מה עשינו שזה מגיע לנו? כבר עשרה חודשים אנחנו בחרדה קיומית. כל מילה הפכה לטריגר, כל תמונה מורידה את הדמעות האלו, שמדגדגות בעפעפיים. אנחנו מערכת עצבים חשופה שבימים הטובים מצליחה קצת לתפקד, ובימים הפחות טובים, כלומר הממוצעים, עוברת בין החדשות שבטלוויזיה לחדשות שבאתר לחדשות שבטלגרם וחוזר חלילה - אולי במהלך הסיבוב הזה משהו התעדכן. וכאילו לא די בזה, כבר שבועות שאנחנו נאלצים לסבול איזו דמות קריפית שעולה מהשירותים וצועקת עלינו מילים בלי פירוש, שהן בכל זאת החלק העיקרי מהלקסיקון של בני 18 ומטה.
האם היהודים לא סבלו, סובלים ויסבלו מספיק גם בלי החרא הזה? למזלנו, אפשר למצוא איזו נחמה בחגיגות יום הולדת 25 של 'בובספוג מכנסמרובע', שמלבד לשידור העונה החדשה בניקלודיאון, כוללות גם תערוכת איורים של אמני קומיקס וקריקטורה המוקדשת לסדרת האנימציה של הביולוג הימי והאנימטור סטיבן הילנבורג, שיועדה למבוגרים, התקבעה כתוכנית לילדים ובפועל פונה לכל המשפחה. יש מעט סדרות שבאמת מתאימות לכל הגילים בלי לשעמם ובלי להביך - 'משפחת סימפסון', 'בלואי' ואולי גם 'המסעדה הגדולה' - ולהצליח לעשות את זה במשך שני עשורים וחצי, זה לא עניין מבוטל. בטח לא כשהקשב והריכוז של הילדים שלנו (גם שלנו, אבל לא נגלה להם) מחזיק סרטון טיקטוק. אפשר לטעון, ובמידה רבה של צדק, שבובספוג התמסחר, ושהדמות שלו מתנוססת על כל פיסת פרסום אפשרית, החל מפיג'מות ועד לפארקי שעשועים, אבל בסופו של דבר, אם יאלצו אתכם להחליט עם איזו דמות להיכנס למיטה, כנראה שתעדיפו ספוג-ים צהוב ולא פרצוף שיוצא מהאסלה.
