"ישראל מתמודדת עם מחלה חשוכת מרפא. פרשנים במערב, ואפילו בישראל, מבינים שלמרות כוחו, המשטר הציוני הובס על ידי מספר קטן של אנשי התנגדות, ולא מימש אף אחת ממטרותיו. יש הטוענים שהמלחמה כיום תשנה את העולם כולו: ברחובות לונדון, בכיכרות פריז ובאוניברסיטאות בארצות-הברית קוראים סיסמאות לטובת הפלסטינים ונגד ישראל. המערכה היא נס אלוהי שהתרחש ברגע המתאים - לפני מימוש הנורמליזציה והמזימה הישראלית-אמריקאית להשתלט על המזרח התיכון". בדברים האלה שנשא בטקס יום השנה למות ח'ומייני לפני כחודשיים העביר מנהיג איראן, עלי חמינאי, את התחושה הגוברת במשטר האיסלאמי מתחילת המלחמה, שהם בצד הנכון של ההיסטוריה, מתקרבים למימוש החזון של השמדת ישראל.
טבעת האש שמבעירה איראן סביב ישראל, הכלי שבנה המשטר האיסלאמי בשקדנות במשך כחצי מאה, היא במלחמה הנוכחית האתגר המקביל לאתגר החמאסי. המיזם הראשון והחשוב ביותר בעיני טהרן של ביסוס ההשפעה בכל מקום עם קהילה שיעית וממשל חלש, הוא חיזבאללה שהוקם לפני 42 שנים. לאורך השנים הוקמו דגמים דומים בעיראק, שהתערערה אחרי הפלת משטר סדאם, בסוריה, שנקלעה מאז 2011 למלחמת אזרחים קשה, ובתימן השרויה בכאוס פנימי כבר 30 שנה. אבי מימוש חזון ח'ומייני להפוך את האיסלאם הרדיקלי לכוח הגמוני במזרח התיכון בפרט ובעולם כולו, היה קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה שארה"ב חיסלה ב-2020, אבל הוא כמובן נמשך גם אחריו.
1 צפייה בגלריה
הפגנה בטהרן בעד מלחמה בישראל. "איראן זוכה להערצה על המאבק במערב גם מצד סונים, למרות החשדנות"
"להקמת מערך השלוחים של איראן הייתה נוסחה קבועה: ניצול הזדמנויות של ואקום או כאוס במוקדים שונים במזה"ת, ופיתוח קשרים הדוקים עם קהילות שיעיות מקומיות", מסבירה סימה שיין, בעבר ראש חטיבת המחקר במוסד וסגנית ראש המל"ל. "לבנון ועיראק, שבהן השיעים הם העדה הגדולה ביותר, הן הזירות החשובות ביותר בעיני טהרן. בשתי המדינות האיראנים טיפחו עוצמה צבאית, ולצידה השפעה פוליטית דרך תמיכה במפלגות שמייצגות את העדות השיעיות ולא פעם גם גורמות לשיתוק המשטר המקומי".
תחושת האיראנים שהכוכבים במפה האסטרטגית מסתדרים לטובתם מתחזקת בשנים האחרונות מול ההיחלשות של ארה"ב בעולם כולו, ובמזה"ת בפרט. וושינגטון, שממלאת באופן מסורתי את תפקיד השוטר עולמי, התקפלה בעצמה באופן מביש מאפגניסטן ועומדת בפני התרסה גוברת עם המתקפה הרוסית על אוקראינה. הממשל הנוכחי גם הפגין קו מרוכך יחסית כלפי טהרן, מדיניות שגרמה למדינות ערביות רבות, ובראשן סעודיה, לחשוש שאין להן משענת אסטרטגית ולקדם באין ברירה מהלכי פיוס עם "השטן מטהרן", שנתפס בעיניהן איום קיומי.
