גילי והשונית הכחולה // איריס ארגמן } אייר: מורן ברק } מטר } 40 עמ' מהפכת התפוזים של מתי // תמי שם טוב } הקיבוץ המאוחד } 76 עמ'
קשה לעסוק בתרבות ילדים בתקופה הזו מבלי להרהר בעתיד הצפוי להם על האדמה החרוכה שאנחנו מותירים, לא רק פוליטית וחברתית אלא פיזית ממש. התמונות מהצפון ומהדרום המופקרים והשרופים, שדות, מטעים ושמורות טבע שלא נותר מהם דבר כמעט, משרים אירוניה מכאיבה על סיסמאות שמירת הסביבה והצלת כדור הארץ שאנחנו מרביצים בהם באדיקות מינקות. ובכל זאת, שני ספרי ילדים שראו אור לא מכבר ניגשים לנושא הסביבתי בצניעות ובחוכמה ועוסקים בו בשפה שמאפשרת לחשוב על תיקון, ולא רק במובן האקולוגי.
'גילי והשונית הכחולה' מאת איריס ארגמן הוא ספר ההמשך ל'בכיסים של גילי' הנהדר שכתבה ב-2009, ובו תיארה את עולמו של ילד שכיסיו מלאים חפצים שאסף ברחוב ובגינה, וראשו גדוש סיפורי הרפתקאות, ניסים ונפלאות שחיבר על אודותיהם. בספר הנוכחי גילי גדל מעט, עולמו התרחב אל מחוץ לשכונה והוא יורד לחוף הים עם אביו המספר לו על השונית הכחולה שאיש עוד לא העמיק לחקור את אוצרותיה. כאשר אבא עונה לבקשתו להפליג אליה בתשובת המבוגרים הקלאסית והמרגיזה "כשתהיה גדול", גילי מתחיל ליצור בחדרו שונית משלו, המורכבת מחפצים שהושלכו בחוף והרבה דמיון. ארגמן עוסקת באופן פיוטי, פילוסופי כמעט, באופן שבו נוצרת תרבות חומרית: המשמעויות שאנו מעניקים לחפצים שונים, היכולת לעצב ולפתח את עולמנו הפנימי דרך השימוש בהם, ולפיכך גם האבסורד שבהגדרתם המהירה כפסולת, השלכתם והחלפתם באחרים, במקום לצקת לתוכם משמעויות חדשות. כך, מצוף דיג עזוב הופך לביצת צב-ים שגילי שומר עד שתבקע, בקבוק פלסטיק ריק הופך לגור לווייתן שאפשר לשחק ולהשפריץ איתו בגיגית, וחוט מיותם הוא בעצם שיער של בת ים ביישנית. בסופו של דבר החדר של גילי עולה על גדותיו, מדמיון ומחפצים; העודפות והעומס החומרי עלולים לייצר גם עודפות ועומס מנטליים, רומזת ארגמן, להשתלט על המרחב הפיזי והרגשי שלנו, ולכן כדאי למנן אותם. הכתיבה הנקייה והמינימליסטית שלה, המותירה מקום רב לאיוריו היפים של מורן ברק, מוסיפה רובד מהותי לבררנות החומרית שהספר מעודד, להתייחסות לעולם שסביבנו מתוך תשומת לב, בחינה וסינון. יצירת ניקיון סביבתי ורגשי (ובהרחבה, אולי גם פוליטי?), והותרת מרחב פנוי לצמיחה.
ספר נוסף שכורך זו בזו את האקולוגיה הסביבתית והנפשית הוא 'מהפכת התפוזים של מתי' מאת תמי שם טוב. מתי כבר לומדת בכיתה ג' אבל עדיין מתקשה לקרוא ולכתוב, ומורתה מודיעה שאם לא תשתפר בקרוב תיאלץ לרדת כיתה. במקביל, סבתה סובלת מאוד מעשן האוטובוסים הממלא תדיר את דירתה שברחוב אלנבי. הפתרון לשתי הצרות נמצא כאשר מתי שמה לה למטרה לנסח מכתב לראש העיר ובו מענה יצירתי שמצאה לבעיית זיהום האוויר. זוהי מהדורה מחודשת לספר שכתבה שם טוב לפני כ-20 שנה ועבר במשך השנים מפה לאוזן בין ילדים עם לקויות למידה, כיוון שהוא מיטיב לתאר בכנות רבה את הקשיים שהן מציבות ואת תחושות הבושה ואפילו התיעוב העצמי שמתלוות אליהן לא פעם: מתי נעשית עצורה וסגורה, מנסה לעבור "מתחת לרדאר" בבית הספר, מכנה את עצמה "סתומה" ומתקשה לראות שלמעשה היא ילדה מלאת יצירתיות ודמיון, חכמה ורגישה לזולת.
את הכנות הבלתי מתפשרת שבה היא עוסקת בנושא, מאזנת שם טוב עם החמלה המשתקפת ביחסים הנוגעים ללב בין מתי לסבתה, הסובלת מירידה בראייה וקושי בקריאה. הסבתא משתפת את נכדתה בבושה ובהסתרה, ובכך משמשת לה תמונת מראה ונוכחות אוהבת אך בלתי מתערבת לאורך כל הסיפור, שבלי הטפות ונאומי מוטיבציה משקפת לה את הצדדים הטובים שבה גם ברגעי השפל. הנאומים וההטפות נחסכים גם מהקורא, שכן נושא איכות הסביבה מקבל בספר ביטוי חכם הן בכך שהוא משמש קטליזטור להתפתחות העלילה ולא נושא מרכזי בעל טון דידקטי, והן מפני ששם טוב מעניקה לו פרשנות רחבה ומעניינת: בעקשנות ובהתמדה, מתי מטפלת לא רק בטיהור האוויר הפיזי שסביבה, אלא גם בטיהור האוויר הנפשי; היא לומדת להשיל את הבושה ולקבל עזרה, לשחרר רגשות קשים ולהיטיב בכך עם עצמה ועם אהוביה.
קשה לדעת איך תיראה הסביבה שלתוכה יגדלו קוראיהן של ארגמן ושם טוב אחרי החורבן הנוכחי, אבל לעוסקים בתרבות ילדים ישנה גם הפריבילגיה להביט מקרוב במה שעדיין גדל ומתפתח ולשאוב משם תקווה שיהיו בנו ובהם הסבלנות וההתמדה לנקות ולהצמיח מחדש. •
קשה לדעת איך תיראה הסביבה שלתוכה יגדלו הקוראים הצעירים, אבל לעוסקים בתרבות ילדים יש פריבילגיה להביט במה שעדיין גדל ולשאוב משם תקווה
