המשא ומתן על עסקה לשחרור חטופים וסיום המלחמה בעזה, שהחל ביום חמישי האחרון בבירת קטאר, דוחא, הוא חלק ממהלך אסטרטגי גדול של ממשל ביידן, שנועד להביא לסיום המלחמה במזרח התיכון - לפני שמתחיל השלב המכריע במערכת הבחירות לנשיאות בארה"ב.
שחרור החטופים הוא ללא ספק מטרה בעדיפות גבוהה מאוד של המהלך, גם בגלל הדאגה של הנשיא ביידן וסגניתו לגורלם, וגם מפני שעסקה לשחרורם היא בראיית המחליטים בוושינגטון המפתח לסיום המלחמה הרב-זירתית במזרח התיכון - ומניעת מלחמה אזורית כוללת שכל הצדדים אינם רוצים בה.
כבר ביולי החל הממשל האמריקאי בהכנות למהלך מצומצם בהרבה, שבמרכזו עמדה עסקה לסיום הלחימה בעזה ושחרור החטופים. גם אז המטרה של הממשל הדמוקרטי בארה"ב הייתה להציג לבוחרים הישג דיפלומטי-הומניטרי. אבל מה שהתחיל כעוד יוזמה לעסקת שחרור חטופים התרחב לממדים של הזדמנות אסטרטגית אזורית ב-31 ביולי, עם חיסולם של רמטכ"ל חיזבאללה פואד שוכר וראש הלשכה המדינית של חמאס אסמעיל הנייה.
בוושינגטון זעמו על כך וביידן אף הביע תרעומת בפומבי, בעיקר בגלל החשש ששני החיסולים יביאו לתגובת נקם של איראן וחיזבאללה ותגובה ישראלית על תגובת הנקם - שיתפתחו כמעט בוודאות למלחמה כוללת באזור שארה"ב תיגרר לתוכה - מה שעלול להפוך ל"אסון אלקטורלי" עבור הממשל הדמוקרטי.
אבל בוושינגטון היה כנראה מי שהגיע למסקנה שאפשר להפוך את הלימון המסוכן הזה ללימונדה מרגיעה, שבה ארה"ב תשיג את כל יעדיה - גם שחרור חטופים, גם הפסקת הלחימה בעזה והתחלת מאמץ הומניטרי ברצועה, וגם מניעת מלחמה אזורית והשגת הסדר דיפלומטי למלחמת ההתשה בין חיזבאללה לישראל.
האמריקאים הבינו שמטרה כל כך שאפתנית מחייבת מנופי לחץ חדשים וערוצי ביטוי שלא נקטו אותם עד עכשיו. ממשל ביידן רואה בראש הממשלה בנימין נתניהו ובמנהיג חמאס יחיא סינוואר את המכשולים העיקריים בדרך לעסקה, ובמנהיג העליון של איראן עלי חמינאי את המכשול העיקרי למניעת מלחמה אזורית. בוושינגטון וגם בישראל מניחים שמנהיג חיזבאללה מציית להוראות טהרן.
איננו יודעים מה האמריקאים הבטיחו לחמאס באמצעות הקטארים, אפשר להניח שזה נוגע למה שיקרה ביום שאחרי המלחמה. אבל ברור לגמרי שקטאר עשתה מהלכים שלא עשתה קודם, וזו הסיבה העיקרית לאופטימיות שנשבה בסוף השבוע מדברי המתווכות בדוחא. נוסף על קטאר, ארה"ב הפעילה מכבש לחץ ופיתויים רציני על מצרים, בעיקר כדי שבשיחות בדוחא אפשר יהיה למצוא פתרון לבעיית ציר פילדלפי ומעבר רפיח.
מערכת הלחצים שהופעלה על נתניהו כוללת שיחות בין נתניהו לביידן, חלקן לא נעימות, וגם התבטאויות אנונימיות של בכירי הממשל ולפיהן לישראל אין יותר מה להשיג צבאית ברצועת עזה, וכי אם ראש הממשלה לא יוותר על דרישותיו - היא תאבד את מעט הלגיטימציה שיש לה בזירה הבינלאומית. גם בגזרת הפיתויים לישראל ארה"ב לא חסכה באמצעים, כולל אישור הסיוע הצבאי האמריקאי ותגבור הכוחות הימיים והאוויריים שלה במזרח התיכון.
שיגור כוח המשימה האדיר למזרח התיכון נועד בעיקר להרתיע את אירן ממהלומת נקם ומפגיעה בחיילים אמריקניים באיזור. אבל הוא נועד גם לשכנע את נתניהו שהוא יכול לגלות גמישות רבה יותר במשא ומתן, וגם את הנשיא החדש של איראן, פזשכיאן. הכוח העצום בפיקוד סנטקום והאיום המפורש בסנקציות כלכליות שהנשיא ביידן צירף לאיום הצבאי - כל אלה עזרו לפזשכיאן לשכנע את בני הפלוגתא שלו, יריביו במשמרות המהפכה ואפילו את חמינאי - לא למהר עם מכת הנקם.
ממשל ביידן גם רתם את כל בעלות הברית של ארה"ב כדי להפעיל לחץ על איראן ועל נסראללה בלבנון לדחות את מכת הנקם עד אחרי שיתבררו תוצאות המו"מ בין ישראל לחמאס. לטהרן וגם לנסראללה יש היום אינטרס ברור בהפסקת אש שגם תאפשר להם לרדת מהעץ שטיפסו עליו ב-8 באוקטובר, וכך תימנע מלחמה אזורית שבלבנון ואיראן לא רוצים בה, ושתאפשר לחמאס לשרוד כדי להמשיך במערכה נגד ישראל. את מארג האינטרסים הזה ממשל ביידן, בפיקחות רבה, החליט לנצל ולהפוך אפילו את איראן לשותפה למאמצים להשגת עסקה.
המערך האמריקאי שנועד להחזיר את החטופים ואת היציבות למזרח התיכון, עדיין רחוק מסיום. המו”מ יימשך בשבוע הקרוב ואולי גם מעבר לו. אבל כעת נראה שלמהלך האסטרטגי האמריקאי, שמגייס לעזרתו את האינטרסים של כל הצדדים ואת כל מנופי הלחץ והפיתויים האפשריים, יש סיכויים טובים להצליח.
בוושינגטון הגיעו למסקנה שאפשר להפוך את הלימון המסוכן של מכות הנקם ללימונדה, שבה ארה"ב תשיג את כל יעדיה: גם שחרור חטופים, גם הפסקת הלחימה בעזה וגם מניעת מלחמה אזורית והשגת הסדר עם חיזבאללה
