מתפרסם בשיתוף ארגון ידידים ופז yellow
כאשר רון בונן (48) התחיל להתנדב בארגון ידידים הוא לא העלה בדעתו איזו השפעה תהיה לכך עליו, ועל משפחתו. "זה קרה בשנת 2019 בעקבות פרסום בפייסבוק על ילדים נעולים ברכב שמאוד נגע בי. נרשמתי לקישור המצורף והחלטתי לנסות", הוא משחזר, "צירפו אותי לקבוצה של מתנדבים חדשים, עשו לנו הדרכה, הסבירו על הנהלים – ויצאנו עם הציוד ולדרך".
רון, תושב אזור, מספר כי כיום יש לו כמה כובעים. "קודם כל בעל ואב לילדים. בנוסף, בבוקר אני סגן מנהל ישיבה תיכונית ובלילה אני מתקן פנצ'רים", הוא צוחק. לא רק מתקן פנצ'רים, אלא סגן מנהל סניף ידידים באזור חולון-בת-ים. לאחר זמן קצר ההתנדבות, שמעניקה לו סיפוק רב, הפכה לעניין משפחתי. "ג'ולי אשתי, שעובדת כמטפלת רגשית בבית ספר יסודי, גם היא מתנדבת בידידים, וגם שני הבנים שלי מתנדבים כבר ארבע שנים", מספר רון.
בנימין בונן (20), בנו של רון, הלך מהר מאוד אחרי אביו. "הוא הראשון שנדלק על זה אחריי, כי הוא אוהב מאוד רכבים וחשמל", מספר רון, "כנער בן 15 הוא היה בא איתי לעשות משמרות והיה יד ימיני. גם ג'ולי מחוברת מאוד לארגון. היא מארגנת ערבי כיף וגיבוש לצוות המוקד. יורו 2024 היה סוער אצלנו בבית המתנדב".
בנימין עבר למוקד אחרי שהיה מספר שנים כונן, והכיר שם את אהבת חייו, שירה קצב, שמתנדבת עד היום כמוקדנית בידידים. ב-16 באוקטובר, "כבר ככוננים היינו נפגשים לפעמים בקריאות", מספר בנימין בחיוך איך התחיל סיפור האהבה, "כמוקדנים כבר היינו יחד בהדרכות – והיה קליק". שבוע אחרי פרוץ המלחמה, הם נישאו.
כמו אצל בנימין, גם אצל שירה ידידים זה כבר עניין משפחתי. גם אמא שלה, מיכל קצב (46), יועצת אסטרטגית, ואחותה אפרת (21), סטודנטית לעבודה סוציאלית, מתנדבות בארגון כבר מספר שנים. "אנחנו משפחת ידידים", אומרת אפרת, תושבת בת-ים, "הגעתי לארגון לפני ארבע שנים, בסגר הראשון של הקורונה. הלכתי להתנדב בחלוקת מזון לקשישים ושם פגשתי קבוצה של 'ידידים' שאמרו לי לבוא להתנדב. בהתחלה חשבתי: 'מה לי ולזה' – אבל משם זה היסטוריה. לא רציתי ללכת לבד להדרכה אז לקחתי את אמא שלי, ומאז גם היא מתנדבת. כיום אני סגנית המנהל של מוקד מרכז. יש לנו בסביבות 400-300 מוקדנים, שכולם עושים זאת בהתנדבות מלאה, כל אחד מהבית שלו, ואנחנו דואגים להעביר את המידע לכוננים בשטח".
את ההתחלה שלה בארגון עשתה אפרת ככוננית שטח – תפקיד שגרם לה ללמוד על עצמה הרבה דברים חדשים. "זה שובר הרבה סטיגמות כשנשים צעירות באות ועוזרות עם הרכב, למשל להחליף פנצ'ר או לחבר כבלים", היא מספרת, "אני זוכרת שהייתה קריאה והגבר בצד השני הופתע כשאמרתי לו שאני מגיעה לעזור. הייתי אז נערה צעירה. הנשים אצלנו מוכיחות אחרת - שאפשר. ההתנדבות הזאת מאוד העלתה לי את הביטחון העצמי. בחיים לא חשבתי שאדע להחליף פנצ'ר וללמוד דברים חדשים בתחום הרכב".
