בשנים האחרונות גוברת המודעות לחשיבות של פעילות גופנית קבועה במניעת תחלואה בסרטן ובשיפור שיעורי ההחלמה. מחקרים רבים הוכיחו שפעילות גופנית יכולה להפחית משמעותית את התחלואה בסוגי סרטן שונים: הפחתה של 20-10 אחוז בסיכוי לחלות בסרטן השד, הפחתה של כ-20 אחוז בתחלואה בסרטן המעי הגס ועוד.
פעילות גופנית, כידוע, משפיעה לטובה על מספר מגנוני הגנה בגוף. כך, למשל, היא מובילה לעלייה במסת השריר וירידה במסת השומן – דבר שגורם לירידה ברמות הורמון האינסולין בדם. מדובר בהורמון שרמות גבוהות שלו מגבירות את קצב חלוקת התאים ולכן מגדילות את הסיכון להיווצרות גידולים. בנוסף, פעילות גופנית משפרת את היכולת של מערכת החיסון לנטרל תוצרי לוואי מחמצנים, שעלולים לפגוע בחומר הגנטי בתא בזמן חלוקת התאים ולשבש את שכפול הדנ"א.
בקרב מחלימים ממחלת הסרטן, בשלבי הטיפול השונים, הוכח כי פעילות גופנית משפרת את התפקוד היומיומי ואת מצב הרוח ומפחיתה את רמות הדיכאון ואת תופעות הלוואי של הטיפולים הרפואיים השונים.
גילויים אלה הובילו לכך שביצוע סדיר של פעילות גופנית זו המלצה רפואית לכל סוגי הסרטן. אולם לאחרונה התברר כי זה נכון ביתר שאת אצל מי שחולים בסוג הסרטן הנפוץ ביותר בקרב גברים, סרטן בלוטת הערמונית (הפרוסטטה).
בלוטת הערמונית אחראית על ייצור נוזל הזרע. אחד מכל שמונה גברים יחלה בסרטן בלוטת הערמונית, והשיעורים עולים משמעותית עם הגיל.
במחקר שממצאיו התפרסמו לאחרונה בירחון לרפואה בריטי, אשר נערך בקרב כ-50 אלף גברים, נמצא שתוכנית אימונים קצרה של מספר חודשים, שגרמה לשיפור קטן יחסית בכושר גופני אירובי – כשלושה אחוזים, לדוגמה, שיפור מהירות ההליכה מחמישה קמ"ש ל-5.2 קמ"ש, שיפור שכל מתאמן יכול להשיג בזמן קצר – גרמה להפחתה בשיעור התחלואה בסרטן בלוטת הערמונית בכ-35 אחוז. מדובר בהשפעה גדולה הרבה יותר מבכל סוג סרטן אחר.
ההשפעה הדרמטית של פעילות גופנית על סרטן זה הובילה לביצוע של מחקרים נוספים אשר בדקו כיצד קשורה הפעילות הגופנית לתאי הסרטן בבלוטה. עניין זה לא מובן מאליו, שכן מבחינה פיזיולוגית לא אמור להיות קשר ישיר בין פעילות גופנית לבין תפקוד הבלוטה מאחר שככלל, תפקודה מושפע בעיקר ממצב מנוחה ולא ממאמץ.
למרות זאת, המחקרים מצאו קשר ישיר ומפתיע. פעילות גופנית גורמת לכיווץ מוגבר של השרירים, אם זו פעילות אירובית כגון הליכה ואם פעילות כנגד התנגדות כמו אימון משקולות. לכיווץ השרירים יש את ההשפעות המוכרות לכל מתאמן: ירידה במאגרי האנרגיה או השפעות מכניות כמו פגיעה קלה בשלמות סיבי השריר. תופעות אלה מובילות לשיפור במרכיבי הכושר הגופני השונים. אבל לכיווץ המוגבר על השרירים יש השפעה נוספת, פחות מוכרת אבל לא פחות חשובה מבחינה בריאותית: בזמן הפעילות השרירים שמתאמצים מפרישים חומרים בשם "מיוקינים" (Myokines). בדומה להורמונים, הם מופרשים ממקום אחד בגוף לזרם הדם ומשפיעים על אזורים אחרים. מאז שהתגלו, לפני כ-20 שנה, זוהו עד היום מספר סוגי מיוקינים שונים שפועלים על רקמות שונות: תאי השומן, מערכת החיסון ועוד.
מחקרים מצאו שישנם סוגי מיוקינים שמשפיעים ישירות על תאי הסרטן בבלוטת הערמונית, השפעה שלא נמצאה בסוגי סרטן אחרים. במסגרת המחקר, חולים בסרטן הערמונית ביצעו תוכנית אימונים במשך 12 שבועות, אשר כללה אימון אירובי ואימוני משקולות. בדגימות הדם שבוצעו לפני ואחרי תוכנית האימונים נמצא שהפעילות הגופנית, כמצופה, גרמה לעלייה משמעותית בריכוז המיוקינים. בחלק השני של המחקר חשפו החוקרים במעבדה את דגימות הדם שנלקחו לפני ואחרי התוכנית לתאי הסרטן שנלקחו בביופסיה מהחולים עצמם. התוצאות הראו שדגימת הדם שעשירה במיוקינים גרמה בתוך 72 שעות לדיכוי משמעותי של גדילת התאים הסרטניים, מה שלא קרה בדגימת הדם שנלקחה לפני תחילת תוכנית האימונים והייתה דלה במיוקינים. מחקרים דומים שנערכו בעבר בקרב חולים הסובלים מסרטן השד או סרטן במערכת העיכול לא מצאו אפקט דומה.
מה גורם לקשר המפתיע בין השרירים לבין ההגנה על בלוטת הערמונית? יש המסבירים זאת כמנגנון אבולוציוני מימי האדם הקדמון, שגרם לכך שככל שגבר היה פעיל יותר, הסיכוי שלו לשרוד ולדאוג לצאצאיו היה גדול יותר ולכן הוא גם היה פורה יותר ביחס לגברים אחרים. זה גם מסביר את העובדה שפעילות גופנית, למעט רכיבת אופניים מקצוענית, גורמת לשיפור במדדי הזרע ולעלייה בפוריות הגבר.
איזה סוג פעילות יעיל להגנה על הערמונית? מכיוון שהמיוקינים מופרשים בזמן מאמץ עצים, מומלץ לבצע פעילות אירובית – עם עדיפות לאימון אינטרוולים עצים, ואימון כנגד התנגדות בעצימות בינונית עד גבוהה שמתרגל את השרירים הגדולים של הגוף. יש לבצע את האימונים בתדירות של שלוש פעמים בשבוע.
הכותב: פיזיולוג ופיזיותרפיסט, מכון פיזיולייף plife.co.il לפיזיותרפיה וכושר אישי
