נחמה. אנחנו צריכים נחמה. בדופק היהודי השנתי, מסתיימים כעת שלושה שבועות של אבל וחורבן, ששיאם היה השבוע בתשעה באב. ואז מתחיל רצף שמכונה "שבע דנחמתא", שבע שבתות של נחמה. וכמה שאנחנו זקוקים לפסקול כזה כרגע. הנה כמה טעימות מהפרשה.
• וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר. פרשת השבוע, פרשת "ואתחנן", מתחילה בתחינה של משה רבנו: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה". משה מזכיר שהארץ טובה, ושזו זכות להיכנס אליה. הוא מתחנן, אבל לא זוכה. לא את כל החלומות הגדולים מצליחים להגשים. הדור הבא ייכנס לארץ, בלעדיו. המעמד הזה הופך לסמל לדורות: המנהיג מספר אחת עומד על הר נבו, ורואה את הארץ מנגד. והוא הרי תרם את מיטב כוחותיו וקידם את המהלך האלוקי ההיסטורי הזה. מאז הוסתר ביאור כתינוק, בין קני הסוף, דרך מעמד הסנה הבוער שבו קיבל שליחות, ועד שהלך לארמון פרעה לזעוק "שַׁלַּח אֶת עַמִּי". ואחר כך: עשר המכות, קריעת ים סוף, מתן תורה, 40 שנה במדבר. פרשנינו מסבירים שמשה מלמד אותנו שהסיפור גדול מאיתנו. שהוא התחיל לפנינו וימשיך גם אחרינו. אנחנו צריכים לעשות כמיטב יכולתנו בדור שלנו, בשליחות שלנו, גם אם לא הכל יתגשם לעינינו.
1 צפייה בגלריה
עמית מוסט, רותם כהן, "שמע ישראל", נחמו נחמו
(צילומים: דובר צה''ל, מתוך הפייסבוק, Shutterstock/Yehoshua Halevi)
• רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. התחינה כלפי אלוקים לא נענתה, ומשה רבנו מתחיל להתחנן אל העם. התחינה הגדולה ביותר שלו היא על הזיכרון. הפחד הגדול ביותר שלו הוא שכחה. שוב ושוב הוא מבקש שלא נשכח את מעמד הר סיני, את כל מה שלימד אותנו, את הסיבה שבגללה נכנסים לארץ. שגם הנכדים שלנו יידעו וימשיכו את הסיפור. הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, אמר: בזכירה - סוד הגאולה.
בימים אלה החלו האזכרות. אזכרות - מלשון זיכרון. הראשונה מתוך כל אזכרות "חרבות ברזל" התקיימה בימים אלה בעיר מודיעין. יש עדות שבהן נהוג לעשות זאת אחרי 11 חודשים לפטירה, וזו הרי הייתה שנה מעוברת. לכן משפחתו של סמ"ר עמית מוסט שנפל בקרב גבורה במוצב סופה בשמחת תורה, התכנסה לזכרו כבר עתה.
הרב אליעזר שנוולד, ראש ישיבת ההסדר בעיר מודיעין, סיפר: "יחד עם האזכרה של עמית שבה השתתפנו, הגיעה כבר הודעה על האזכרה הצפויה לידיד נפשי משה אוחיון ובנו אליעד הי"ד, שנפלו בקרב גיבורים מול המחבלים שנכנסו לאופקים. זהו סימן לכל ההודעות שעוד יתקבלו. עוד מעט תמלא הארץ. זו תזכורת מטלטלת, שנה לפרוץ המלחמה. האזכרות האלה קוראות לנו להתבונן. המלחמה עדיין מתנהלת, ובכל זאת - אפשר לראות גם מה למדנו בשנה הזו. מה התבהר לנו. גילינו שמבחינת אויבינו כולנו יהודים ומתנחלים, ודיננו שווה. ולמדנו גם על עצמנו, על הרוח, הגבורה, כוח ההישרדות, היכולת להגיב למשבר, האמון, האמונה".
למעלה מ-1,000 אזכרות לנרצחי שמחת תורה, לכל כך הרבה שמות שלא הספקנו להכיר בזמן אמת, מגיעות בדיוק כשאנחנו עלולים לשכוח את עוצמת החושך מול עוצמת האור, ולהתחיל לעסוק בטפל ולא בעיקר. רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את 7.10.
• בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ. פרשנינו מסבירים שלראשונה כאן המושג "תשובה" מוזכר בתורה. היכולת לתקן, להתחיל מההתחלה. אחרי שתיכנסו לארץ עוד תיתקלו בצרות, אומר משה, אבל זה לא יהיה הסוף. תוכלו לשוב. לרפא את השבר.
רבים מחשבים בימים אלה מסלול מחדש. דברים זזים. דעות פוליטיות, קונספציות ביחס לאויב ולעצמנו, היחס לתקשורת ולרשתות החברתיות, וגם היחס לזהות ולמסורת.
רותם כהן, למשל, כתב השבוע למאות אלפי עוקביו: "אני מודה, מעולם לא צמתי בתשעה באב. אבל יותר מתמיד אני מבין שלא משנה כמה נתרחק מעצמנו, כמה מסכות נעטה, כמה תרבויות נחקור וכמה נהיה פתוחים לעולם, ברור לי שאם הייתי גר בניו יורק והיו שואלים את השכן מהקומה שלי 'מי גר מולך?' התשובה שלו תהיה: 'יש כאן מוסיקאי... יהודי'. דווקא עכשיו, כשיש כל כך הרבה שנאה וזלזול, אני בוחר לכבד את השורשים שלי. את הצום שלי אני מכוון לשמירה על חיילינו היקרים שישובו הביתה בריאים ושלמים, וכמובן לכל החטופים, שישובו הביתה למשפחותיהם. אמן".
• לֹא תִּרְצָח. אלה רק שתי מילים מתוך כל עשרת הדיברות, שמופיעות במלואן בפרשה. ערב הכניסה לארץ, משה רבנו חוזר על העקרונות היסודיים מהר סיני ובתוכם שתי מילים כל כך עתיקות, שלצערנו תרבויות רבות עדיין לא הפנימו.
• שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד. גם הצהרת האמונה המפורסמת הזו היא חלק מהפרשה. הרב שמשון רפאל הירש הסביר את "שמע ישראל" כך: העולם הזה הרי מושך אותנו לכל כך הרבה כיוונים מנוגדים, סותרים, סוערים. החיים מלאים בהסחות דעת, ברגעים של צער ואז של שמחה, והיצר הטוב והיצר הרע לא מפסיקים להיאבק. בעולם כל כך מפולג, בחוץ וגם בתוכנו פנימה, יש פה הכרזה מהפכנית: המהות האמיתית שלנו היא אחדות אחת גדולה. שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד. יש היגיון בשיגעון, יש יד מכוונת בבלגן. זה כל כך רדיקלי ומנוגד לכל הרעש שמסביב, עד שאנחנו אומרים זאת פעמיים ביום, בבוקר ובערב, כדי להפנים. ואנחנו גם עוצמים עיניים בזמן אמירת הפסוק הזה, כדי להתעלם מכל המהומה, מכל המסכים והמסכות, ולהיזכר רגע בשקט באמת הבסיסית הזו.
• נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי, יֹאמַר אֱלֹקֵיכֶם. דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַיִם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ. אחרי הקריאה בתורה של פרשת השבוע, עוברים אל ההפטרה, מדברי הנביאים. שבע הפטרות רצופות של נחמה צפויות לנו כעת. עד לראש השנה ילוו אותנו מדי שבוע פסוקים של תקווה. מילים של חיבור וחיזוק שנתנו תקווה לדורות הקודמים, בכל הגלויות ובכל המצבים.
"נחמו נחמו", נפתחת ההפטרה השבוע, בקריאה להתנחם פעמיים. פרשנינו מסבירים: כעומק המשבר, כך עוצמת הנחמה. יש יחס ישיר בין האבל על החורבן לגודל הנחמה והגאולה. לכן, אחרי כל מה שעברנו - פעמיים "נחמו".
שבת שלום.
הסטטוס היהודי: "האהבה היא לא רק שני בני זוג שמסתכלים אחד אל השני בעיניים, בהתלהבות. אהבה היא שניים שמסתכלים קדימה בהתלהבות, לעבר יעד משותף" (אנטואן דה סנט-אכזופרי, לקראת יום האהבה, ט"ו באב, ביום שני)
הכותבת היא עיתונאית חדשות 12
