הבחירה של חמאס ביחיא סינוואר לראשות הלשכה המדינית של התנועה, במקומו של "השהיד" איסמעיל הנייה, מסמלת את המסלול שבו בחר חמאס ללכת בתחילת המלחמה: זו תנועה של איש אחד, עם חזון אחד, או במילים אחרות סינוואר אומר לכל שאר בכירי חמאס: אני אוביל, אני אנהיג ואני אנווט. ומי שלא מוצא חן בעיניו, דינו יהיה כמו זה של מחמוד א-שתיווי.
מחמוד א-שתיווי, היה בכיר בזרוע הצבאית של חמאס, עיז א דין אל-קסאם. הוא היה מג"ד זייתון ואף אחראי הדרכה בחטיבה הדרומית של חמאס. משפחתו כולה נחשבה כמקורבת מאוד לזרוע הצבאית ולצמרת חמאס. אך בפברואר 2016 הודיעה תנועת חמאס כי הוא הוצא להורג בשל עבירות מוסר. אלא שא-שתייוי הוצא להורג ככל הנראה על ידי יחיא סינוואר ואנשיו בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל ומסירת מידע במהלך מבצע "צוק איתן" שהביא לניסיון חיסולו של מוחמד דף, שנכשל אז, בעוד אשתו ושני ילדיו נהרגו.
כמה חודשים לאחר סיום הלחימה, פרץ לביתו של א-שתיווי כוח של חמושי חמאס בהובלת לא אחר מאשר יחיא סינוואר בעצמו. הוא שלף את מחמוד א-שתיוי מביתו לעיני בני משפחתו הנדהמים. כל התחינות של בני המשפחה לבכירי חמאס לשחרר אותו מהכלא והטענות שלהם על עינויים קשים שעבר, לא זכו למענה. כמעט שנה לאחר מעצרו הוצא להורג.
א-שתיווי לא היה הפלסטיני הראשון שהוצא להורג על ידי סינוואר. בכלא הישראלי הוא זכה לכינוי "אבו תנעש", כלומר האבא של ה-12, בחשד שרצח 12 חשודים בשיתוף פעולה (הורשע ברצח חמישה מהם). סינוואר הוכיח במעשיו עוד לפני המלחמה ובוודאי מאז השבעה באוקטובר, כי הוא אדם מסוכן, בעל חזון משיחיסטי, יותר קיצוני מהקיצוניים שבין אנשי חמאס, יותר אכזרי ומתוחכם מרובם. הוא הוביל את חמאס למלחמה האכזרית והקשה ביותר שידעה עזה והבין היטב כי הוא עומד להקריב אלפי פלסטינים על מזבח החזון שלו - להיות לסלאח א-דין אל-איובי הפלסטיני.
הוא הבין ש-2.2 מיליון פלסטינים ישלמו מחיר איום ונורא בגין השיגיונות שלו, אך הדבר לא עיכב אותו ולא עצר בעדו מלהוציא לפועל תוכנית טרור מסוכנת כל כך שתעלה בחייהם של מעל 1,200 ישראלים, חטיפתם של 242 אך גם בחייהם של עשרות אלפי פלסטינים שאפילו מספרם המדויק אינו ידוע. עזה בחורבות, הזרוע הצבאית של חמאס בחורבות וכעת גם הזרוע הפוליטית של הארגון שיישרה קו עם האיש שהוביל את העזתים לאסון הגדול ביותר שידעו מאז "הנכבה", האסון שלהם ב-1948.
הבחירה בסינוואר מסמנת בעצם את ההכפפה של הלשכה המדינית כולה לסינוואר. אם עד לאמש הייתה הפרדה מסוימת, או ביזור סמכויות, חלוקה של התפקידים בין הבכירים בחו"ל (הנייה ואחרים) לבין אלה שבעזה, הרי התנועה כולה כעת סרה למרות סינוואר בעזה, גם במישור התיאורטי.
הנייה הפך למנהיג הסמלי של הלשכה המדינית בשנים האחרונות מאז עזב לקטאר, ועדיין הייתה לו אמירה והשפעה פוליטית מסוימת. כעת לא יהיה מי שיעז אפילו לחלוק על המנהיג הכל יכול, שרואה עצמו כמושיע, אולי אפילו כמשיח של הפלסטינים. הוא יעשה הכל כדיי לבצר את מעמדו כל עוד הוא בחיים וינטרל כל איום מבלי להסס. במובנים רבים חמאס בעצם הבחירה באדם קיצוני כל כך, דוהר אידיאולוגית לכיוון קיצוני עוד יותר אפילו בהשוואה לזה שדגל בו עד כה. זה נקרא במקומות מסוימים, קוטוביזם. על שמו של אחד ממנהיגי "האחים המוסלמים", סייד קוטוב, שירש את המייסד של "האחים", חסן אל-בנא.
קוטוב הוביל את "האחים", לקו קיצוני הרבה יותר מזה של המייסד (שגם הוא היה קיצוני) ושימש לאחר מכן השראה אידיאולוגית לתנועות כמו אל-קאעדה ודאעש. וכך ייראה כנראה חמאס בשנים הקרובות תחת סינוואר (שנקווה שלא יחיה עוד זמן רב): חסר עכבות, שלא יהסס לפגוע בפלסטינים שיעזו לקרוא עליו תיגר ובוודאי שלא בישראלים.
כעת לא יהיה מי שיעז אפילו לחלוק על המנהיג הכל יכול, שרואה עצמו כמושיע של הפלסטינים. הוא יעשה הכל כדיי לבצר את מעמדו כל עוד הוא בחיים וינטרל כל איום מבלי להסס
