ממזרח תיפתח הרעה? הדריכות הגבוהה של צה"ל לקראת נקמה מצד איראן וחיזבאללה לא פוסחת על צפון רמת הגולן, הגזרה שממנה התחילה המתיחות הביטחונית הנוכחית, לאחר ש-12 ילדים נרצחו במג'דל שמס מרקטה של חיזבאללה. בחזית הצפון-מזרחית לוקחים בחשבון שהאש העוצמתית תופנה למטרות צבאיות ברמה, ולכן ננקטו מספר צעדי היערכות לכל תרחיש אפשרי. הקיצוני שבהם, שעלול להגיע במקרה של הידרדרות למלחמה אזורית: מטחים אדירים של אלפי רקטות וטילים לגולן, לצד ניסיונות של אלפי פעילי מיליציות פרו-איראניות לדהור מערבה, בדומה לפלישה של הצבא הסורי לשם ב-6 באוקטובר 73', ושל צבא חמאס לנגב המערבי ב-7 באוקטובר 23'.
עיקר הדיונים בהערכות המצב אתמול התמקדו בחיזוק התיאומים עם השותפים, לא רק לגילוי משותף ומהיר של האיומים - אלא גם סנכרון של תקיפות התגובה הישראליות, שיהיו מיידיות במקרה של תוצאה קשה והרוגים בשטחנו. האמריקאים קיבלו מסרים מעמיתיהם כי כל המהלך יהיה מתואם בכל שלביו, כולל קשר אונליין בחמ"ל מרוכז של סנטקום (פיקוד המרכז של צבא ארה"ב) שאליו ינוקזו כל הגילויים והעדכונים בין השחקנים השונים. בצה"ל נערכים גם לתרחיש שהתקיפה הלבנונית תהיה באור יום ולא בחשיכת הלילה, חרף הסכנה בכך לפגיעה באזרחים ישראלים. במצב שכזה יורדו לציבור, שיכלול כנראה מאות אלפי ישראלים, הנחיות מצילות חיים מיידיות.
הפגיעה הקטלנית במג'דל שמס הפכה לתזכורת נוספת כיצד נורמלה איחודה של רמת הגולן עם הגליל כזירת לחימה אחת של חיזבאללה נגד ישראל בצפון. פעמיים בתוך שבועיים בלבד, רקטה מתוצרת איראן תימרנה את מערכות כיפת ברזל של צה"ל והרגה אזרחים בגולן בפגיעה ישירה. ככל שחולפים החודשים, מרבית הקורבנות הישראלים בצפון הם בכלל מכאן, מרמת הגולן שלא פונתה כלל מתושביה, וכביכול שומרת על מעין שגרה שרחוקה עוד יותר מתשומת הלב הישראלית.
התארגנות חיזבאללה בגולן
ממוצב הבוסטר המיתולוגי בצפון הרמה אפשר להשקיף על שכונת "גן עדן", שהוקמה לפני מלחמת האזרחים בכפר אחמדיה הסורי הנושק לגבול. למרות השקט שנשמר על ידי בני המקום, בחודש האחרון הפצצה אחת ממטוסי קרב של חיל האוויר החרישה אוזניים והידהדה עד לפאתי דמשק. במבנה הסמוך למגדל המים שליד המסגד בכפר זיהו לאחרונה תצפיתניות הכנסה של אמצעי לחימה ותצפית, ולא בפעם הראשונה. כך גם בעוד שלושה מבנים בכפרים הסוריים הצמודים לגדר בדרום הגולן, וצה"ל הפציץ אותם באופן סימולטני, לאחר שווידא שהם רוקנו מאדם.
עמדות אלו הוקמו קילומטר וחצי מהנקודה שבה אנו עומדים בבוסטר, מאות מטרים בקו אווירי מגדר המערכת. בצבא מעריכים כי מדובר בחלק מהתארגנויות חיזבאללה בגולן הסורי בחסות צבא אסד, תשתיות שהחלו להירקם בחשאי לפני כעשור במטרה להרחיב את היריעה מלבנון לגולן במצב מלחמה עם ישראל, אך אלו הותקפו מעת לעת ועדיין לא הצליחו לבצע פיגוע חדירה או ירי יעיל לישראל מהצד הסורי.
מאז 7 באוקטובר נורו מהצד הסורי "רק" 20 רקטות וכטב"מים. בשטח עצמו המציאות אחרת: לא רק שמוצבים ובסיסים בגולן מותקפים על בסיס יומי באמצעות מטחי רקטות וכטב"מי נפץ, מצומת בית המכס ומזרחה עד לגבול, אלא שפעילי טרור מנסים בחסות הצבא הסורי להתקרב עוד יותר ליישובים הישראליים, לפתוח מפה גם חזית קרקעית שתעסיק את צה"ל ותבריח עוד ישראלים לעומק ישראל, בפרוץ עימות צבאי נרחב.