ד"ר עבד אל-עזיז ח'מיס, פובליציסט וחוקר סעודי, מסביר שההצלחה של איראן בביסוס השפעה חסרת תקדים באזור, נבעה בין היתר מחולשת העולם הערבי. "מצד אחד", הוא אומר, "יש בציבור הסוני איבה וחשדנות כלפי השיעים, והוא גם מאשים את האיראנים באגרסיביות ובשאיפות התפשטות. אבל מצד שני, יש אהדה כלפי מי שמצטייר כמנהיג מאבק בשם האיסלאם נגד ישראל ונגד ההשפעה המערבית, והערצה כלפי רעיון ההתנגדות שטהרן מקדמת".
חוץ מאמצעי לביסוס השפעתה במזרח התיכון, טבעת האש משרתת את איראן בהתמודדות עם ישראל בלי שתצטרך לעמוד בחזית המאבק ולהינזק צבאית ומדינית, אבל היא משמשת גם לפגיעה ביריבים אחרים באזור, למשל מדינות המפרץ שנגדן נלחמים החות'ים, או המיעוטים הסוני והכורדי בעיראק. האחיזה האיראנית משלבת תמיכה צבאית - בעיקר אספקת אמל"ח מתקדם וצוותי הדרכה ופיקוד - עם מאמץ אזרחי, כמו פרויקטים של יצוא המהפכה בתחומי החינוך, התרבות והדת באמצעות הכשרות במוסדות הדת ובמתקני משמרות המהפכה באיראן.
***
טבעת האש היא הביטוי המעשי לציר ההתנגדות (מחוואר אל-מוקאוומה), שאיראן, כאמור, שוקדת עליו זה עשרות שנים: בנייה של קואליציה אזורית בין ארגונים לא מדינתיים שדבקים באידיאולוגיה דתית קנאית וחותרים לנטרל את העליונות הצבאית הישראלית על ידי לוחמה א-סימטרית (טרור, גרילה, רקטות) ולמנוע ממנה הכרעה, בין היתר באמצעות יכולת ספיגה, סבלנות ועמידה איתנה (סבר וצומוד).
אלא שמאז 7 באוקטובר הארגונים האלה התלכדו למחנה שפועל עם חזון משותף תוך תיאום הדוק מבעבר. מדובר ב"אתגר התנגדות 2.0", איום ישן לכאורה שעוצמתו עכשיו חסרת תקדים: ארגוני הטרור והגרילה רכשו בעשור האחרון יכולות של צבאות קונבנציונליים, כפי שבא לידי ביטוי במתקפת 7 באוקטובר ובפעילות חיזבאללה, ולא מסתפקים עוד ב"ניצחון באמצעות אי-הפסד", אלא חותרים להסב פגיעה אסטרטגית קשה לישראל, בין היתר באמצעות נשק איראני מדויק. אותם ארגונים הפכו לגורמים ששולטים בעשורים האחרונים על טריטוריות ועל חברות שאת התודעה שלהן הם עיצבו, כך שחלק גדול מהן מזדהה איתם ומגויס לטובתם. חידוש נוסף הוא עימות חזיתי בין איראן לישראל שהחל במתקפת הטילים והכטב"מים באפריל האחרון.
נאום שנשא נסראללה באוגוסט שעבר כבר ביטא את התיאבון האסטרטגי שנפתח בנוגע למאבק נגד ישראל: "הציונות נמצאת בנסיגה בתחומים רבים וצה"ל במצב הגרוע ביותר מאז מלחמת לבנון השנייה. הוא נכשל בניסיון לפעול יבשתית ועובר מהתקפיות ויוזמה למגננה, תוך בניית גדרות בכל הגבולות שמאחוריהן הוא מסתתר, בעוד הציר אוחז לרוב ברסן היוזמה". הדברים הידהדו את הנאום שנשא חמינאי בעקבות שומר החומות במאי 2021, שבו טען ש"ישראל חלשה מאי פעם, אינה חווה יותר ניצחונות, ומאזני הכוח השתנו לטובת העולם המוסלמי", ואת האיגרת ששיגר מפקד כוח קודס, איסמעיל קאא'ני, למוחמד דף שבה תיאר את המבצע מלפני שלוש שנים כ"פתח עידן חדש בעימות עם ישראל החלשה מקורי עכביש".
