"צריך מידה רבה של רוע כדי להדליף לתקשורת בישראל שהצדדים קרובים לחתימה. שממש אוטוטו יתכנסו כל המעורבים בקהיר כדי לסגור עניין. שכל בכירי המשא ומתן תומכים במתווה המתגבש, ועוד הבל ועוד הבלים".
את הדברים הללו אמר אתמול גורם ישראלי בכיר, הבקיא בפרטי הפרטים של המשא ומתן לעסקת חטופים. "האמת היא שראשי המשא ומתן לא יכולים לתמוך או לא לתמוך בהסדר שמתגבש, כי אין הסדר כזה", הוא ממשיך בתחזית לא אופטימית. "בסוף המתווכות הן רק מתווכות, מנהלות משא ומתן שהוא בעיקר בינן לבין עצמן, ולכל היותר בינן ובין הצוות הישראלי, ולא מתחשבות בדרישות של שני האנשים הכי חשובים — נתניהו וסינוואר".
למעשה, אומר הגורם, "אף בעיה מהותית, אפילו לא חצי מהותית, לא נפתרה בדוחא ביומיים הללו, והסיכוי שתיפתר במהלך השבוע הקרוב הוא רק קצת יותר גדול מהסיכוי שיגיע שלום עולמי עד אז".
מה כן קרה בדוחא? האתגרים שעמדו, ולמצער עדיין עומדים, בפני המדינות המתווכות, הם רבים. טרם הסתיימו הדיונים על סעיפים 8 ו-14 הקריטיים, העוסקים ברוחב הדיונים על השלב השני של חילופי החטופים והאסירים ובהפסקת האש הסופית. וישנן גם ההתעקשות של חמאס על ניסוח סעיף 14 באופן שנוח לארגון אבל חורג באופן בוטה מהחלטת מועצת הביטחון שאימצה את ההצעה הישראלית, ועוד הערות לא מעטות של הארגון, ועוד שורת פערים שטרם נסגרו ובכוונה השאירו אותם לרגע האחרון, בניסיון לדחות פיצוץ אפשרי.
על כל אלה, מסה עצומה של קשיים, נערם תל נוסף של מכשולים ותנאים חדשים שבנימין נתניהו הורה להוסיף להסכם שישראל עצמה הציעה ב-27 במאי. בין התנאים הללו: התעקשות ישראלית על הישארות בציר פילדלפי, בניגוד לנסיגה מוחלטת מהרצועה כפי שישראל התחייבה קודם לכן; דרישה לסידורי ביטחון במעבר רפיח שאינם באחריות חמאס או הרשות הפלסטינית; מנגנון מוסכם בציר נצרים; רשימות חטופים משוחררים ועוד.
דילול כוחות או נסיגה
בדוחא החליטו האמריקאים — בתמיכת המתווכות האחרות — לעשות סוג של מסע בזמן ל-27 במאי ולהיצמד לניסוח שישראל שלחה, שביידן חשף ושמועצת הביטחון קיבלה, ולהתעלם, בינתיים, מההערות והדרישות של חמאס, ומהתוספות ופניות הפרסה של נתניהו. הגישה הזו איפשרה להקים ארבעה צוותי עבודה שיטפלו בנושאים הבוערים, בלי שיהיו מחויבים בתור התחלה למה שקרה אחרי הגשת המתווה במאי.
צוות העבודה הראשון הוא צוות ציר פילדלפי, שבו חברות ישראל ומצרים. בשני, צוות מעבר רפיח, שותפים מצרים, חמאס ופתח / הרשות הפלסטינית. השלישי הוא צוות הסיוע ההומניטרי והרביעי — צוות המשא ומתן.
שני הצוותים האחרונים אמורים להיפגש בקהיר כבר היום. לגבי השניים הראשונים עוד לא ברור היכן ומתי ייפגשו. כך או כך, כל הנבחרת כולה, מכל המדינות, אמורה להיפגש בקהיר ביום חמישי הקרוב, או לכל המאוחר בראשון שאחריו, כדי לסכם את פעולת צוותי העבודה, בתקווה שיהיה אפשר לסגור הסכם.
תקווה זה טוב, וגם הנשיא ביידן אמר שהצדדים "קרובים מאי פעם", אך נזהר שלא להגיד "קרובים". בהצהרת המתווכות נאמר כי "בכירים מממשלותינו ייפגשו שוב בקהיר לפני סוף השבוע הבא, בתקווה להגיע להסכמה על התנאים שהוצגו היום. כעת נסללה הדרך להשגת תוצאה זו, הצלת חיים, מתן הקלה לתושבי עזה והרגעת המתיחות האזורית".
אבל בפועל, אף סוגיה חשובה לא נפתרה שם. וחשוב יותר — השיח התעלם למעשה מהרצונות של שני הגורמים החשובים, נתניהו וסינוואר. הראשון אמר, ודאג שיירשם במפות שנמסרו למתווכות ביום ראשון לפני שלושה שבועות ברומא, כי ישראל לא תעזוב את ציר פילדלפי. סינוואר אמר שלא בא בחשבון שישראל תישאר שם.
