בעת כתיבת שורות אלו, קרוב מאוד לזמן סגירת העיתון לדפוס, נמצאים בכירים מכמה מדינות, לרבות ראש ממשלת קטאר, בדרכם לקהיר. אלו מצטרפים לעוד בכירים שכבר נמצאים שם, לרבות הרמטכ"ל האמריקאי, ונציגים בכירים של חמאס. לכינוס, אליו צפויים להצטרף היום ראש המוסד דדי ברנע וראש השב"כ רונן בר, יש שתי מטרות: ראשית, להמשיך את המומנטום של המו"מ כדי לדחות את תקיפת הנקמה של חיזבאללה, בשמה ובשם איראן. שנית, להמשיך את המומנטום של המו"מ כדי להגיע לסיבה שבגללה הוא בכלל נערך - עסקה שתשיב הביתה את החטופים ותביא לסיום המלחמה בין חמאס וישראל.
גורמים הבקיאים גם ברזי המשא ומתן עם האוייבת מדרום, וגם במה שידוע על הכוונות של האוייבת מצפון, שופכים מיים צוננים על הסיכויים להשיג אפילו אחת מהמטרות. נכון לאמש, נראה היה כי חיזבאללה שמע על בואו הצפוי של הרמטכ"ל האמריקאי מחר, וכי לא מן הנמנע כי לאור הגעתו יאלץ להקדים או לדחות את התקיפה. ובאשר למו"מ – אין התקדמות בין ישראל וחמאס באף אחת מהסוגיות שמנעו ומונעות מהעסקה לצאת לדרך. במובנים מסויימים, המצב רק הסתבך יותר. נתניהו מקווה כי ישראל תצליח להרוג גם את סינוואר, אבל בקיאים במצב של חמאס בעזה אומרים שאקט כזה עשוי להביא לתוצאה ההפוכה - שלא יהיה אף בעל סמכות בחמאס שיהיה מוכן לחתום עליה. ובין ההתעקשות של נתניהו על תנאים ישנים וחדשים, ובין זו של סינוואר, נותרים עשרות רבות של חטופים חיים הנמקים שלא-לאיטם בעזה.
משחק הדלפות “אנונימי”
בימי ראשון ושלישי הוציאה לשכת ראש הממשלה שתי הודעות התוקפות מדליפים אנונימיים, שהיא, הלשכה, יודעת מיהם (אבל לא תגלה לכם). במשפטים ספורים הצליחה הלשכה לכלול גם מידע מסולף במקרה הטוב, גם פירכות וכשלים לוגיים, לעשות בדיוק את מה שהוא עילת ההודעות החריפות, המעשים שהיא עצמה תוקפת, וגם סקופ אדיר שהיה אמור להדהד ברחבי העולם, אלמלא הוחמץ לחלוטין.
בשמו של "גורם מדיני" אנונימי נאמר שם כך: "ההדלפות מהדיונים הסגורים על עסקת החטופים הן שערורייה. הן גורמות נזק עצום למגעים לעסקה, למשפחות, ולחוסן הלאומי. אותם מדליפים עלומים גם אמרו שבגלל התלות באמריקנים, אי אפשר להיכנס לרפיח. אני אומר להם: צאו לציבור, תגידו את דעתכם באופן ישיר, ואל תתחבאו באופן אנונימי. צאו ותגידו לעם שאתם מוכנים לצאת מציר פילדלפי, לקבל פחות מ-20 חטופים, ולוותר על כל בקרה של כניסת אמצעי-לחימה ומחבלים מציר נצרים".
במילים אחרות, גורם שמדבר באופן אנונימי קורא לגורמים אחרים שמתבטאים באותה צורה, להיחשף כלפי הציבור. הוא, האנונימי, טוען שהדלפת פרטי המשא ומתן הם "שערוריה" שגורמת "נזק עצום" לחוסן הלאומי, אבל באותה הודעה ממש חושף שורה של פרטים מעומק המשא ומתן, לרבות מה שנראה כהערכת מודיעין על כך שיש פחות מעשרים חטופים חיים בקטגוריה של העסקה הראשונה, ההומניטרית.
