות כאן מחזיקה את כל עם ישראל. ברגע שלא יהיו חקלאים בזרעית, בנטועה, באביבים, מה יהיה כאן? 'איפה שמעבדים את התלם האחרון - שם נקבע הגבול'", גם הוא מצטט את טרומפלדור.
"תעשיית היין הישראלית כוללת אנשי ונשות אדמה גיבורים ואמיצים, ייננים, כורמים ובוצרים שלא מוותרים, שמתזזים בבגדי עבודה ממקום למקום גם תחת אש ומנסים בכל דרך לבצור. גם בעלי היקבים נמצאים עכשיו בשטח כדי לתמוך בעובדים", מתאר את שעיניו רואות בשטח חיים גן מ"איש הענבים", שעלה לתמוך ביקבים בגליל.
"סיירתי במספר יקבים בגליל העליון בהם רקנאטי, לוריא, אביבים, בן זמרה, וכולם עושים הכל כדי לעמוד בסטנדרטים המעולים של האזור כדי שלמדינת ישראל יהיה בציר 24 איכותי. נכון שאם תיפתח מלחמה גדולה מצפון כולנו נרד למקלטים, אבל מה שמפחיד אותי זה דווקא מצב שבו הכורמים, הייננים והבעלים לא יסכימו לוותר על הבציר, גם במחיר הסכנה האישית. מדובר בחקלאים איתנים בדעתם שלא מוכנים שהענבים יתקלקלו על הגפנים, והם יעשו הכל כדי לבצור בזמן. זה חלק מהחוסן, עניין עקרוני".
אז יהיה בציר?
"יהיה בציר. השבוע בצרו כאן את הזנים הלבנים, ובסוף השבוע מתחילים את האדומים. החקלאים לא ינטשו את הענבים שלהם. ולמדינה הם יגידו – עקרתם אנשים, אל תעקרו גם את הכורמים, אנחנו כאן כדי להישאר".
זמיר כרמי הוא מרכז המשק של שמיר וגם יושב ראש הצח"י (צוות חוסן יישובי) של הקיבוץ ש-800 מטרים הפרידו בינו ובין פינוי: "כמו שאר האזור, אנחנו בוצרים תחת אש בתוך מלחמה. אתמול בלילה היה מטח כבד עם נפילות בבית הלל, ולפנות בוקר קמנו לבציר ידני של החלקה החדשה שלנו".
כשהוא מדבר על החלקה החדשה, כוונתו היא לחלקה ניסיונית שהקיבוץ הקים בשיתוף מו"פ צפון, ומגדל זני ענבים שעמידים בפני מזיקים, מה שאמור להפחית את כמות הריסוס ולייצר יין ידידותי לסביבה. זו השנה הרביעית של אקלום הזנים באדמת הגליל והבציר הראשון הגיע בעיצומה של המלחמה, מה שלא מונע מהחוקרים המסורים להגיע לשטח, לבל תיפגע רציפות המחקר ותרד לטמיון עבודה של שנים.
"אנחנו מכניסים לארץ סוג חדש של ענבים, ומגוון יקבים בהם יקבי כרמל, דלתון ותבור, בודקים את ההתאמה שלו לייצור יין ולכן אין לנו ברירה אלא לדגום את החלקות שיש בהן לראשונה יבול, לראות שהפרי מגיע לרמות הסוכר הנכונות לקראת הבשלה ובציר", אומרת ד"ר מרי דפני ילין ממו"פ צפון במכון מיגל למחקר גפן יין. "לשמחתנו החוקרים המסורים יוצאים גם לחלקות שקרובות לגבול וממשיכים לעבוד".
כרמי: "אם לא נבצור נאבד ניסיון והשקעה בזן הזה, ששתלנו וטיפחנו ומאוד בנינו עליו. אם ממש אי-אפשר יהיה לבצור, נצטרך להכניס פועלים כדי להפיל את הפרי לאדמה, אחרת הוא לא יעשה יבול בשנה הבאה. ראינו את זה באשכוליות ובזיתים, איבדנו מטעים ומסיק, אבל כחקלאים אנחנו אופטימיים ואי-אפשר לעצור אותנו", מבטיח כרמי.
גם יפתח פרץ, היינן הראשי של יקבי כרמל, בונה על האופטימיות ועל הרוח החקלאית הנחושה: "חקלאות עושים לאורך כל השנה. בענבים, העונה הסתיימה קצת לפני 7 באוקטובר ובנובמבר עד ינואר התחלנו לזמור את הכרמים, לעצב את הגפן ולעזור לה לקבוע את מידת היבול העתידי לקראת הבציר, שהנה שוב הגיע. לאורך התקופה הכל מתנהל בכרמים תחת אש, בלילות לא שקטים אנחנו לא בוצרים, מצמצמים למינימום את הנוכחות בשטחים רגישים ומקווים שהבציר בשבוע הבא יתקיים. אם הצבא יגיד שזה מסוכן - נדחה".
אפשר לדחות רק עד מועד מסוים.
"נכון וכאן עוזרות האופטימיות והאמונה שיהיה בסדר ונצליח לעשות יינות טובים ומשמחים. יש לנו הרי היסטוריה ללמוד ממנה, יקבי כרמל בוצרים כבר 140 שנה, ממלחמת העולם הראשונה, השנייה, מלחמת העצמאות, לא ויתרנו על אף בציר. אנחנו בטוחים בחקלאות שלנו ובצבא שמאפשר לנו לעבוד ושומר עלינו. ולכן, כשהצבא אומר שאי-אפשר לבצור אני סומך עליו ויודע שיש סיבה טובה.
