את המטרה הגדולה שלו מיכאל יעקובלב השיג: כולם יודעים עכשיו מיהו, וכולם יודעים מה זה ולודרום (עד היום חשבנו שזה רק האצטדיון של מארסיי). מאז יום כיפור לא היה במדינה כזה טירוף סביב אופניים. אם חושבים על זה לעומק, די מוזר שמדינה שיש לה "חג אופניים" עם מאות אלפי ילדים ששוטפים את הכבישים במשך 24 שעות כל שנה, לא הוציאה מתוכה רוכב אופניים ברמה עולמית.
ויש פה גם קהילות אופניים שלמות, של אנשים שבמקום ללכת לים בשבת בבוקר, משכימים ב-5.00 ומתחילים לדווש. לכל אחד מאיתנו יש את השכן שתופס את כל המעלית עם האופניים הענקיים שלו, בכל בניין שמכבד את עצמו יש חדר אופניים ובחסות סילבן אדמס יש לנו גם קבוצת רכיבה שהתחרתה בטור דה פראנס. כלומר, יש כאן כבר תשתית, חסר רק האיש שידליק את המדורה.
מיכאל יעקובלב הוא האיש הזה, והוא בכלל לא תיכנן להגיע לכאן. אם פוטין לא היה פולש לאוקראינה, הרוכב היה ממשיך כנראה לייצג את רוסיה. איכשהו הפלישה לאוקראינה והרחקת רוסיה מהמשחקים האולימפיים ייסדה את ענף אופני המסלול בישראל. ענף שמצטלם נהדר, נראה מעולה בטלוויזיה, וקל להבין אותו ולהתחבר אליו. בניגוד לג'ודו, לא צריך להבין כאן מושגים ביפנית. ובניגוד לגלישת רוח, אפשר בקלות לדעת מי ניצח ואיך. המנצח צריך להגיע מהר יותר לקו הסיום, ולא לעקוף מצופים בצורה נכונה. אין הכוונה כאן להמעיט מהישגיו של ענף השייט הנפלא והכבוד העצום שהוא מביא לנו. אנחנו רוצים גם ענף שגם מי שאינו שולט בכל חוקיו יכול להתחבר אליו בקלות. ענף אופני מסלול מנצח את השייט והג'ודו בנוקאאוט במקרה הזה.
יעקובלב הוא גם גאון תקשורתי, כבר ביום הראשון הבין שכדי למשוך את תשומת הלב הוא צריך לשבור שיא אולימפי והצליח לגרום ליום שלם של טירוף סביב ענף חדש. האוזניים הישראליות רק שומעות "סיכוי למדליה" ודואגות להפעיל מיד את כל הגוף. לא שבענו משש מדליות, וכנראה שלא נשבע גם מ-60, התיאבון רק גובר. יום אחד בלי מדליה אולימפית מרגיש כמו שנה.
לא רק שהוא מתחרה בענף אטרקטיבי, הסיפור האישי של מיכאל יעקובלב מטורף. הוא סיכן הכל כדי לעבור לייצג את ישראל, עזב את הבית שלו ונכנס לתקופת צינון של שנה וחצי בלי תחרויות, מה שהיה עלול לסיים את הקריירה שלו. זאת ביוגרפיה של מייסד. במקרה שלנו, מייסד ענף אופני המסלול בישראל. אם הכל ילך לפי התיכנון, עוד 20 שנה רוכב ישראלי צעיר יגיד אחרי זכייה במדליה אולימפית "הכל התחיל כשצפיתי במיכאל יעקובלב".
את המטרה הגדולה מיכאל יעקובלב השיג: כולם יודעים עכשיו מיהו, וכולם יודעים מה זה ולודרום (חשבנו שזה רק האצטדיון של מארסיי). מאז יום כיפור לא היה כאן כזה טירוף סביב אופניים
