1.
השבוע ככל הנראה יוכרע גורל החטופים שלנו. זאת לא תהיה הגזמה אם נשתמש במילים שמוכרות לנו מתפילת "ונתנה תוקף" של הימים הנוראים: "מי יחיה ומי ימות. מי בקיצו ומי לא בקיצו. מי יישקט ומי ייטרף". משלחת המו"מ, שאמורה לצאת לקהיר או לדוחא, מודעת היטב למשמעות המשימה שהוטלה עליה אחרי שראשי ארה"ב, מצרים וקטאר קבעו שהגיע רגע ההכרעה.
נתניהו ילך על המתווה אחרי שיקבל התחייבות מארה"ב שיוכל לחזור למלחמה אם סינוואר לא יעמוד בו. כך ישאיר גם את סמוטריץ' ובן גביר בממשלתו, משום שאצלו – העיקר ההישרדות. ואם ישובו החטופים והחטופות שלנו הביתה, ימתין להם נתניהו מצויד בערכת הדמעות. אבל, אסור לשכוח, סינוואר יישאר ברצועה. ובינתיים, אמריקה מעניקה מעטפת שלא נראתה כמותה של הרתעת האיראנים להגנה עלינו – נושאת המטוסים הגרעינית ג'ורג' בוש, שבה יותר מ-100 טילי שיוט לצד מטוסי אף-22 אימתניים.
נסראללה מבין שאסור לו לחרוג מכללי המשחק שנוצרו בהתכתשות עם ישראל. ספוילר: כנראה לא יהיה שלב נוסף במתווה. נתניהו ימצא דרך להמשיך "עד לניצחון המוחלט" שעליו יכריז בטח בנסיעה המתוכננת בעוד חודש לעצרת האו"ם בניו-יורק. עוד משימה ל"כנף ציון" ואנחנו נישאר עם השאלה – מה איתנו, ומה עם החטופים שיישארו במנהרות?
2.
אני מתקומם נוכח התמיהה שמעלים מה היה עושה נתניהו ללפיד ולבנט, אם היה באופוזיציה במציאות שבה אנחנו חיים, מציאות שנתניהו אחראי לה. די בשאלה – מה עושים לפיד וגנץ. התרשמותי: כלום. אין לנו אופוזיציה. זו הסיבה שנתניהו עולה בסקרים וזו הסיבה שהוא מתנהג כאילו הוריו רכשו לו מגרש משחקים בשם ישראל.
3.
השבוע צוינו ימי השנה להטלת פצצות האטום על הירושימה ונגאסקי. ככל שהשנים נוקפות, עולה התהייה איך משמרים זיכרון, שאלה שמוטב שנעסוק בה גם בסוגיית השואה. התשובה שעליה קראתי מפנה אותנו לשימור הזיכרון על ידי הספרות. ביפן רק 30 אחוז יודעים להצביע על הימים ועל החודש שבהם הפצצות הוטלות.
טאמיקי הארא חזר להירושימה חמישה ימים לפני ההפצצה. הוא ניצל ובאדיקות רשם את שראה ושוחח עם ניצולים. את רשמיו פירסם בספר בשם "פרחי קיץ".
נדהמתי כשקראתי את הקטע בספר שהזכיר לי את פרימו לוי בספרו "אם זה אדם". וכך כתב הארא: "זהו אדם, ראו איך פצצת האטום שינתה אותו: הבשר נפוח נורא. איש ואישה הפכו לצורה דומה ופרצופם ללא מבע". שורות שנכתבו מדם ליבם. הארא התאבד ב-1951 ולוי מצא את מותו ב-1987.
4.
מיכאל סגן-כהן בחר ב-1978 לרשום על יריעת בד גזורה ברישול דברי תוכחה של הנביא מיכה נגד השחיתות בממלכת יהודה. העבודה במוזיאון תל-אביב השאירה אותי המום. "בונה ציון בדמים וירושלים בעוולה: ראשיה בשוחד ישפוטו וכוהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל אדוניי יישענו לאמור הלוא אדוניי בקרבנו לא תבוא עלינו רעה. לכן בגללכם ציון שדה תיחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער".
5.
החלק השני של בד הציור נותר חלק. אבל במיכה, ההמשך מעורר תקווה: "יהיה הר בית אדוניי נכון בראש ההרים ונישא הוא מגבעות ונהרו עליו עמים... כי מציון תצא תורה ודבר אדוניי מירושלים".
נתניהו ימצא דרך להמשיך “עד לניצחון המוחלט”, ואנחנו נישאר עם השאלה – מה איתנו, ומה עם החטופים שיישארו במנהרות?