"נכון שכרמים שנמצאים ממש על הגדר, כמו למשל ליד מתת, זו סכנת נפשות, אבל בכל השאר עובדים ולכן את האגרונומים שלנו, הבוצרים, הכורמים, שמגיעים תחת אש לטפל בענבים אני מגדיר כ'חקלאות הרואית'. הגיע הזמן שיהיה מושג כזה. אנשי אדמה, קיבוצניקים, שמחזיקים ומכירים את השטח ומעניקים חוסן לכולנו".
"מה נעשה? נברח?"
שניים מאותם גיבורי חקלאות שעליהם מדבר פרץ הם אהוד בר נור, מנהל הכרם של קיבוץ שמיר, והאגרונום והכורם שלו טנאי קילמן, האיש שמדבר עם הגפנים, שמגיע יום-יום לחלקות ובודק מקרוב איך מרגישות הגפנים תחת אש ושמיכת עשן סמיכה, בתוך פיצוצים ושריפות: "אנחנו כבר עשרה חודשים בשגרה של שריפות, עשן, בערה, מתרגלים וממשיכים, כי מה נעשה? נברח ונשאיר את האדמה ללבנונים? אבל אני יכול להרגיע שעל הצמחים המצב לא משפיע. לפני שלושה שבועות היו המון שריפות, אבל העשן, סמיך ככל שיהיה, לא פוגע בצמחים ואין לריח או לכל דבר אחר השפעה עליהם".
בר נור ממשיך את דבריו של קילמן: "הכרמים של שמיר נמצאים בתוך מטע שכולל עוד סוגי גידולים. כל צוות המטע כולל טנאי גויס ב-7 באוקטובר בבוקר, והמטע נשאר ללא אף אחד שיטפל בו, כולל התאילנדים שחזרו לתאילנד. מאז אנחנו בתוך האירוע ובעיניי זה הסיפור: החקלאים של עוטף ישראל שעושים חקלאות בזמן מלחמה ותחת אש הם גם החיילים של צה"ל. הם אותם אנשים שבימים שקטים כאן עסוקים בלפתח את החקלאות של הגליל העליון. זאת הציונות - לשמור על האדמה ולא לעצור לרגע, זה לא שונה מסטארטאפים של הייטק", אומר בר נור.
עובדים בחירוף נפש
מיכל צורן מקיבוץ סאסא היא ראש אגף סחר חוץ של איגוד התעשייה הקיבוצית, ואחראית על המפעלים החיוניים בקו העימות ובכלל זה גם היקבים. אנחנו משוחחות כשהיא באמצע תורנות צח"י בקיבוץ שמפונה מתחילת המלחמה, ורק בודדים נמצאים בו.
"בצפון נמצאים היקבים הרי גליל בקיבוץ יראון, יקבי רמת הגולן באזור התעשייה קצרין, כעשרה קיבוצים באזור התעשייה דלתון, וכמובן הכרמים עם החלקות המשובחות ביותר בארץ במנרה, משגב עם, יראון, מרום גולן ואודם שעוטפים את הגבול ומניבים את הענבים שבזכותם היין הישראלי זוכה במדליות בינלאומיות. כל התהליך הזה דורש התמקצעות, טיפול, המשכיות, וכמובן מתחילת המלחמה אנחנו בהתמודדות עם שריפות של מאות דונמים של כרמים מאוד איכותיים, חלקן בגלל טילים, חלקן כי הטנקים שנמצאים על הגדר מפרקים את הכרם. אם כיתת הכוננות לא מצליחה לעצור את האש, הנזק הוא אדיר לשנים רבות", היא אומרת ומסבירה שאינה יכולה להסגיר את שמות הכרמים שנפגעו כיוון שהם בשטחים צבאיים סגורים, "אבל הם הכי איכותיים על הגבול עם לבנון וסוריה, וגם כרמים שלא נפגעו – יש בעיה להיכנס באזורים האלה, זה ממש לחרף את הנפש".
אז מה עושים?
"בוצרים למרות הסכנה, עושים מה שאפשר".
בציר תחת אש.
"ממש ככה. בחירוף נפש. וגם כאשר אמרנו לעובדים שמי שירצה לוותר נבין אותו, העובדים לא מוותרים ומפגינים המשכיות משוגעת ורצון לחיים, כמו שיש צו 8 בצבא, יש צו 8 בחקלאות, הכורמים, הבוצרים שעובדים ביראון וגם בדלתון, בכרם בן זמרה, ברמות נפתלי - כולם ביישובים מפונים, ועושים חקלאות".
במהלך שיחתנו מגיע דיווח על נפילות במנרה, צמוד לכרמים שצורן מדברת עליהם, וזה רק מדרבן אותה לומר: "הלכו לנו מאות דונמים במנרה, אבל יהיה יין השנה והוא יהיה מעולה כי הולכים לכרמים. דוגמים את הענבים. מוודאים שרמת הסוכר נכונה ושזה הזמן לבצור. וגם המנהלים נמצאים עם העובדים בשטח, כי את לא שולחת עובדים למקום שאת כמנהלת לא רוצה להגיע אליו. כולנו מבינים שיש פה מלחמה על הבית ומלחמה על התלם האחרון ויש משהו כל כך סימבולי בהתעקשות לייצר יין ישראלי משובח דווקא עכשיו על הגבול – ולברך עליו. ולכן, כל מי שמחפש מתנה - קנו יין מיקבים של עוטף ישראל". •
מיכל צורן, איגוד התעשייה הקיבוצית: "העובדים מפגינים המשכיות משוגעת ורצון לחיים. כמו שיש צו 8 בצבא, יש צו 8 בחקלאות. הלכו לנו מאות דונמים במנרה, אבל יהיה יין השנה והוא יהיה מעולה"