בינתיים הכל פה משתנה: צה"ל מאייש מחדש מוצבים בני 50 ו-60 שנה שהפכו לאתרים היסטוריים בגבול, כמו בעמק הבכא ומול תל חארה, משקם מכשולים הנדסיים כתעלות ישנות נגד פלישת טנקים, ובעיקר משנה תפיסה - כל מבנה ברצועה המפורזת שבו נעשה שימוש צבאי מול ישראל מופצץ, כל "רועה צאן" שמתקרב בכסות תמימה לאסוף מודיעין, נעצר או חוטף כדור ברגל, כל סנטימטר בקו אלפא שמעבר לגדר אך בשטח ישראל זוכה לנוכחות צה"לית יומית, בטנקים, בכוחות חי"ר ובכלי הנדסה כבדים שמעבים עוד ועוד את תלוליות ותעלות המכשול. כל חייל וקצין פה באוגדה 210 החולשת על 80 הק"מ שבין חמת גדר למג'דל שמס, מתכונן למשימה אחת: כיצד למנוע ברמת הגולן אירועים כמו ב-7 באוקטובר.
קווי ההגנה
לפי הערכות בצה"ל, בטווח מינימלי של כ-40 ק"מ ואילך מהגולן ישנם עשרות אלפי פעילי מיליציות פרו-איראניות "מובטלים" ברחבי סוריה ובעיראק, שעדיין מקבלים שכר, אימונים ואמצעי לחימה מטהרן. מאז סוף מלחמת האזרחים ב-2019 הם בעיקר יושבים על הגדר, מחכים לפקודה, כמעין שכירי רכב מנוסים, ערב רב שלא סרים למשטר אסד. בצה"ל מבטיחים שהם רחוקים דיים מהגבול עם ישראל, כשבתווך כוחות שיטור רוסיים וצבא סורי, ובעיקר יכולת ישראלית לנטר ולעקוב אם יחלו לדהור על הטנדרים שלהם מערבה לעבר רמת הגולן.
תרחיש שכזה עלול להגיע בהפתעה כיוזמה איראנית או במלחמה אזורית שניצניה כבר הורגשו בישראל בחודשים האחרונים. בינתיים אותן מיליציות מסתפקות בשיגורי כטב"מי נפץ לעבר ישראל ומעת לעת גם רקטות, אמנם כמעט אחת ליממה, אך עדיין במספרים קטנים. ביצור הגבול עם סוריה החל עם תחילת מלחמת האזרחים בהקמת גדר "שעון חול" גבוהה וחדשה, מהסוג שנפרץ בקלות ב-7 באוקטובר מול עזה. לכן לוחמי ההנדסה הקרבית פה עובדים סביב השעון, מעבירים פה באופן מעשי את קורסי ההכשרה שלהם ואף עוד מלפני 7 באוקטובר.
"יש לנו תוכנית כיצד למנוע הגעה של מסות של מחבלים, תוך ניצול תוואי השטח ברמה שרובו מישורי ונשלט בתצפית", אומר אחד הקצינים, "בסוף זה ניתוח קרקע, יש כאן מעברים הכרחיים וגם מכשולים טבעיים כוואדיות מחורצים, שכל אויב חייב לקחת בחשבון, וקודם כל אנחנו".
לצד הפעילות של צה"ל, וסוללות תותחים חדשות וארטילריה מדויקת שנפרסו פה בחצי השנה האחרונה, אוגדה 210 מקפידה לשלוח כוחות כל יום אל מעבר לגדר המערכת, באופן גלוי ורועש, למימוש הריבונות הישראלית. האוגדה כאן היא בבסיסה הגנתית, אחרי טראומת 7 באוקטובר והרצון להשאיר כאן אוכלוסייה ולשמר את חופש העבודה שניתן לחקלאים.
לכן צה"ל בונה כאן מספר קווי הגנה מפני פלישת אויב. בקו הקדמי מאיישים מחדש מוצבים ישנים שכעת גדושים בלוחמים, בעיקר בגדודי מילואים. קו הגנה שני הוא על בסיס היישובים, עם כיתות כוננות חמושות לעילא ומיומנות לצד מוצבי קיפוד קטנים. אמנם זה נשמע כתסריט דמיוני, אבל ההלם של 7 באוקטובר גורם לצה"ל שינוי חסר תקדים בכל גזרות הגבול. "אנחנו כבר מתרגלים את תפיסת ההגנה החדשה, כמעבר משגרה לחירום, עם היישובים ועל בסיס הכוחות הקיימים עוד לפני שתגיע התגבורת", מסבירים בצבא, "עוד לא עשינו תרגיל לפינוי יישובים מהרמה, אבל יש שיח על זה".
יחידת הרחפנים החדשה
צה"ל חיזק גם את האיסוף המודיעיני, וצייד לאחרונה את הכוחות בעוד אמצעי נפץ קטלניים. כך הוקמה לה פה בנובמבר האחרון בחסות המלחמה יחידת רחפנים חדשה באוגדה, למגוון משימות: מתיעוד האויב וגילויו, ועד לחיסול מחבלים באמצעות הסחה והטעיה על ידי חוליות רחפנים מיוחדים. "שידרגנו רחפנים סטנדרטיים בסיוע החטיבה המרחבית 474 שנתנה לנו בית לטובת המשימה, והיום יש לנו רחפנים מכל הגדלים והסוגים", סיפר ר', ממקימי היחידה, "לא היינו צריכים מיליונים לטובת הפרויקט, אלא יצירתיות ותעוזה. הבאנו יכולות מטורפות למבצעי איסוף עם הרחפנים שלנו, מבצעי גירוי ותקיפה, מיפוי תלת-ממדי של הרמה הסורית וברמה גבוהה. אנחנו רואים כך כמעט כל דבר בשטח האויב". חלק מהרחפנים הללו מוגדרים פה כ"חמקניים", כאלו שלאויב הצופה קשה לראות ולזהות.
