את השיחה עם אתי מדר-יצחק אני מסיימת בהתרוממות רוח, לא עניין של מה בכך בימים אלה. אבל כאשר עוקבים אחר המשנה הסדורה שהיא מציגה בנוגע ליכולת שלנו לשנות מציאות גם בממד האישי וגם בממד הציבורי – נדבקים באופטימיות וברוח העשייה.
היא נולדה בקריית-שמונה, גדלה במטולה, בזוגיות כבר שני עשורים עם איתי, בן למשפחת חקלאים מקיבוץ מרגליות. הם וילדיהם חיים בקיבוץ נאות מרדכי. מאז פרוץ המלחמה, שבמהלכה איתי היה חודשים רבים בעזה, המשפחה מפונה לקיבוץ גבע שבאזור הגלבוע – אך הלב שלה עדיין עמוק בצפון. "נוף ילדותנו הפך לאזור מלחמה, ואני עושה כל מה שאני יכולה כדי שהמקום הזה ישתקם ויעניק לילדים שלי עתיד טוב בגליל, וכן, אני מאמינה שזה אפשרי, וביחד איתי מאמינים עוד רבים", היא אומרת.
הרבים האלה הם 150 אלף החברים בתנועת "הרבעון הרביעי", שעל פי הכתוב באתר שלה היא תנועת המונים חברתית שמנסה להזיז אותנו לכיוון של הסכמה במקום קיטוב. "מיד אחרי 7 באוקטובר, תוך 24 שעות, מצאתי את עצמי עם בעל במילואים, ילדים בלי מסגרות, בבית שהוא לא שלי, העסק שלי לפיתוח תוכן בגליל קפא, הקהילה שלי הייתה במצב מורכב, יש חטופים ויש מציאות ציבורית במדינה שדורשת תיקון", היא מספרת, "כפעילה חברתית, כאמא וכתושבת הצפון שפונה מאנשיו לא ידעתי איפה אני צריכה להשקיע את כל הזמן והכוחות".
אז איפה השקעת?
"בחודשיים הראשונים השקעתי בצורה לא יעילה. לקח לי זמן להפנים שהכוחות שלי צריכים להיות מופנים לעצמי ולילדים, כי מתוך חיזוק הפנימי יבוא גם הכוח לעשות למען האחרים. ואני אומרת את זה כדי לעזור לאנשים אחרים שנמצאים בהישרדות – להבין שרק כשאדם מרים את עצמו הוא יכול להיות שותף לפעילויות לאומיות".
והפעולות הללו קשורות ל"הרבעון הרביעי"?
"אני חברת הנהלה בתנועה, שכוללת חברים מהקשת הישראלית מצפון ועד דרום, אשר מאמינים שהכוח נמצא אצל האזרחים והם יכולים לגרום למערכות הציבוריות להשתנות ולעבוד אחרת".
מה זה אחרת?
"לעבור מפוליטיקה של ניצחון והכנעה, שמבוססת על אנרגיה גברית, לפוליטיקה של תמיכה מכלילה ושותפות, שמבוססת על אנרגיה נשית מחברת, כזאת שלא פועלת מתוך אגו. החיבור שלי ל'רבעון' נובע מהאמונה שהשינוי מתחיל מתוכי ושאם המציאות של החברה הישראלית דורשת תיקון, אז אני חלק מהפתרון. אני נפגשת עם אנשים מגוונים שונים בחברה הישראלית ומוצאת את המשותף לנו. לצד זה אני מחויבת גם למקום שלי, לצפון, מתוך הבנה ברורה שהצפון הוא אינטרס של כל מדינת ישראל".
תסבירי.
"צפון חזק מבחינה כלכלית, חברתית, ביטחונית, הוא אינטרס של כל המדינה. צפון שנשען על הנכסים שלו, גליל שיש בו אוניברסיטה, רכבת, תיירות חזקה – כל אלה הם לא רק אינטרס שלי כי יש לי ילדים בגליל. אנחנו חייבים להבין שהיכן שנמצאים הגבולות שלנו, בצפון, בדרום ובמזרח – שם ייקבע עתיד המדינה, וראינו את זה ב-7 באוקטובר".
