בצילום: טלאור (43), ז׳ניה (39), גאיה (10), שלי (8). מחוץ לצילום: זויה (13)
הבית? בית קרקע עם משק של 10 דונם. טלאור: ״המדינה שיווקה את המשקים ב-100 אלף שקל לשטח וכל אחד בנה את הבית שלו. אני בניתי את הרוב בעצמי בבנייה קלה, אז בסך הכל יצא לי 500 אלף שקל כולל הכל״.
יתד? טלאור: ״זה מושב של כורדים ותימנים במקור שהגיעו מאזור לכיש. כל יישוב בחבל הבשור, יש לו אפיון משלו״. ז׳ניה: ״אני נולדתי ברוסיה ועליתי בגיל 9 למושב אבשלום. אמרו להורים שלי ששולחים אותם ליישוב שעה וחצי מתל-אביב. ברוסיה גרנו 9 שעות טיסה ממוסקבה, אז מבחינתם זה היה פרברי העיר. רק פה הם הבינו שהם במדבר. אבשלום היה גטו רוסי, זה יישוב שנבנה לעולי רוסיה״. טלאור: ״אנחנו מנותקים משאר הארץ וזה היה פה מערב פרוע״.
מערב פרוע? טלאור: ״אין חוק, אין פושעים וגם אין משטרה. בכל בית היה אם-16 ואקדח, והיינו נוסעים למדבר לירות. חיים פה בחופש מוחלט ולא נועלים דלתות. אתה מכיר את כל מי שגר פה בכל האזור. הכל פה היה מאוד בתולי ומלא חיות״.
איך הכרתם? טלאור: ״היא הייתה הכי יפה באזור. אחרי הצבא נסעתי לחו״ל וכשחזרתי התקשרתי. היא הייתה חיילת, ויצאה בדיוק עם מישהו שקראו לו טל ושם המשפחה שלו אור. הם בדיוק רבו ביום שהתקשרתי. הכל זה טיימינג בחיים״.
7 באוקטובר? טלאור: ״עשינו ארוחת חג עם המשפחה וב-3 לפנות בוקר התארגנו לצאת למסיבה בנובה. אנחנו אוהבים מסיבות ומה שמגיע לאזור אנחנו הולכים. נסענו עם אחי ואשתו ועוד חבר, וכשהגענו החניה כבר הייתה מלאה ותיארנו לעצמנו שבסביבות 10 בבוקר כבר נצא, אז הקפנו את כל החניה וחנינו ממש קרוב ליציאה. נכנסנו והיה מדהים והתחלנו להיכנס לאווירה ואז, ב-6:30, התחילו הטילים והבנו מיד לפי כמות השיגורים שזה לא מצב רגיל. ז׳ניה אמרה לי ׳בוא מהר, הבנות לבד בבית׳ והחלטנו לצאת משם מהר״.
לברוח? טלאור: ״התחלנו לרוץ לכיוון היציאה, עלינו לרכבים וטסנו הביתה. לא היה לנו מושג מה קורה. למזלנו זה היה כמה דקות לפני שנהיה שם גיהינום. היו כמה חבר'ה מהמושב שיצאו לפנינו ועצרו בתחנת דלק לקנות אלכוהול, להמשיך את החגיגה בבית. אנחנו המשכנו. אחרי זה התברר שכשהם יצאו פשוט טבחו בהם. אני טסתי על 170 קמ״ש וב-7 בבוקר נכנסתי לחניה בבית. פתאום אני שומע צרורות ירי ואני מבין שמשהו קורה. יש פה בסיס לא רחוק מאיתנו שהיו שם קרבות. לידנו קיבוץ חולית, סופה, ניר יצחק - התנהלו פה קרבות בכל מקום ואתה שומע את הכל״. ז׳ניה: ״נהרגו המון אנשים שאנחנו מכירים. כל רגע הגיעה ידיעה על הרוג אחר״. טלאור: ״לקחנו אקדח ויצאנו אני ואחי להגן על הבית. פחד מוות וחוסר ודאות ואין צבא״.
פינוי? טלאור: ״פינו אותנו לאילת. היינו שם 5 חודשים״. ז׳ניה: ״גם מהמלון פינו אותנו. כל פעם השתדרגנו. התחלנו באסטרל ויליג׳, משם עברנו לרויאל גרדן ואז לרויאל ביץ׳ בקומה גבוהה וקרוב לחוף, ואז חזרנו הביתה. זה שגרה של בית אבות, ארוחת בוקר, צהריים וערב״. טלאור: ״בפברואר נמאס לנו וחזרנו והתחלנו להפעיל שוב את המסעדה״.
מסעדה? טלאור: ״עד 2021 הייתי שותף עם אחים שלי בעסק של חקלאות ומסגרייה. בקורונה החלטתי שנמאס לי. לא אהבתי מה שאני עושה וחיפשתי מה לעשות. אני אוהב אוכל ואוהב לארח, אז חברים הציעו שנפתח מקום של המבורגר. מקום קטן עם חלון שאני אוציא מנות החוצה, בגלל הקורונה. זה היה אמור להיות דוכן, ומה שיצא בסוף זה מסעדה. קוראים לה מיטבר, והיא פה קילומטר מהבית, במרכז מסחרי קטן, ואני אוהב אותה״.
מי הלקוחות? טלאור: ״אפשר להגיד שהיום אני נהנה מהמלחמה כי החיילים מפרנסים אותנו יפה. בלי חיילים לא הייתי פותח כי תקופה ארוכה לא היו פה תושבים״. ז׳ניה: ״אני עובדת איתו אבל משתדלת לא להיות צמוד. יש מלא זוגות שפתחו יחד והתגרשו, אז אני בבית, עושה חשבוניות״. טלאור: ״הכי קשה זה העובדים. כל הזמן מתחלפים. אחרי הצבא כולם עוזבים, רוצים תל-אביב וחו״ל ואז חוזרים חזרה כשיש ילדים. זה האזור לגדל ילדים״.
ילדים? ז׳ניה: ״אנחנו מבודדים אז אין פחד. מגיל 3 הם מסתובבים חופשי״. טלאור: ״כולם מכירים את כולם. אין איפה לבזבז כסף, הם לא יכולים להתרחק כי אין תחבורה. אנחנו תקועים בחור - וזה היתרון שלנו״.
חור? טלאור: ״מבחינתנו תל-אביב זה חו״ל. מדי פעם עושים סופ״ש. אני לא בטוח שהתל-אביבים נהנים מהעיר כמו שאנחנו נהנים ממנה. כשאני שם אני לומד מה אני יכול לשפר במסעדה. תל-אביב זה הטופ של העולם מבחינת מסעדות. אין רמה כזו בשום מקום״.
מצב כלכלי? טלאור: ״אנחנו בסדר. הפיצויים שקיבלנו על העסק זה כאילו עבדנו, אבל לא היו הרבה הוצאות אז המלחמה במובן הזה עשתה לנו טוב. אני עכשיו חושב לפתוח פה גם פאב. אין פה באזור״.
בילוי? טלאור: ״פה קמים מוקדם, עובדים כל היום ואז הולכים לישון״. ז׳ניה: ״למה אתה סתם מדבר. אנחנו הולכים להופעות ומסיבות שיש פה באזור, ובעיקר מבלים עם חברים בבתים ובחצרות״.