רון בונן לא שוכח עד היום את ההתחלה שלו בארגון. "נסענו לנופש ללילה אחד בצפת", הוא מספר, "אמרתי לאשתי שאני חייב לקחת את הערכה של 'ידידים'. בבוקר ירדתי לקנות משהו לאכול וראיתי המולה של אנשים על הכביש. הבנתי שיש שם ילד שנעול ברכב והיה שם כבר מתנדב אחד. הלכתי מיד לסייע – וזה היה החילוץ הראשון שלי. אחרי שהאירוע נגמר לקח לי המון זמן להירגע. כל המתח משתחרר. הידיים שלי רעדו מהתרגשות. הייתי בצפת רק לילה אחד וזכיתי להיות שם ברגע הנכון".
בנימין מספר כי הבין את הערך של ידידים בשלב הרבה יותר מוקדם. "יצאתי עם אבא ביחד לקריאה באחד מימי חמישי, בלילה אחרי חצות", הוא מספר, "בחורה שלחה מיקום ופרטים למוקד והיה לה פנצ'ר. הייתי אז רק בן 15 וחצי, עדיין בלי רישיון. הגענו לשם, פתחנו איתה את הגלגל, ניסינו להוציא אותו והוא לא יצא, ככה כמה פעמים. לא ידענו מה לעשות, הזעקנו צוות והוא הגיע לעזור. אחרי שהחלפנו את הגלגל היא פרצה בבכי ואמרה לנו שהיא פחדה נורא כי היא הייתה לבד ולא ידעה מה לעשות. אז הפנמתי כמה חשוב מה שהארגון עושה".
במה כרוכה ההתנדבות? רון מדגיש שזה עניין דינמי: "אתה יכול לעשות קריאה אחת ביום, חמש קריאות, או לחלופין רק קריאה אחת בחצי שנה – כל אחד נותן מה שהוא יכול בהתאם לזמינות שלו". המכרים של משפחות בונן וקצב כבר יודעים היטב שהם מתנדבים בידידים ויודעים לפנות אליהם לעזרה. "מול הבית שלנו יש גן ילדים", משתף רון, "כשהייתי בעבודה יום אחד הגננת רצה אלינו, דפקה על הדלת וסיפרה שיש ילד נעול בתוך רכב. הבן שלי ואשתי לקחו את ערכת הפתיחה והצליחו לחלץ אותו".
עשיית הטוב לא מסתיימת בכבישים. רון חושב כל הזמן אילו כלים חדשים אפשר להכניס לסניף. "פתחנו עכשיו קבוצת חירום", הוא מספר, "היא מיועדת, למשל, לאנשים שיוצאים מהבית כשיש אזעקה, הדלת נטרקת אחריהם ואנחנו פותחים אותה עבורם. אנחנו גם מגיעים לסייע בתפעול של חלונות ממ"ד שאנשים לא נגעו בהם עשרות שנים. אנחנו כל הזמן חושבים איך להוסיף ולשפר את השירות, אילו יכולות נוספות אפשר לפתח".
"כשרוצים לעשות דברים חדשים כמו התנדבות – צריך לקפוץ למים", ממליצה אפרת קצב, "גם אני בתור נערה צעירה קפצתי למים והיום זה תופס כל כך הרבה מקום בחיים שלי. אפילו משהו קטן, קריאה אחת, שזה לוקח חמש דקות, זה אומר שעשית למישהו את היום ואפילו את השבוע. אפילו שיחת טלפון קצרה מרגיעה את הבן אדם שנתקע בדרך ונותנת לו תחושה שיש מישהו יחד איתו בצרה. עבורי, להיות בעשייה ונתינה, ובחברת אנשים שרוצים לעשות טוב זה ממכר. עבורי ידידים זו לגמרי משפחה – ולא רק כי המון קרובים שלי באמת מתנדבים שם".
נתקעתם עם הרכב? צריכים חילוץ? פז וארגון ידידים מסייעים לכם. הקליקו על לחצן החילוץ של ידידים במסך הבית באפליקציית yellow, בעזרתו ניתן לפתוח קריאת חילוץ או להתקשר למוקד – ומתנדבי הארגון יגיעו אליכם בכל רחבי הארץ. האפליקציה זמינה להורדה ללא עלות
מתפרסם בשיתוף ארגון ידידים ופז yellow
