מותו של דלון בגיל 88 מהווה - וסליחה על השימוש בקלישאה שחוקה - סופה של תקופה. כבר לא מייצרים סטארים כמו דלון, כוכב שנוי במחלוקת שסיפק כל כך הרבה כותרות ושערוריות, ופירנס צהובונים ומדורי רכילות עד רגעיו האחרונים.
אגדת דלון החלה בפרבר פריזאי ב-1935. הוריו התגרשו כשהיה בן ארבע, בהמשך נשלח לפנימייה קתולית, אבל בשל התנהגותו הסוררת הוא גורש ונאלץ לנדוד בין מסגרות חינוכיות שונות. בגיל 14 הוא נטש את ספסל הלימודים וסייע לאביו החורג באטליז המשפחתי, ובגיל 17 התגייס לצי הצרפתי. במהלך שירותו הוא הרבה לעשות עבירות משמעת ונשלח לכלא, שם שהה 11 חודשים. בשנת 1956 הוא שוחרר מהצבא לאור התנהגותו הבעייתית וחזר למולדתו. בשלהי שנות ה-50 ליווה את ידידתו השחקנית בריג’יט אובר במהלך ביקורה בפסטיבל קאן. הצעיר יפה התואר צד את עינו של צייד כישרונות שעבד עבור המפיק ההוליוודי דיוויד או. סלזניק. הצייד המליץ לו ללמוד אנגלית ולגשת לאודישן. וכך החלה קריירה מפוארת, שבמהלכה עבד עם בכירי הבמאים: לוקינו ויסקונטי (“רוקו ואחיו”, “הברדלס” שבזכותו היה מועמד לגלובוס הזהב), רנה קלמנט (“לעין השמש”), מיכלאנג’לו אנטוניוני (“ליקוי חמה”), ג’וזף לוסי (“רצח טרוצקי” ו”מר קליין” - אחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו על צרפת בתקופת הכיבוש הנאצי), ז’אן פייר מלוויל (“המעגל האדום”, “הסמוראי”, “לילה על העיר”) וז’אן לוק גודאר (“הגל החדש”).
דלון אף חטא בבימוי, אבל אחרי ניסיונות בודדים הוא חדל. וגם בזמרה הוא התנסה. ב-1973 ביצע דואט עם הזמרת דלידה - השיר “פארולה, פארולה” שהפך למגה-להיט. מאז הוא פצח בזמר עוד מספר פעמים. ב-2019 הוא שיגר במפתיע סינגל חדש בשם Je n’aime que toi.
דלון התפרסם גם בזכות מעלליו הרומנטיים. הוא התחתן עם עם שלל דוגמניות שבהן בגד עם שחקניות ושאותן עזב עבור נשים אחרות. ולמרות כל הנשים שהיו בחייו, דלון היה בשנותיו האחרונות איש בודד שחי עם כלבו האהוב. “כלבים זה השיגעון שלי, זה האושר הגדול. הכלבים האהובים עליי ביותר הם כלבי רועה בלגי ממאלין”, הוא סיפר פעם. “כל הכלבים שלי באו משם”.
אחד הסקנדלים הגדולים שבהם היה מעורב התחולל ב-1968, עת התגלתה גופתו של שומר ראשו לשעבר של דלון, בכפר קטן סמוך לפריז. מכאן צצה שערורייה גדולה, הכוללת סמים, כסף, שחיתות בצמרת הפוליטיקה הצרפתית וארגוני הביון של המדינה. דלון נחקר אבל לא הוגש נגדו כתב אישום. גם בשנותיו האחרונות דלון ייצר סקנדלים. ההחלטה של קאן להעניק את פרס מפעל החיים לדלון ב-2019 עוררה זעם רב בקרב ארגונים שונים, לאור התבטאויות סקסיסטיות והומופוביות שלו בעבר. גם נשיא צרפת עמנואל מקרון לא היה יכול להתעלם ממותו וספד לו: “מר קליין או רוקו, הצ’יטה או הסמוראי - אלן דלון גילם תפקידים אגדיים וגרם לעולם לשקוע בחלומות. השאיל את פניו הבלתי נשכחות כדי להפוך את חיינו על פיהם. מלנכולי, פופולרי, מסתורי - הוא היה יותר מכוכב: הוא היה ענק צרפתי”.