אבל החשיפה הכי גדולה נוגעת לפרט אחר. אותם מדליפים, כך הירצתה הלשכה, "טענו במשך חודשים שחמאס לעולם לא יסכים לוותר על סיום המלחמה כתנאי לעסקה, והציעו להיכנע לדרישת חמאס. הם טעו אז - והם טועים גם היום. ראש הממשלה עמד בתוקף על דרישת יסוד זו - שחיונית להשגת יעדי המלחמה - וחמאס שינה את עמדתו". הכל נאמר כמובן כדי להצדיק את עמדתו המאוחרת של נתניהו להישארות בציר פילדלפי. כלומר, כמו שאמרו המדליפים שחמאס לא יוותר בנושא סיום המלחמה, והנה ויתר, כך הם יאכלו את הכובע לגבי פילדלפי.
הידיעה על כך ש"חמאס שינה את עמדתו" בנוגע לסיום המלחמה כתנאי לעסקה כולה הייתה צריכה לפתוח את המהדורות בארץ ובעולם. פניתי ללשכת ראש הממשלה לבדוק איך החמצנו כולנו התפתחות דרמטית, וחיובית מאוד, בגישת החמאס. "הדברים שכתבנו מדויקים", טענו בלשכה בתגובה. אבל הם לא מדוייקים. למעשה, כמו רוב תוכן שתי ההודעות הללו, הם פשוט לא נכונים כלל. סוגיית סיום המלחמה בשלב השני כתנאי לחתימה על השלב הראשון נותרה המכשול המרכזי בדרך לחתימה.
הבדייה הזו מצטרפת לעוד שורה ארוכה מאוד של פרטי דיס ומיס אינפורמציה בהם האכילו גורמים שונים הנוגעים ללשכה ולמו"מ את התקשורת בישראל בשבועות האחרונים. כך, למשל, תודרכו עיתונאים כאילו מצרים מסכימה למתווה הישראלי, זה שנתניהו התעקש עליו, הכולל נוכחות ישראלית בציר פילדלפי וכי המצרים הבטיחו לישראל כי יילחצו על חמאס לוותר בנושא.
הכל עומד במקום
המצב כרגע הוא שמתחילת פסגת דוחא ביום חמישי שעבר ועד לכתיבת שורות אלו, לא חלה התקדמות משמעותית כלשהי באף אחת מסוגיות המפתח בין ישראל וחמאס ושום התקדמות בהסכמות או ויתורים של ארגון הטרור. ישראל ערכה כמה ויתורים טקטיים בנוגע לחלק מהנקודות, אך יש לזכור כי מדובר בשינוי זערורי – מדובר בעיקר בדיונים בין המתווכות לבין עצמן, לעיתים בינן ובין ישראל. משלחת ישראל הראשונה יצאה בתחילת השבוע שעבר לקהיר כדי לדון בניסיונות למצוא פשרה בעניין ציר פילדלפי. המצרים זעמו על בוא המשלחת, לא משנה בפיקוד מי (ניצן אלון סרב לנסוע), כי הם ביקשו שתגיע רק אם ישראל נסוגה בה מדרישת נוכחותה בציר, כל נוכחות. השיחות הסתיימו בלא כלום. המצרים לא היו מוכנים אפילו להעביר את ההצעה הישראלית לחמאס.
