תקשורת המיינסטרים התענגה על הסרטון שפורסם אתמול, ובו רבנים נחשבים תקפו בחריפות את העלייה להר הבית של השרים איתמר בן גביר ויצחק וסרלאוף. כרגיל במקרים כאלה, העובדה שנמצאה הסמכות ההלכתית שתשלים נימוקים מדיניים וביטחוניים מהצד המתון היא שמן גם בעצמותיהם של פרשנים חילונים.
אלא שאימוץ הסרטון כקונטרה לבן גביר (כאילו שחסרים רבנים שיגידו ההפך) וההתלהבות מהפנייה המרגיעה לעולם הערבי, הביאה להתעלמות מדברים תמוהים ואף חמורים שאמר הרב הראשי הספרדי, יצחק יוסף. "אני קורא פה לאומות העולם", אמר הראשון לציון. "אל תראו את אותם שרי ממשלה כמי שמייצגים את עם ישראל. הם לא מייצגים את עם ישראל. רוב ככל היהודים, בארץ ישראל ובעולם, לא עולים להר הבית".
עם כל הכבוד לחתן פרס ישראל בספרות תורנית, אין צורך בפרס ישראל למדעי המדינה כדי להבין שהקביעה לפיה שרים בממשלת ישראל "לא מייצגים את עם ישראל" היא אוקסימורון: אלמלא בן גביר ועמיתו וסרלאוף היו נבחרים על ידי "עם ישראל" הם לא היו בעמדה כה בכירה, שמאפשרת להם לממש את משנתם המסוכנת ולפקוד את הר הבית ולהצהיר על התרה של תפילת יהודים במקום. הבחירה בהם נעשתה לא רק באמצעות הצבעה למפלגתם אלא גם בהצבעה לכל אחת מהמפלגות בגוש, לרבות הרשימה שהרב יוסף הוא מנהיגה הרוחני. אין ולא יכולה להיות שום פרשנות אחרת: "רוב ככל היהודים בארץ ישראל" אולי נמנעים מביקור בהר הבית, אבל הם עדיין עיצבו שלטון שבו אין עם זה בעיה, בידיעה ברורה שגם שינוי הסטטוס-קוו על הפרק.
לאחר חשיפתו של אמנון אברמוביץ' אמש בחדשות קשת, לפיה לשכתו של בנימין נתניהו ידעה על הביקור ואישרה אותו (מה שלא הפריע לה לשחרר הודעה מתפלצת בעקבות הסערה), הטיעון של הרב יוסף כבר נכנס לחדלות פירעון: האם לשיטת הרב גם ראש הממשלה בכבודו ובעצמו לא מייצג את "עם ישראל"? ובכלל, האם שרים שנבחרו בבחירות הוגנות וחופשיות "לא מייצגים את עם ישראל" אבל רב ראשי, שהכהונה שלו הייתה אמורה להסתיים כבר לפני עשרה חודשים, כן מייצג? איך זה לא מציק לשוחרי ושוחרות הדמוקרטיה?
התשובה היא כמובן הפוזיציה, אבל במקרה זה ראוי להזכיר גם את הפחד: כשמתפרנסים מרייטינג, לא נעים לומר שבן גביר ויתר הפעילים לקידום מלחמת גוג ומגוג, בהם ח"כים וח"כיות בליכוד, הם לא פחות "עם ישראל" מכל אוכלוסייה אחרת. התמיכה בהם רחבה, שורשית ומתחזקת. הרבה יותר נוח למלמל מדי פעם "נחטפנו" וגם להיתלות לפי הצורך ברבנים. לא לדאוג: כשהם יצוו על חסידיהם לרדת מהארץ ולא להתגייס, הזעזוע והצקצוק יחזרו לבסיסם בשלום.
בקטנה
מספר לא מבוטל של בעיות ליוו את "האמת", שהגיעה אמש לסיומה בכאן: החקירה נעה באיטיות לא מוצדקת ולא ריאליסטית, התנועה בין העלילות לא עבדה וגם האפרוריות הסקנדינבית נראתה כמו ניסיון כוחני להלביש פאה לא מחמיאה על הפדחת של ראש העין. ובכל זאת, היה טעם להגיע לפתרון התעלומה (או לפחות אחת מהן) כדי להיות שם ברגע הקתרזיס של רחלי (מור דמרי הנהדרת, מתגליות השנה על המסך) וגם כדי ליהנות מכל שנייה בקאמבק של גולן אזולאי המצוין. האמת? זה לא מעט.