"חיזבאללה, שהאיראנים הקימו שלוש שנים בלבד אחרי המהפכה האיסלאמית הוא ללא ספק הגורם הקרוב ביותר לטהרן בציר", מדגישה שיין. "הארגון נחשב להישג הגדול ביותר של 'מפעל יצוא המהפכה', ומשמש כלי אסטרטגי בתפיסת הביטחון הלאומי של איראן. מעבר לפעילות צבאית נגד ישראל ולהרתעה כלפיה, חיזבאללה מעורב באימון ובחימוש המיליציות השיעיות בעיראק ובתימן ובפיקוד עליהן, ונשא תפקיד מרכזי בהגנה על משטר אסד במלחמת האזרחים, אז גם צבר ניסיון מבצעי עשיר". נסראללה ביטא את אותה קרבה בנאומו מהשבוע לזכר פואד שוכר, "רמטכ"ל חיזבאללה", שישראל חיסלה בביירות, ובו הזהיר ש"איראן וחיזבאללה מחויבים לתגובה נגד ישראל. ייתכן שהדבר יבוצע בנפרד או במסגרת משותפת".
ד"ר עבד אלקאדר כנאענה מאוניברסיטת תל-אביב שופך אור על הקו של חיזבאללה מאז 7 באוקטובר: "בתחילת המלחמה נסראללה לא חשב שהגיע הזמן ל'מלחמה הגדולה' נגד ישראל, והתמקד בסיוע להורדת הלחץ הצבאי מעל עזה. אבל בחלוף הזמן מתפתח בחיזבאללה רצון להרחיב את העימות - ועדיין לא להגיע למלחמה הגדולה - גם בגלל ביטחון עצמי גובר וגם בגלל הערכה שישראל עצמה עלולה לפתוח במלחמה גדולה. חיזבאללה מנסה לכאורה להציג כללי משוואה שברירית, שספק אם ביכולתו לשמר לאורך זמן: נסראללה טוען שהוא מוכן למלחמה, אבל לא יפתח בה בעצמו, הוא ממוקד בהדיפת התקפות אבל לא יוזם אותן".
חמאס הסוני הוא בן חורג במחנה ההתנגדות שרוב חבריו שיעים. הארגון אמנם זוכה לסיוע צבאי וכספי נרחב מהאיראנים, אבל מקפיד לשמור על עצמאות. הדוגמה המובהקת לעצמאות היא העובדה שמתקפת 7 באוקטובר בסבירות גבוהה לא תואמה במלואה עם טהרן ועם חיזבאללה, שהצטרף לעימות באיחור של יום ולא עמד בציפיות הפלסטינים להיכנס במלוא הכוח למערכה. אי-אפשר גם להתעלם מהעוינות של הפלסטינים הסונים כלפי איראן השיעית והאשמתה ברכיבה על דם הפלסטינים כדי לממש את האינטרסים שלה בעקבות טענות בכירים בטהרן שטבח 7 באוקטובר היה נקמה על חיסול סולימאני או כלי לערעור הנורמליזציה.
קאסם קסיר, חוקר לבנוני שמזוהה עם חיזבאללה, מדבר גם הוא על הפערים שבולטים לעין במלחמה הנוכחית בין חמאס לאיראן: "רעיון איחוד הזירות הוא מרכזי בתפיסה של ציר ההתנגדות. ההחלטה של חמאס לקדם את המתקפה ללא תיאום מלא עם חיזבאללה ואיראן פגעה ביכולת לממש את הרעיון. ברגע שתסתיים המערכה צריך יהיה לחקור את הסיבות להיעדר התיאום בין החברות בציר, כדי שהמלחמה הנוכחית נגד ישראל לא תהיה האחרונה, ושזאת הבאה תהיה מוצלחת יותר".
