יאיר לפיד יושב באולפן של "אופירה ולוינסון". בסביבה שהיא לא עוינת יתר על המידה. אני מסתכל עליו, משהו כאילו חסר.
המצב, בכל אופן, עגום ומוזר. יו"ר האופוזיציה יכול לתקוף, להסתער, לומר מה שהוא רוצה. הכל. ושום דבר שיגיד או יעשה לא יהיה הגזמה. יש פה ראש ממשלה וממשלה, שהרוויחו ביושר, וגם בחוסר יושר, כל ביקורת. כל האשמה. האדמה אמורה לרעוד תחת רגלי אלו שלא משרתים את עמם. אבל האדמה לא רועדת.
אופירה שואלת - איפה אתם, האופוזיציה, גם אתם נחטפתם?
זו לא באמת שאלה, יותר הוצאת קיטור. לצעוק חזק מספיק מול ההתרחשויות שמולנו זו לא פריבילגיה. לא בעת הזו. אלה החיים שלנו. לפיד יודע את זה. הוא אומר בראיון על נתניהו, בן גביר וסמוטריץ’: "אנשים שמסוכנים לחיי הילדים שלנו". אז איך זה שהאדמה לא רועדת תחת רגליהם?
"אם היית ראש ממשלה ב-7 באוקטובר, היו שותים לך את הדם עם קשית", אופירה אומרת ללפיד. גם זו לא שאלה אלא הוצאת קיטור. כולנו, פעמיים ביום, מדמיינים את נתניהו כיו"ר האופוזיציה. זה היה יכול להיות תפקיד חייו. המלט. מלך המאשימים היה עוזב את המעון בקיסריה ועובר לגור במעון ליד האוזן שלנו. עם המאבטחים, הארוחות ונאומי המוסר הגדולים בתולדות האנושות. ההיסטוריה כפוית הטובה הציבה אותו במשבצת הלא-נכונה.
לפיד יודע שגם זה נכון. לכן, לאורך הראיון, התחושה היא שהוא בעיקר מנסה להצדיק. אעשה הכל להפיל את הממשלה, אין אבן שלא אהפוך להפיל את הממשלה. וככל שהוא חוזר אתה שואל את עצמך - אז איך זה שהאדמה לא רועדת תחת רגליהם?
זה לא רק לפיד. אלה כל קברניטי האופוזיציה. אלו שנירמלו, ואלו שלא נירמלו אבל לא עומדים על משמרתם כל רבע שעה עגולה כדי לזעוק את המציאות שסביבנו. אלו שלא השכילו להתאחד ולהציע לנו אלטרנטיבה. אלו שלא השכילו להבין שהשעה מחייבת יצירת אופק אחר. מה, לא מגיע לנו אופק אחר?
לא סתם מבין כל נאומי קודקודי האופוזיציה אנחנו זוכרים דווקא את אלו של חברת הכנסת נעמה לזימי.
לא סתם, תכף, ב"אולפן שישי" של ערוץ 12, בסקר על ההתאמה לתפקיד ראש הממשלה, לפיד וגנץ יישארו מאחור מול ההוא שתחתיו אירע האסון הנורא בתולדות המדינה. ורק אחר מחוץ למערכת, בנט, איכשהו יעמיד עמודה גבוהה יותר בסקר.
אבל עכשיו לפיד יושב אצל אופירה ולוינסון. בסביבה שהיא לא עוינת יתר על המידה. הכל הוא יכול להגיד, הכל, ושום דבר שיגיד או יעשה לא יהיה הגזמה. אבל האדמה לא רועדת. לא תחת הממשלה. וגם לא תחת האופוזיציה שלא מרעידה את הממשלה.
ועכשיו נדמה לי שאני מזהה מה חסר לאיש שאמור לתת פייט למציאות שלנו: הלהט.
בקטנה
רציתי להתלונן – בצחוק כאילו – על זה שהאופוזיציה גם לא מנעה את חזרת "סברי מרנן" אל עוד עונה. בכל זאת, ימים סבוכים למדינה. אבל אז חשבתי שבנאליות משפחתית מטופשת וארוחות ערב שבת עם שלייקלך ובתים ואנשים שנותרו בדיוק במקומם - זה סיפור דווקא נחמד בימים הללו. אז ברוך שובכם סאלי וריקי ופנחס. לא התגעגענו, חלילה, לא צריך להגזים. אבל שמחים שאתם עוד פה. ושיציב לנו ביחד.
