במשך יממה היו כרמל הופמן ומשפחתו נצורים בממ"ד ביתם בקיבוץ מפלסים כשמחבלי נוחב'ה מסתובבים בחצר ויורים ללא הרף.
"בשעה 6:27 התחיל צבע אדום שלא פסק, וזמן קצר לאחר מכן שמענו ירי מסיבי", מספר הופמן (60), אב לשלושה, "הבנו שמתרחש משהו שונה מתמיד, ואני, אשתי ובתי הקטנה, שהיינו בבית, נכנסנו לממ"ד. כאשר פתחנו את הטלוויזיה וראינו את הזוועות התחלנו להבין את גודל האסון. החל מ-8:00 בבוקר כבר לא היה אינטרנט ולא יכולנו לתקשר עם העולם שבחוץ. היינו מנותקים לחלוטין ומבוהלים. האימה גברה כשלפתע שמענו דיבור וצעקות בערבית ואחר כך בעברית. בשלב זה היינו עם סכינים בידיים, ממתינים לגרוע מכל".
אחרי שעות של מתח, ב-16:45 הגיעו לבית אנשי כיתת הכוננות של הקיבוץ. "בשונה מיישובים אחרים, ובניגוד לנהלים, במפלסים הנשקים היו אצל חברי כיתת הכוננות, דבר שנתן לנו יותר הגנה ממה שהיה ברוב המקומות האחרים", מספר הופמן, "המלאכים של כיתת הכוננות עברו מבית לבית וביקשו שלא נצא. ב-18:00 בערב חזר סוף-סוף הקשר עם העולם החיצון ואז גם יכולנו להבין את גודל האסון. את הלילה העברנו בבית, בממ"ד. לא עצמנו עין. בבוקר פשוט ברחנו מהקיבוץ. תחילה למלון בנתניה, ואחר כך למלון בהרצליה שבו שהינו עד לאחרונה".
לאחר השבת השחורה, הופמן היה אדם אחר. "ב-7 באוקטובר הכל קיבל משמעות חדשה, הכל השתנה, הפרופורציות, המבט על החיים", הוא אומר, "הבנתי שאני לא רוצה ולא יכול להמשיך להיות כל הזמן במרוץ, שצריך לעצור ולתת מהנשמה לזולת. לכן, החלטתי לעזוב את המקצוע שבו עסקתי 30 שנה, שיווק מוצרים, שבו צריך לעמוד כל הזמן ביעדי מכירות שגורמים להמון מתח, ולהגשים את הייעוד האמיתי שלי בחיים – לעסוק בחינוך".
כשהוא ומשפחתו שהו בהרצליה, פגש הופמן את יגאל נחתומי, מנכ"ל בית אקשטיין מקבוצת דנאל, ארגון שמקיים מסגרות חינוכיות ותעסוקתיות לאוכלוסיות עם קשיי למידה, הפרעות התנהגותיות ומורכבויות נפשיות. השניים שוחחו, ונחתומי שיכנע את הופמן להגיע לבית הספר בית אקשטיין כפר מלל ולסייע שם כתומך הוראה. במשך חודשים היה כרמל חלק מהצוות החינוכי ויצר קשר מיוחד עם התלמידים. אולם לקראת סוף שנת הלימודים, כשהמדינה החליטה שעל קהילת מפלסים לשוב לקיבוץ, הוא נפרד בצער מהתלמידים ומהמורים.
אלא שבהנהלת בית אקשטיין החליטו לא לוותר עליו והציעו לו להשתלב כאיש צוות מן המניין. הופמן הסכים כמובן בשמחה, ובחודשים האחרונים הוא לומד בקורסים והשתלמויות על מנת להתמקצע בתחום. "אני מאוד נרגש לקראת פתיחת שנת הלימודים ב-1 בספטמבר", הוא אומר, "אני מרגיש שמאותו יום יתחיל עבורי מסלול של הגשמה עצמית אמיתית".
כעת הוא לגמרי מגשים את עצמו.
נחתומי סיכם: "האסון שפקד את המדינה ב-7 באוקטובר הביא לחשבון נפש פנימי אצל אנשים רבים. כרמל בחר לשנות את מסלול חייו ולהביא את אישיותו, כישרונותיו וניסיון חייו לתחום החינוך ולעבודה עם תלמידים המתמודדים עם קשיים מורכבים. זו בחירה שראויה להערכה רבה".
