שלל תופעות מוזרות משתוללות בקיץ הזה עד שאולי צריך לשקול בזהירות את השימוש במילה 'מוזר'. ובכל זאת, הנה תופעה אחת שעדיין צריכה להיות מועמדת ראויה לתואר: לרדיו הישראלי החלו להגיע הקיץ שירים שמופיעות בהן מילים בוטות כשהן מצונזרות מראש. יסמין מועלם, לדוגמה, הוציאה בשבוע שעבר את 'דאמ' עם השורה "יש אנשים שבאמת על הז*ן". הראפרים עטר מיינר וטהר שרים ב'המים הקדושים': "הם יז**נו אותך בת*ת ואתה תגיד תודה". כמובן אי-אפשר בלי השורה האלמותית שלאה גולדברג ודאי הייתה מתקנאת בה, מתוך הלהיט 'באמפרים' של הצמד נס וסטילה: "כי כולי נוסעת כמו צ'אחלה ושיזד**ן הטמבון". איך זה נשמע אחרי שהביפ המפורסם חלף מן העולם: פשוט חותכים את הסאונד או מנמיכים את חצייה השני של המילה הגסה - ושלום על ישראל.
אז מה הסיפור? הרי מילים מצונזרות בשירים כל הזמן ובטח שלא רק בישראל. שירי פופ והיפ הופ אמריקאיים, מדינה שמוכרים בה נשק אוטומטי במכולת אבל רועדת מקללות, יוצאים לעיתים קרובות בגרסה 'נקייה' ו'מלוכלכת', שגם מסומנת כך. גם להיטים מגה-קלילים כמו 'אספרסו' של סברינה קרפנטר מסומנים ב-E, מלשון Explicit, על מנת שיידע הציבור וייזהר.
אולם אצלנו הסיפור שונה. ראשית, מלכתחילה אין שתי גרסאות: המקור מגיע מצונזר כבר מהבית. שנית, גם זה לא חידוש מרעיש כביכול: קניה ווסט, מפלצת תשומת לב רב-מערכתית, צינזר את המילים הגסות באלבומו Donda, ויש מהן כל כך הרבה עד שלעיתים מסובך להבין מה כן רצה לומר. אלא שקשה להלביש את המנייריזם הקיצוני של ווסט על דמות כמו מועלם. יותר הגיוני שהטרנד, כדרכו בקודש של הפופ, משקף הלך רוח מסוים של הזמן והמקום: השימוש ב"ז*ן" הוא לא חלק מתנועת שחרור נועזת, אלא שכלול של נוסחת הקסם הישראלית, זו שמשלבת בין גסוּת לשמרנות ובין דיבור "דוגרי" לפאניקה מוסרנית, שבאה לידי ביטוי במקומות הכי פחות מטרידים. למשל במילה ז*ן.
כמו סלבס שקוראים לצניעות בטיקטוק ובסטורי קוראים למחוק חפים מפשע, כך גם הפופ רוצה לרחוץ באנרגיה משולחת הרסן של מדינה כאוטית אבל להניח עליה זממים מילוליים. שיהיה ז*ן, אבל לא בע*ן. הכי ישראלי שיש.