ולכן, כאקטיביסטית תושבת הצפון מדר-יצחק עושה כל שביכולתה כדי שכל מי שנמצא בעמדת השפעה ארצית יחשוב על הצפון. ולדבריה, לא רק את הגבולות שלנו אנחנו צריכים לעצב, אלא גם את הפוליטיקאים שלנו: "אם אנחנו רוצים פוליטיקאים שלא ישסו אותנו אלה באלה, אנחנו צריכים לעצב אותם כרצוננו. בסוף פוליטיקאים זה יצור גמיש, אנחנו הבוחרים בהם".
בינתיים נראה שהפוליטקאים משחקים בנו.
"נכון. אבל את זוכרת שאמרתי שכאשר החזרתי לעצמי את הכוח הצלחתי לחולל שינוי בבית? אז גם בחברה הישראלית זה ככה. מה שנעשה טוב ב-7 באוקטובר נעשה על ידי אזרחים מעורבים, ואנחנו צריכים להיות מעורבים גם בעיצוב הפוליטיקאים שלנו, לא להסכים לתת את הכוח לכאלה שמשסים ומשסעים אותנו, ומשתמשים בכאבים שלנו כדי לגרום לנו ללכת אחריהם בלי חשיבה, בלי אסטרטגיה, בלי שנדרוש מהם להציג תמונת עתיד. כאשר נחזיר את האחריות לאזרחים נדע גם לדרוש סטנדרטים אחרים מהפוליטיקאים שלנו ומעצמנו", היא אומרת.
היא מדברת בעיקר על היכולת שלנו להכיל את הריבוי, את הגיוון, את השונה. "זו פשרה שדורשת מכולנו להיות בתוך החדר גם כשקשה, כי אנחנו לא הולכים לחלק את עצמנו לקנטונים או להעלים חלקים מהחברה הישראלית", היא אומרת, "ולכן, בתנועה שלנו, במקום פירוד אנחנו מביאים קולות מהשטח שמצביעים על התחומים שאותם יש לתקן ולשפר ביחד. הורגלנו לפעול בהישרדות ובהפרד ומשול, אבל חלק ממה שיאפשר צמיחה בעתיד זה לבנות אמון בין מנהיגים, גם ברשויות המקומיות, במקום שכל אחד יבנה לביתו את הפתרונות הקטנים, לפעול ביחד ולעצב עתיד".
בעיניה, המלחמה הזו, עם כמה שהיא נוראית, גם דוחפת אותנו בעצימות גבוהה למקום שבו אנשים מבינים שהם לא יכולים לבד: "לא תהיה יותר מנהיגות מפלגת", היא טוענת, "דרושה לנו מנהיגות אחרת וזה בידיים שלנו לייצב אותה ולקחת עמדת הובלה".
וכאמור, היא חלק מההובלה הזו, וזה אומר בין היתר להפיץ ברשתות ובתודעה את מה שקורה בצפון, את העזובה, ההרס והשריפה של חבל הארץ שהוא נוף ילדותה. "לפני כחודש הקמנו את מטה הפעולה הצפוני של תנועת 'הרבעון הרביעי' מתוך צרכים שעלו מהשטח על ידי הרשויות המקומיות ופעילי האזור", היא מספרת, "תוך ימים ספורים, מעל אלף מצטרפים חדשים השתלבו במטה בטבריה".
מה אתם עושים במטה?
"למשל דואגים לאירוח של תושבים מהצפון בבתים של משפחות מהמרכז, מגייסים אנשי הוראה לקראת שנת הלימודים הבאה מתוך הבנה שמערכת חינוך חזקה וטובה היא המפתח לחוסן קהילתי וכדומה. הרשויות שחברו למטה בנושא הן צפת, קריית-שמונה, מרום הגליל והגליל העליון שיקלטו את המורים. כמו כן, אם תפרוץ מלחמה בעצימות גבוהה, המטה בטבריה, עיר שאמורה להיות שקטה יחסית, ישרת אותנו כנקודת עוגן לתמיכה בתושבי הצפון".
