ישנם צלמים שיוצאים לצלם מלחמות, או אסונות, או צילומי טבע מרהיבים, ויש את מרינה פורמן-לוי (46) – צלמת חקלאות.
בחודשים האחרונים לא היה כמעט אף חקלאי בעוטף עזה שחזר לעבר את אדמתו או לגדל גידוליו שלא נתקל בפורמן-לוי. הצלמת המוכשרת, שלה אלפי עוקבים באינסטגרם, הנציחה את תקומת החקלאות של העוטף לאחר המתקפה של 7 באוקטובר ובזמן המלחמה. "כשאני עומדת בשדות בעוטף עזה ומצלמת אני שואלת את עצמי תמיד את אותה שאלה: איך המדינה הפקירה חבל ארץ יפהפה שכזה?" היא אומרת.
מרינה, שמתגוררת מושב נהלל בעמק יזרעאל, היא נשואה ואם לשלושה ילדים – מיכל (20), כפיר (18) ואריאל-גפן (10). "הבת הבכורה שלי משרתת בצה"ל, בבסיס מת"ק ארז, שלשם פלשו מחבלים, חטפו ורצחו חיילים", היא מספרת, "במקרה, בנס, היא יצאה הביתה ערב קודם לכן. קיבלתי את הבת שלי במתנה".
כשהחלה המלחמה יצאה פורמן-לוי להתנדב בחקלאות בעוטף עזה. "הגעתי לעזור לחקלאים בקטיף ובעוד משימות, וכמובן שהגעתי עם מצלמה", היא משחזרת, "התחלתי לצלם – ולא הפסקתי. אין שדה בעוטף עזה שלא צילמתי. המון תמונות. כך הכרתי עוד ועוד חקלאים. גם אחרי שסיימתי את ההתנדבות הייתי מגיעה לימי צילום בעוטף עזה. צילמתי מתוך הכלים החקלאיים בנחל עוז או בכפר עזה, בשדות הסמוכים לגבול, וגם הרבה בניר עוז. לפעמים קשה לי לצלם את הפסטורליה הזאת בידיעה שרק לפני כמה חודשים היה כאן טבח נוראי. יש מקומות בשדות שנותרו בהם אפילו כתמי דם".
גם בימים אלה היא ממשיכה להסתובב בעוטף עזה ולצלם חקלאות: טרקטורים, גידולים, מערכות השקיה. בין היתר היא צילמה את הנוף החקלאי שנשקף ממטבח ביתו בכפר עזה של רועי עידן ז"ל, צלם ynet ו"ידיעות אחרונות", שנרצח בפלישה לקיבוץ יחד עם אשתו סמדר ז"ל. מהחלון הזה ראה רועי את המחבלים מגיעים לעוטף באמצעות טרקטורני בקאי מעופפים, ויצא לצלם את הפלישה.
מרינה נולדה בעיירה מאזיר שבבלארוס. ב-1990, כשהייתה בת 11 בלבד, עלתה לישראל לבדה. הוריה הגיעו לאחר כמה חודשים והמשפחה השתקעה באשדוד. בשנת 1997 היא התגייסה לצה"ל ושם הכירה את בעלה, מתן. בשנת 2002 הם עברו להתגורר בנהלל. "צילומי חקלאות עבורי הם געגוע לילדות", היא מסבירה, "הכל מתחיל שם. כל הילדות שלי זה נופים חקלאיים".
אז מה יפה יותר, החקלאות של עמק יזרעאל או של עוטף עזה?
"זו השאלה שהכי קשה לי. כשאני מצלמת בעמק זה הרבה יותר בקטן, אבל זה הבית שלי, זה הנוף שלי ושל ילדיי. אבל המרחבים המדהימים בעוטף עזה פותחים את הנשמה. איך לא שמרנו על המקום הזה ב-7 באוקטובר? איך נתנו לזה לקרות? זה מה שאני שואלת את עצמי כל הזמן".
לא פחדת בשום שלב? בכל זאת, עדיין נופלות פה רקטות.
"בשביל צילומי חקלאות אני מוכנה לעשות הכל".
