נתוני היסוד ידועים. איראן מתקרבת לגרעין. מתקרבת בצעדי ענק. איראן מממנת שורה של מיליציות וארגוני טרור כדי ליצור הגמוניה אזורית וכדי להקיף את ישראל בטבעת חנק. היא לא נחה לרגע. בחודשים האחרונים היא מנסה להבריח נשק לגדה המערבית, כדי להעביר את יהודה ושומרון לשליטה מוחלטת של הג'יהאד וחמאס.
נתון יסוד חשוב נוסף הוא שישראל מכירה את הסכנה. אין אדם כמו נתניהו שהתריע. אבל איכשהו, למעט פעולות כאלה ואחרות שמיוחסות לישראל, התמונה לא השתנתה. איראן המשיכה. אין שום צורך להמתין לעתיד הרחוק. ההגמוניה האזורית בפעולה. כבר למעלה מעשרה חודשים שישראל שקועה במלחמת התשה. קצת התרגלנו. לוּ היה נסראללה משגר 7,000 חימושים בשלושה ימים, ולא בעשרה חודשים, ישראל הייתה מחזירה את לבנון לימי הביניים. אבל כשאותו דבר קורה בהתשה שישראל משלמת עליה מחיר גבוה - התגובה רופסת. אפילו המצאנו מילים לרפיסות: "גבולות גזרה" וכמובן "כללי משחק". עכשיו נסראללה מאיים במכה קשה. כאילו עד עכשיו היא הייתה קלה.
1 צפייה בגלריה
המתקן בנתנז לאחר ההתקפה ב־ 21 '. למעט פעולות כאלה ואחרות שמיוחסות לישראל, התמונה לא השתנתה
(צילום: אי-פי)
אז מה הסיכוי שישראל תיזום, בוקר בהיר אחד, מתקפה נגד ראש הנחש? לא יקרה. מה שנתניהו לא עשה בעשור וחצי הוא לא יעשה מחר. זו אחת השגיאות האסטרטגיות החמורות ביותר בתולדות ישראל, ועוד ילמדו עליה בשיעורי אסטרטגיה וגיאופוליטיקה. והטעות נמשכת. לאחר מתקפת הכטב"מים של 14 באפריל נוצר חלון הזדמנויות לתגובה רצינית, שתפגע אנושות במתקני הגרעין של איראן או ביכולת יצוא הנפט שלה. אבל נתניהו, נאמן למדיניות הריסון בכל מחיר שלו, מנע תגובה רצינית.
אמג'ד טאהא, חוקר מאיחוד האמירויות, כתב השבוע: "לפני שאיראן תתקוף אזרחים וילדים בישראל הלילה או מאוחר יותר, זִכרו את פעולותיה בעבר. איראן תקפה את ערב-הסעודית, הרגה חצי מיליון סורים ומיליון עיראקים, תמכה בצבא הסודני בעקירת תשעה מיליון אזרחים, הרסה את לבנון... האחים המוסלמים ומשטר איראן הם חלק מהבעיה. לא הפתרון". ואם כך עושה איראן למוסלמים - היא בוודאי תפעיל את מכונת המוות גם כלפי יהודים.
בימים הללו הולך ונוצר חלון הזדמנויות חדש. ארה"ב לוחצת על ריסון בגלל הבחירות המתקרבות. היא הזרימה נשק הגנתי כדי לכבות את השריפה. ורוסיה, החוששת הגדולה, שלחה לטהרן את סרגיי שויגו, היועץ לביטחון לאומי, כדי לרסן את התגובה האיראנית. משום שתגובה ישראלית ממשית תפגע בציר האיראני-רוסי. מכה אסטרטגית. לא רק נתניהו טועה. גם ארה"ב נוקטת כבר שנים מדיניות של פייסנות. היא התחייבה שהיא לא תאפשר לאיראן להיות גרעינית. אבל עשתה את ההפך הגמור. מיד עם תחילת כהונתו ב-2021 הסיר ג'ו ביידן כמה מהסנקציות שהטיל דונלד טראמפ ב-2017, עם ביטול הסכם הגרעין. לפי חסן רוחאני, צריך להזכיר, הסנקציות גרמו לאיראן נזק של 200 מיליארד דולר עד סוף 2019, ולירידה של 28 אחוז בהוצאות הביטחון. ביידן הוא ידיד גדול. אבל ידיד שטעה. הוא העניק זריקת עידוד לציר הרשע.
מה עכשיו? ספק אם ישראל יכולה לפעול לבד. היא זקוקה לארה"ב, שמרכזת כוחות אדירים באזור. כדי להגדיל את הסיכויים לתגובה קשה, חייבת ישראל להגיע מהר ככל האפשר לעסקת חטופים ולהפסקת אש. זה יאפשר את מימוש המגה-דיל עם ארה"ב וסעודיה. הטיוטה כבר מוכנה לחתימה.