המתווה האמריקאי עוסק ב"דילול" כוחות, נסיגה בצפון הציר, שם יש אוכלוסייה אזרחית, והישארות בדרום הלא-מיושב. גם בהתעלם מהתסיסה שהדבר מעורר בצה"ל, שם סבורים שאי-אפשר להישאר רק בחלק מהציר, הרי שאלו משחקים בכאילו: סינוואר לא יסכים לנסיגה חלקית וספק אם נתניהו או הצד הימני קיצוני בקואליציה שלו יסכימו. נתניהו נתן מנדט לצוות להגיד "דילול" כי ידע שחמאס לא יהיה מוכן לזה, והעדיף שהאחריות תיפול על הצד השני.
בת קול לדברים אפשר למצוא בהודעה של לשכת ראש הממשלה שלשום בערב, ולפיה "ישראל מעריכה את מאמצי ארה״ב והמתווכות להניא את חמאס מסרבנותו לעסקת שחרור חטופים. העקרונות המהותיים של ישראל מוכרים היטב למתווכות ולארה״ב, וישראל מקווה כי הלחץ שלהן יוביל את חמאס לקבל את עקרונות 27 במאי, כדי שפרטי ההסכם יוכלו להגיע לכדי יישום".
במילים אחרות: ישראל מסכימה, חמאס מסרב, ובכל מקרה חמאס הוא זה שצריך לתת תשובות. לא בטוח שהניסוח על כך שארצות-הברית, קטאר ומצרים עוסקות בניסיון "להניא את חמאס מסרבנותו" משקף את הלך הרוח שלהן. גורם בכיר באחת מהמדינות המתווכות מוכן להישבע כי כשיצא ראש המוסד דוד ברנע מחדר הדיונים ברומא והותיר אחריו את ערימה הפחים היקושים שנתניהו הכניס להסכם, אמר ראש הסי-איי-איי וויליאם ברנס כי הוא לוקח עליו את עניין נצרים. הוא יוודא שישראל תיסוג בה מעניין הבידוק במעבר שם.
מלשכת ראש הממשלה יצא אתמול בערב תדרוך, ולפיו קיימת "אופטימיות זהירה באשר לאפשרות להתקדם לעסקה", אבל הגורם המתווך הבכיר אומר כי "אנחנו מרגישים שכל המשא ומתן הוא סוג של ביבי-סיטר. כך, ארצות-הברית אומרת לכל המשתתפים, לרבות הישראלים, שישאירו לה לטפל בסרבנות של נתניהו בעניין ציר נצרים"
.
משהו פה לא עובד
בתחילת פברואר אמר לי בכיר ישראלי כי "אם אגיע למסקנה שיש עסקה סבירה על השולחן ושמישהו בדרג הפוליטי משבש את הדרך לעסקה, אתם בתקשורת תהיו הראשונים לדעת זאת ממני, לציטוט ולייחוס". מאז שמעתי מאותו בכיר, ולא מעט בני משפחות חטופים ועיתונאים שמעו ממנו ומבכירים אחרים, שחששותיו התאמתו. אבל ההבטחה שלו, ושל אחרים כמוהו, מעולם לא מומשה.
כעת תוהים רבים שהיו עדים להבטחות הללו, איפה עובר הגבול שבו יגידו אותם בכירים באופן פומבי שדי, וצריך לעשות דברים אחרת. כי הכמעט-שנה האחרונה ביחד עם מספר החטופים שמצאו את מותם במהלכה, הוכיחו שמשהו פה לא עובד באופן בסיסי ביותר. אולי הם גם יסיקו את המסקנות לגבי הדרך, לגבי הדין וחשבון שהם חייבים לציבור, ואולי גם לגבי עצמם.
ואולי נתניהו, שכבר הביע בכמה הזדמנויות, פומביות וחשאיות אך מודלפות בקפידה, את הביקורת החריפה שיש לו על צוות המשא ומתן, יחליט שהוא לוקח את העניין לידיים בעצמו — ויראה לעולם איך מדינאי רב-ניסיון ורב-מו"מ משיג עסקה שגם תשמור על ביטחון המדינה וגם תביא לשחרור החטופים.
בינתיים, הדברים שאומר הגורם הבקיא במו"מ חופפים בחלקם לדברים שצוטטו מפיו של האיש פעם אחר פעם במהלך עשרת החודשים האחרונים מעל דפים אלה. כל התחזיות הקודרות והביקורות שלו כלפי האופן שבו מנהלת ישראל את המשא ומתן להשבת החטופים הביתה — התבררו כנכונות.
ביום שישי בערב הבכיר כבר התפוצץ. "איך יכול להיות שמנהלים פה מערכה של דיסאינפורמציה נגד הציבור הישראלי?" הוא טען כלפי מי שמזין את התקשורת, גורמים שונים, חדשות לבקרים במידע שאינו נכון, ובתחזיות אופטימיות שתכף-תכף ייקרה משהו, שזמן קצר לאחר מכן מתבדות.
"מילא הציבור הישראלי, שעצביו מרוטים, והוא רתום רגשית לעניין החטופים וכל פעם מקבל את בשורות 'פריצת הדרך' שכזבנים מזינים בהן את התקשורת הישראלית, אבל המעשים הללו כלפי משפחות החטופים הם פשוט פשע נורא. לא מספיק מה שהן עברו עד עכשיו? מה יגידו להם המדליפים האנונימיים כששוב פעם לא יחתמו?"