גם לאחר נאומו של חסן נסראללה אמש, ההערכה בישראל היא שחיזבאללה יחפש תגובה כואבת - אבל לא כזאת שתוביל למלחמה. אתמול בבוקר הוא המשיך בלוחמה הפסיכולוגית, הפעם באמצעות מקורבו, העיתונאי איברהים אל-אמין, שסימן את הקריה כיעד אפשרי. עם זאת, בכירים בישראל סבורים כי הוא לא יעשה זאת כדי לא להסתכן במלחמה כוללת. לכן, האפשרויות שבהן הוא יכול לבחור הן בסיס צבאי חשוב או תעשייה צבאית, מטרות באזור מיושב, שכן הוא הצהיר שוב ושוב על הפגיעה באזרחים או באישיות ביטחונית.
לדברי גורם ביטחוני, האסטרטגיה של ישראל לא השתנתה, וגם היא לא מעוניינת במלחמה כוללת בחזית שנייה ובהפיכת לבנון לחזית עיקרית. לכן, הסבירות שישראל תצא למלחמת מנע - כפי שהציע גלנט ב-11 באוקטובר, לפי פרסומים זרים - פחות עומדת על הפרק. הסיבה העיקרית לכך, מלבד הרצון לא לפתוח חזית גדולה נוספת, היא שגורם ההפתעה נעלם. חיזבאללה שינה מערכים ונמצא בכוננות מיידית למלחמה, אבל הגורם מבהיר דבר חשוב: אם צה"ל יזהה כוונות שיגור מיידיות, כמו למשל משגרים כבדים שהוצאו מהמחסנים במטרה לשגר טילים, הוא יתקוף ויסכל את המתקפה.
ומה לגבי התגובה על התגובה? למרות ההצהרות הלוחמניות, השאלה תהיה מה מידת הנזק שייגרם. הגורם המשיל זאת לנהג שנוסע ברכב וחוצה רמזור באור אדום. אם נתפס, יקבל קנס ונקודות. אם עשה תאונה עם נפגעים, ייענש ואף עלול להיכנס לכלא. לכן הרבה מאוד תלוי במערכות ההגנה הישראליות ותוצרי המודיעין המקדים, ובאם המתקפה תסוכל.
יצוין כי לא כולם בצבא חושבים שדרך הפעולה הזאת נכונה. בצה"ל יש יותר ויותר קולות שסבורים שלא תהיה הזדמנות טובה יותר לשנות את המצב האסטרטגי בצפון כמו שיש עכשיו. היישובים מפונים, מערך ההגנה האווירית בפריסה מלאה, העורף מוכן יותר מתמיד גם תודעתית, פיקוד הצפון אישר תוכניות, וזו העת להיכנס לכמה יממות של קרב עם חיזבאללה, כאלה שיצרבו תודעת מחיר לסבב הבא, ויאפשרו את חזרת התושבים לבתיהם בתנאים נוחים יותר מבחינה מבצעית. בכלל, ישראל יכולה לעשות הרבה יותר בעולמות התודעה והלוחמה הפסיכולוגית, ולהפעיל לחץ על תושבי לבנון. לא היה קורה כלום אם גם שר הביטחון, ראש הממשלה או גורם בכיר אחר היה נואם או מדבר אליהם ומעביר מסרים שייצרו לחץ. נסראללה עשה זאת אתמול.
"ההמתנה של ישראל היא חלק מהתגובה שלנו", אמר כשברקע צה"ל ממשיך להיערך לתגובה האיראנית על חיסול איסמעיל הנייה, ולתגובת חיזבאללה על חיסול פואד שוכר. "הקרב הוא גם פסיכולוגי", הסביר, "כל ישראל עומדת על רגל אחת בהמתנה, מהצפון ועד המרכז והדרום. לא משנה מה יהיו ההשלכות, ההתנגדות תגיב לתוקפנות של ישראל. התגובה שלנו תהיה חזקה ומשמעותית".
אז לא רק ישראל צריכה לעמוד על רגל אחת, גם לבנון. וזה טוב שמטוסי קרב של חיל האוויר חגו מעל הדאחייה בביירות בשלושה גלים שונים ושברו את מחסום הקול, מה שגרם לבהלה רבה בבירה הלבנונית. אבל זה לא מספיק. בצה"ל הוקמה מחלקת תודעה והשפעה בדיוק למשימות הללו, אך בינתיים לא ניכרת הצלחה מרשימה.
איפה כן צה"ל ושב"כ ממש מצליחים? בגזרת יהודה ושומרון, במרחב ג'נין וטול-כרם. פעילות התקפית יוצאת דופן שמוביל מפקד החטיבה המצטיין, אל"מ איוב כיוף, כנגד תשתיות הטרור עם סיכולים מהאוויר ופעילות מסוערבת. 20 מחבלים הרוגים בשלוש יממות. מבצע רודף מבצע. זה לא כיסוח הדשא של הטרור, אלא פעולות עקירה - שמחויבות במציאות לנוכח כמות ההתראות וניסיונות החדירה של החוליות ליישובים במרחב עמק חפר, השרון והגלבוע.