***
למרות כל אלה, הקשר בין שני הגורמים הדוק. טביעת האצבע של טהרן בנעשה בחמאס ניכרה למשל במינוי סינוואר כמחליפו של איסמעיל הנייה שחוסל. ערב המינוי עלה שמו של ח'אלד משעל שכיהן כראש הלשכה המדינית לפני הנייה במשך 21 שנים. יחסיו עם איראן מעורערים בגלל ביקורת קשה שהטיח באסד, בעל הברית הקרוב של טהרן, עם פרוץ מלחמת האזרחים במדינה והחלטתו לעזוב את דמשק ולעבור לקטאר. ייתכן שבחירת סינוואר נבעה מלחץ כבד שהפעילה איראן כדי לסכל את בחירת משעל ולהכתיר נציג מטעם האגף בחמאס שקרוב יותר למשטר האיסלאמי.
"מינוי סינוואר לא ישנה באמת את עמדות חמאס או את התפקוד הבסיסי של הארגון", אומר בשיחה איתי ע', בכיר בפתח מעזה שמתגורר כיום בירדן. "סיכול מינוי משעל היה השיקול המרכזי מאחורי בחירת סינוואר. את המהלך קידמו לא רק התומכים באיראן, אלא גם היריבים של משעל בהנהגת הארגון. בכל מקרה, סינוואר שלט על הנעשה בעזה, ובייחוד על ניהול הלחימה ועל המו"מ לעסקה לפני שמונה לתפקידו הנוכחי, וימשיך בזה גם עכשיו". אישוש מסוים להנחה נמצא בהכרזה שלשום של אוסאמה חמדאן, מראשי חמאס בחו"ל, ש"המו"מ על העסקה יימשך כסדרו, וסינוואר מסוגל להפגין גמישות כשהוא דן בנושאים שנוגעים לגורל העם הפלסטיני".
איראן אמנם לא יזמה את המערכה הנוכחית וככל הנראה היא לא תואמה איתה, אבל מרגע שפרצה היא רואה בה הזדמנות אסטרטגית נדירה שיש להעצים. יש יותר ויותר דיווחים שהחזון של השמדת ישראל, שעד 7 באוקטובר נתפס על ידי המשטר האיסלאמי כיעד שיתממש בעתיד לא מוגדר, הפך בר-מימוש בטווח הנראה לעין, ולכן מחייב הכנת תוכנית פעולה סדורה. זה מה שהביא את ליברמן להזהיר לפני כחודשיים: "אנחנו בעיצומה של תוכנית השמדה איראנית. היא פורצת לגרעין צבאי, אחרי שתשיג פצצה שתעניק לה מטרייה גרעינית ולא יאוחר משנתיים, ישראל תותקף במטרה להשמידה מכמה חזיתות באמצעות עשרות אלפי טילים במקביל. הם מתכננים לנו שואה בשנתיים הקרובות".
מחדל 7 באוקטובר מחייב את ישראל להודות בחוסר הבנה עמוק של גורמים אידיאולוגיים לא-מערביים, שבעיניהם חזון אחרית הימים הוא יעד שנדרש לממש כאן ועכשיו, גם אם מחירו כבד. חמאס הוכיח את זה לפני עשרה חודשים, והאיראנים - שלהם עוצמה רבה פי כמה ומתקרבים ליכולת גרעינית צבאית - ממוקדים בכך באובססיביות. ישראל חייבת להכיר בכך שאיראן היא האיום הקיומי המרכזי, ושלא ניתן יהיה להתמקד בו כל עוד מתבוססים במערכות התשה ללא הכרעה בעזה ובלבנון, וכשהיחסים עם הגורמים שיכולים לשמש חברים בקואליציה אזורית ובילאומית נגד טהרן, ובמיוחד ארצות-הברית, מלווים בחיכוכים.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
