"מצפה הדר" שוכן באחד המקומות היפים בארץ, על גבעה שליד תל ארכיאולוגי, ליד היישוב סלעית. גם השנה, כמו בכל שנה, ב-1 באוגוסט, יום נפילתו וחטיפתו של הדר, התכנסנו כדי לציין את השנה העשירית (3,650 ימים) להפקרתו של סגן הדר גולדין מסיירת גבעתי.
בשנתיים הראשונות לאחר מבצע צוק איתן סמכנו על ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון בוגי יעלון ומתאם השבויים והנעדרים האגדי ליאור לוטן, שישיבו את הדר לקבר ישראל, כפי שהתחייבו. הצגנו לנתניהו את תביעתנו: לא מוותרים על חיילים חיים או מתים; כל מה שחמאס דורש יהיה מותנה בהשבת החיילים, וכך נלמד ארגון טרור שלא חוטפים ילדים, חיילים או אזרחים. ראש הממשלה קבע: "כל שדרוג של עזה, כל שיקום של עזה, ה-Precondition הוא השבת החיילים".
מתוך ההבנה שאנחנו עדים לשינוי מהותי בתפיסת המדינה את נושא החטיפות, פנינו להקים להדר מצפה מרהיב. מצאנו גבעה שממנה רואים את התחנות בחיי הדר. בצפון את הר הכרמל – הדר נולד ביישוב אשחר שבגליל; במזרח צופים על השומרון לכל אורכו, ובמיוחד רואים את מעלה לבונה וגבעות עלי – הדר היה שנתיים במכינת "בני דוד"; במערב רואים את השפלה, כפר-סבא ורעננה, היכן שהדר גדל והתחנך, ובדרום – בואכה אשדוד ועזה, המקום שבו הדר נפל ונחטף.
כשחנכנו את המצפה, לפני יום העצמאות 2017, כבר היה ברור כי המדינה מתנערת מחובתה להשיב את הדר משדה הקרב וכי נכון לנו מאבק ערכי, קשה וארוך להשיבו. אמרתי אז שבמקום לקרוא למקום "מצפה הדר" צריך לכנות אותו "הדר מצפה". כי הדר מצפה. כבר עשר שנים שהדר מצפה. כעת הצטרפו אל הדר מאות מצפים, חטופים חיים ומתים המצפים איתו. צופים בנו.
על החובה ועל הערכים
וכך אנו עולים למצפה, שרים את השירים שהדר אהב ונושאים את דברינו על החובה, על הערכים, על המצוות. בכל שנה שעוברת, כשאנו מאזינים לדברים שאמרנו בשנה הקודמת, הם נשמעים כדברי נבואה.
במיוחד הדברים מלפני שנה, אז אמרתי: "הצבא והממשלות הפרו ומפירים את הברית כל יום, כל יום... היום ה' באב, כמה ימים לפני תשעה באב, כולנו יודעים בפני מה אנחנו ניצבים כאן. זה התחיל אז בהבטחה ובערבות שהופקרו... את זה אנחנו עובדים לתקן. אם יקרה משהו ונצא למלחמה, אנחנו נביא אתכם חללים, פצועים או מתים, כי מי שלא מביא את החללים, מפקיר את הפצועים, יפקיר את החיים... ההתפוררות הזו צריכה להיות בראש הדברים... כולנו יודעים וכולנו פוחדים להתעמת מול המציאות".
הדברים אינם דברי נבואה, הם דברים פשוטים של מי שמתבונן, מבין ורוצה. זו השיטה שאותה לימד אותנו הדר כשינק את דברי הרמח"ל בספר "מסילת ישרים". אני לא בא ללמד אתכם דבר חדש, כי אתם יודעים הכל, אבל שכחתם או בחרתם לשכוח, אמר הרמח"ל. תפקידי, כותב הדר לעצמו בגיל 19, הוא "מאבק בלתי פוסק לא לשכוח. להפוך מילה למשמעות – תודעה – נמשל. התמודדות עם סוגיית השכחה, בניית מסילה לריפוי שהוא לימוד ופענוח מה הוא הידע באמת. אל תסתפק באמת קטנה, תשאף לאמונה גדולה לחיים גדולים – זכור".
שנים רבות נאבקנו כדי שהציבור יזכור. יזכור את מה שבחר לשכוח. אלפי בני נוער למדו עם הדר את הספר, כשאין הבדל בין דתיים לחילונים, כי כולם מתבוננים, מבינים ורוצים. לכן כשפרצה מלחמת שמחת תורה יצאו הלוחמים והלוחמות, סדיר ומילואים, עם הספר של הדר, והתחלנו לקבל הודעות על כך שהם עם הספר בעזה או בצפון ודורשים אותו במהדורה קטנה - "שייכנס לפאוץ'". כך עשינו, והוצאנו מהדורת כיס.
בבוקר שמחת תורה, הבנו
אומות קמות מתוך מאבקים ובתוך מלחמות. הלוחמות והלוחמים יודעים את מה שכתב הדר: "עולם השבועות וההבטחות יוצר את הקשרים החזקים ביותר בין בני אדם. הסכם על סמך הבנות עם הזולת בנוי על אמון, על העובדה שהדיבור שלנו הוא דבר רציני. אם הדיבור הופך להיות לא רציני, החברה מתפרקת".
המאבק להביא את הדר לא היה מאבק פרטי, הוא היה מאבק של משפחה שזיהתה בעיה לאומית, ועם קבוצה נחושה ועיקשת, "מסדר הדר", נחשפה שוב ושוב לפחדנות שיצרה קיבעון (קונספציה), לאינטרסים שהרגו את הערכים ולחולשה שיצרה את ההתמכרות לשקט. שכחנו את מה שידענו. בחרנו לשכוח. לא הבנו, לא רצינו להבין. בבוקר של שמחת תורה, כשהתעוררנו ל-1,200 נרצחים, אז הבנו.
וכך, מתוך ההרס התחלנו לשקם. אי-אפשר לשקם מבלי לעמוד בחובה להביא את אלה שבהם בגדנו והפקרנו במשך עשר שנים. כך מתחילים לתקן. כולנו מתקנים. לא משאירים את משפחות הנרצחים לנפשם, לא נוטשים את משפחות החטופים לגורלם, לא מפקירים שוב את מי שהיה באחריותנו ושנחטף חי או מת.
כפי שכתב הדר לחניכים ולחניכות שלו בשנת 2008, כשהיה בן 17: "בסיפור הזה כל אחד יכול להחליט אם הוא הדמות הראשית, הגיבור, או אם הוא הדמות המשנית שהסיפור חולף לידו. האם אתה מוביל את הסיפור שלך? האם הסיפור שלך הוא סיפור טוב? האם אתה בן חורין אמיתי, או שאתה עבד לאחרים, או עבד ליצרים שלך? האם אתה גיבור? בן חורין?"
הלוחמות והלוחמים, בסדיר ובמילואים, החניכות והחניכים של הדר הם יסוד בניין הדור הבא, הם מספרים את הסיפור הנכון לילדיהם. הגיע הזמן שנעמוד בציפייה שלהם מאיתנו.