בהמשך השבוע, הגיעו לקהיר ראש המוסד ברנע וראש השב"כ בר לדיון על פילדלפי ועניינים נוספים. שיחת הטלפון בין ביידן, האריס ונתניהו הביאה להסכמת ראש ממשלת ישראל כי ארצות-הברית תיקח על עצמה אחריות, לפי שיקול דעתה, למנוע חזרת חמושים צפונה, וכן הסכמה של נתניהו לסגת מחלקים נוספים בפילדלפי. אבל גם לשיחות אלו היו תוצאות מצומצמות. אחרי לחץ אמריקאי כבד מאוד, בניסיון לשמר את סבב השיחות הזה בחיים, הסכימו המצרים להעביר את התוכנית לחמאס. הם הודיעו שהם עושים זאת במחאה, והבהירו כי אינם מסכימים למתווה הישראלי בשום אופן.
אבל העברת המסמכים והויתורים הקטנטנים של נתניהו איפשרו לארה"ב לכנס היום בקהיר את ראשי הצוותים של המדינות המתווכות, ולהודיע במהלך סוף השבוע כי התהליך לא קרס.
מי שלא קנה את הניסיון האמריקאי להגיד שהכל טוב, היה ככל הנראה ארגון החזבאללה שהחליט, לפי ההערכות האחרונות, שהוא חיכה מספיק, ושהגיע זמן נקמה. לא נקמה רחבה מדי שעלולה להצית אש גדולה באיזור כולו, אבל נקמה עם תקיפה אסטרטגית. ההחלטה הזו של חיזבאללה, אם אכן תצא לפועל, תראה שאכן היה קישור כלשהו בין הליכים מדיניים במזרח-התיכון לבין החלטות של איראן והחזבאללה. אבל שהקישור הזה עובד גם בכיוון ההפוך - עם מה שנדמה כתהליך לעסקת חטופים שלא מוביל לשום מקום, בחיזבאללה מבינים שאי אפשר להרוס משהו הרוס, ושאף אחד לא יאשים אותו לאחר תקיפה אפשרית בחבלה בעסקה. ואם נשים בצד לרגע את ההתקפה שתבוא או לא, הרי שבכל הנוגע לעסקה נותרה לחטופים רק תקווה אחת: הממשל האמריקאי. ניכר כי רק הממשל הוא בעל האמצעים והיכולות, זה לצד המוטבציה כמובן, להפעיל מספיק לחץ על נתניהו כדי שיתפשר ויביא את העסקה. לנוכח ההתנהלות האמריקאית בשבועות האחרונים, קשה לדעת לאן מועדות פניו. משהו השתנה, משהו שגורם ישראלי ביטחוני בכיר מאוד הגדיר כ"החלטה אסטרטגית של הממשל לא לריב עם נתניהו עד הבחירות". בין הצעדים הללו היו אישור מלא של הנשיא ביידן לכל בקשות הנשק של ישראל, זולת אחת לסוג מסויים של פצצות גדולות. בהרף נעלמו כל הקשיים הבירוקרטיים שצצו בחודשים האחרונים והאספקה חודשה באופן מלא. זה אולי טוב למלחמה של ישראל, אבל רע ליכולת של ארה"ב ללחוץ על ישראל להציל את החטופים שלה. גם ב"מתווה הגישור" שארה"ב הגישה היה בעצם אימוץ ההצעות הישראלית, לרבות המכשולים שנתניהו הוסיף, עם דילול קל. יש כאלה הסבורים כי המהלך כולו, לרבות פסגת דוחא, נוצר כדי להרוויח דחייה ואולי ביטול הנקמה האיראנית ושקט במהלך ימי הוועידה הדמוקרטית. המטרות הללו הושגו בעיקרן. מה שלא הושג היה הסיבה למשא ומתן: עסקת חטופים. התעלומה היא האם צודק המקור הביטחוני הישראלי שהאמריקאים ייתפסו מעכשיו ועד הבחירות מרחק מה מעניין המשא ומתן ובטח מלהפעיל לחץ על נתניהו כי אף אחד לא יוצא טוב בדעת הקהל האמריקאית מלריב עם ראש ממשלת ישראל, או שדובר רק על משהו רגעי. וזו, רבים בישראל מאמינים, התקווה היחידה לחטופים, אזרחים וחיילים, לחזור חיים הביתה.
