כל מדליה באולימפיאדה, בכל ענף, זה עניין מרגש והמדינה מאוד זקוקה לזה, במיוחד עכשיו. אנחנו מדברים על הקבוצה הישראלית היחידה שלקחה מדליה. אז נכון שרוסיה ובלארוס לא הגיעו הפעם, הן מעצמות. עד טוקיו תמיד אמרו שאין שום סיכוי לנצח נבחרות כמו אוקראינה, רוסיה או בולגריה, ופתאום לינוי אשרם שברה את תקרת הזכוכית, ופתחה את הדרך לאחרות. זו מדליה שהבנות הרוויחו ביושר, הזכייה הזאת פשוט מטורפת, אנשים לא מבינים בכלל מה הן עשו.
ההתעמלות האמנותית היא הענף הכי מורכב באולימפיאדה, כי מדובר בארבעה מכשירים ביחידות, צריך לעשות הכל פעמיים ולא גוררים את הציון מהמוקדמות. אני חושבת, טוב שאשרם ליוותה את הנבחרת במסגרת ההכנות, כזאת ספורטאית שזכתה בזהב ומשדרת לכולן שהכל אפשרי.
הזכייה הזאת היא עבור כל מדינת ישראל. הענף הזה הוא המוביל. זה ענף מאוד קשה עם המון שעות עבודה. החלום שלי התחיל ב-1988. עברתי המון, השתתפות בתחרויות, גמרים, מדליות. כל מדליה כזאת מוכיחה כמה הספורטאים שלנו יודעים להילחם, מבינים את המשמעות של ההישג, במיוחד בתקופה כזאת.
לא היה לי קשה לא להיות שם. עברתי שלוש אולימפיאדות, אני לא יודעת אם מישהו מבין איזה עומס יש על כל מאמן וספורטאי - להיות שם זה פשוט מטורף, אחריות גדולה ברמה של סבל. אני מאוד מעריכה את החופש שיש לי עכשיו, ברור שאני כואבת וכועסת על האיגוד על כל מה שעשו לי, אבל זה לא קשור, אני כרגע נהנית לעבוד בקנדה ונהנית להעביר לשם את הידע שיש לנו בענף.
אני הקמתי את הענף הקבוצתי, נלחמתי בשבילו, הבאתי את כל הגמרים והמדליות, אז ברור שהחלק שלי הוא מאוד גדול. זאת הגשמת חלום. רוצה להגיד לבנות שאני אוהבת אותן מאוד. אני גאה בהן, הן נלחמו ולא ויתרו, זה היה קרב מאוד קשה במשך יומיים. זה עשה את זה ספורט אמיתי. הזכייה הזאת - ובכלל כל מדליה - מחברת.
מהרגע שבו התחלתי לאמן שאפתי לכאלה הישגים. כל מאמן וכל מי שקשור לספורט הישגי צריך לשאוף לזה. ברור שזה משהו לא סטנדרטי.
הזכייה הזאת פשוט מטורפת, אנשים לא מבינים בכלל מה הבנות עשו. ההתעמלות האמנותית היא הענף הכי מורכב באולימפיאדה. גאה בהן, הן נלחמו ולא ויתרו