פה ושם, גם בטור זה, אנחנו מאשימים את המערב בשאננות ובפייסנות. כדאי שנפנה את הטענות גם לעצמנו. הגיע זמן שינוי משום שנוצר חלון הזדמנויות. הבעיות שישראל מתמודדת איתן היום, מול איראן ושלוחותיה, יהיו משחק ילדים לעומת מה שצפוי לנו ולעולם בעתיד הקרוב. הערכות המודיעין הן שבעוד חצי שנה או שנה כבר יהיה בלתי אפשרי לתקוף את איראן, משום שתהיה לה יכולת גרעינית. אז למה בדיוק אנחנו ממתינים? ייתכן, בהחלט ייתכן, ש"הסלמה" היא לא הבעיה. ייתכן שהיא צו השעה.
צה"ל יוצא, חמאס חוזר
ה-CNN פירסם בתחילת השבוע כתבת תחקיר מאוד מטרידה, על כך שחמאס רחוק מתבוסה, ושכמחצית מגדודי חמאס בצפון ובמרכז הרצועה נבנו מחדש לצורך המשך המלחמה. נכון? לא נכון? את הכתבה הכינה, בין עוד כמה, תמרה קיבלאווי, ילידת לבנון שחיה בארה"ב, ובעיקר שקועה עמוק בתוך שנאה תהומית לישראל ולציונות. ייתכן שזה אחד מתנאי הקבלה ל-CNN. למרות עמדותיה העוינות של קיבלאווי, לא מומלץ להתעלם מהכתבה המטרידה. זו עובדה שכל מקום שישראל יוצאת ממנו - חמאס חוזר אליו. חיילים עדיין נפגעים. רקטות עדיין משוגרות. חמאס שולט בחלוקת המזון. וזו עובדה שעשרה חודשים לאחר שהחלה המלחמה, מיטוט חמאס לא נראה באופק. וכבר עשרה חודשים שהחיזבאללה גורם נזק אדיר לישראל, מדי יום ביומו, ולישראל אין תשובה. משהו שם לא עובד.
לאחר המחדלים שהובילו ל-7 באוקטובר, גם של הדרג המדיני וגם של הצבאי, יש מאמץ אדיר לשינוי ולתיקון. יש הישגים, גם בזכות לוחמים שנותנים את הנשמה. אבל אנחנו בשלב השחיקה. ובמקום להמשיך בשחיקה, כדאי לעבור לאסטרטגיה של התמודדות עם הבעיה העיקרית. איראן. מה שברור הוא, שאחרי עשרה חודשים, מישהו צריך להתעשת. גם בדרג המדיני. גם בדרג הצבאי.
איבדו את הנימוסים
"עשרות נעצרו בעימותים אלימים ברחבי בריטניה בזמן שהממשלה מזהירה שהמתפרעים 'ישלמו את המחיר'", דיווח "הגרדיאן" בכותרת ראשית. "גל חדש של התפרעויות שוטף ערים בריטיות בעקבות רציחות ילדים", דיווחה סוכנות רויטרס. "הפגנות אלימות בערי בריטניה בעקבות מתקפת הסכינים בשיעור ריקוד", דיווח "הניו יורק טיימס". אפשר להמשיך. כבר עשרה ימים נמשכות הפגנות אלימות, בעקבות רצח של שלוש ילדות בסאות'פורט, שבוצע באכזריות מפחידה ב-29 ביולי, במהלך שיעור ריקוד. צעירות נוספות נפצעו. הרוצח נתפס. הוא בן 17, אקסל רודאקובאנא, יליד בריטניה, בן למשפחת מהגרים שהגיעה מרואנדה. הרקע עדיין לא ברור.
בישראל נרצחו בתחילת השבוע גבר ואישה. גם הם קורבנות של תוקף עם סכין. תמיד יש מי שמגיב מיד בסיפורי אלף לילה ולילה על כך שמדובר במסכן, קורבן של דיכוי, אפרטהייד ושאר ירקות והבלים. אבל מתברר שאין שום צורך בכיבוש ולא צריך להיות בחולון ולא בירושלים כדי להיות בכוננות דקירות. זה לא האירוע הראשון באירופה ובוודאי לא בבריטניה.
אנחנו לא בריטניה. וטוב שכך. עוד ועוד מדינות מפרסמות אזהרת מסע לבריטניה. משום שהמהומות לא נפסקות. מכוניות משטרה נשרפו. מאות נעצרו. מסגדים הותקפו. לא שאין אצלנו חוליגנים. איפה אין. בבריטניה הוציאו המפגינים את זעמם בעיקר על מוסלמים, למרות שאין להם שום קשר לרצח המשולש. זה קרה גם משום שבחודשים האחרונים אלה היו בעיקר מוסלמים שהציפו את בריטניה בהפגנות תמיכה בחמאס. השבוע היה אפשר לצפות במוסלמים מחזירים מלחמה ומנהלים מרדף המוני עם סכינים וגרזינים. באחת מהפגנות הונפו דגלים של אל-קאעידה, עם קריאות נגד הכופרים בכלל והיהודים בפרט. לונדון, צריך להזכיר, לא מחכה לנו.
