אין הרבה רגעים שבהם אפשר ממש לחדור לנימים של הספורטאי. להזדהות עם האכזבה שלו, עם הכאב. שנים של הכנות, לחצים, מתחים, והתמסרות טוטאלית לענף מתנקזים לכמה דקות. זה הקסם של האולימפיאדה – המיידיות, הקיצוניות. חלומות מתגשמים ומתרסקים ברגע.
המחזה קורע הלב של אבישג סמברג אחרי ההפסד בקרב הראשון מול דוניה אבו-טאלב הסעודית בשמינית גמר תחרות הטאקוונדו בפריז, מזקק את תמצית האכזריות שבמשחקים האולימפיים – המחיר הנפשי והאמוציות שתובע אירוע הספורט התחרותי ביותר. "זה לא המקום שהייתי אמורה להגיע אליו", אמרה מדליסטית הארד מטוקיו למצלמות תוך שהיא פורצת בבכי. "מאוכזבת מעצמי ומבואסת, לא רק בשביל עצמי אלא בשביל המדינה. קרעתי את התחת בשביל הרגע הזה ולא הצלחתי לתפקד כמו שאני יודעת".
"היו לי רגעים טובים? לא היו מספיק כאלה", הוסיפה הלוחמת. "אני יכולה יותר הרבה יותר. זה מאוד משמעותי לייצג את המדינה, זה הכי חשוב לי בחיים, ולצערי לא הצלחתי לייצג אותה כמו שרציתי. מבאס אותי ממש לעמוד פה ככה. כואב לי הלב. מקצועית אני חושבת שלא האמנתי מספיק בבעיטה הכי טובה שלי. פחדתי לחטוף אז לא השתמשתי בה. אני שונאת את עצמי על זה שלא האמנתי בה".
אם זה לא מספיק, היריבה הסעודית לא לחצה יד לישראלית בסיום הקרב, לא קדה קידה ואפילו עשתה פרובוקציות. כדי להמשיך הלאה בתחרות סמברג נזקקה לכך שאבו-טאלב תעלה לגמר - דבר שלא קרה בסופו של דבר. הסיבה: הסעודית הפסידה ברבע הגמר לאלופה האולימפית המכהנת, פאניפאק וונגפאטאנקיט התאילנדית.
זה היה קרב דרמטי ורב תהפוכות. סמברג פתחה חזק וניצחה בסיבוב הראשון. 19 שניות בלבד לסיום הסיבוב השני המדליסטית האולימפית הובילה ונראה היה שהיא בדרך לרבע הגמר, אלא שאז הגיעה הבעיטה לראש של הסעודית, שהפכה את התמונה והשתלטה על הקרב עד לניצחון. עינייה של סמברג התמלאו דמעות, לא עיכלה שלא תתחרה על מדליה, ושהיא הפסידה דווקא ליריבה אותה ניצחה במפגש האחרון ביניהן.
ההודעות ממשפחות החטופים
לצד התמיכה של הקהל הישראלי, האווירה באולם הייתה עוינת במיוחד עם דגלי פלסטין ומדינות ערביות שהתנוססו ביציעים – מה שדירבן את סמברג, אבל כנראה שגם גרם לה ללחץ. אנשי הוועד האולימפי ניגשו אליה כדי לנסות להרגיע אותה, ולא ממש הצליחו. אפשר להעריך שבאותם רגעים ישבו לה בראש תמונותיהם של קים דמתי ז"ל, שנרצחה במסיבה בנובה, ועומר ונקרט שנחטף לעזה – שניים מחבריה הטובים שקיבלו אותה בשלט ענק אחרי שחזרה עם המדליה בטוקיו לפני שלוש שנים.
"המשפחה שלי ישבה פה, זה מבאס אותי, הוסיפה סמברג. "זה הרבה יותר כואב לי שהפסדתי ליריבה סעודית. הרגשתי הכי מוכנה שיש. כבר עלו לי כל הרעיונות בראש למי להקדיש את זה, לחטופים שלנו. רציתי להילחם הרבה יותר טוב ולא הצלחתי. אין לי מילים. כל כך רציתי לנצח וזה גרם לי לפעול לא כמו שאני יודעת, ברגוע, אלא בלחץ ואני לא מתפקדת ככה בדרך כלל. כל כך רציתי לנצח, אז אחרי המערכה הראשונה אמרתי לעצמי 'יאללה, שייגמר' במקום להמשיך ליהנות. היה לי בלב רצון לשמוע את 'התקווה'. פישלתי".
סמברג קיבלה עשרות הודעות ממשפחות חטופים שהעריכו את המאמץ שלה ואת ההתגייסות למען יקיריהן. "את אלופת עולם, מלכה אמיתית, ריגשת אותנו. תרימי את הראש", כתבו לה בין היתר.
