אף אחד לא חשב שהמעבר בין האולימפיאדה לליגת-העל בכדורגל יהיה נעים מדי, אבל רגע אחד המחיש את גודל הנפילה. זה קרה ב'שער השבת', תוכנית סיכום המחזור של ערוץ הספורט, זה שרק לפני כמה שבועות היה מצטיין כמעט כמו ארטיום דולגופיאט על המזרן בפריז. איתי שכטר, שהחל לשמש כפרשן בתוכנית, רצה "להמחיש" את התפקיד המכונה "חלוץ פיבוט". הציפייה להסבר מקצועי, רהוט ונגיש התרסקה אל קרקע המציאות כששכטר ביקש מהקולגה שלו, מאור בוזגלו, למסור לו כדור. ובכן, זה יישמע אולי מפתיע לכמה אנשים, אבל הצופים והצופות לא התיישבו מול תוכנית כמו 'שער השבת' כדי לקבל ערב סטנד-אפ חובבני. המסקנה המפתיעה הזאת זועקת עוד יותר כשנזכרים איך באולימפיאדה, פרשן כמו אריק זאבי ידע מה הג'ודוקא מטג'יקיסטן אוכל לארוחת בוקר או כיצד נטע ריבקין הבחינה תוך חלקיק שנייה במתעמלת אמנותית ששמטה את הסרט.
הלוואי שהסיפור היה מסתיים בדאחקה גרועה: גם הומור זה עניין של טעם. משוא פנים, לעומת זאת, הוא נושא קצת יותר קשוח. והנה, בהמשך התוכנית הגיע "ראיון" עם חלוץ מכבי חיפה, דין דוד, שבו תרומתם של שכטר ובוזגלו הייתה לתבוע ממנו בגסות שיכריז שהוא החלוץ הטוב בארץ. "אתה מפלצת כדורגל ואני אוהב אותך!" צרח שכטר בסוף השיחה והדגים - הפעם זה הצליח לו - למה הביקורות על חלקים נרחבים בתקשורת הספורט מוצדקות: כולם מכירים את כולם וחברים שלהם. הרי עיתונאי שהיה צורח "אני אוהב אותך" בסוף ראיון היה נשלח לחדר ההלבשה.
אגב, זאת אחת הבעיות במינוי שחקן שפרש לפני רבע שעה לתפקיד פרשן: הנעליים בקושי התרגלו למצבן התלוי וכבר הוא מחלק ציונים לקולגות. ומה יקרה כשמכבי חיפה תפסיד או שחקן שהוא אוהב יסיים משחק מזעזע? מן הסתם שכטר לא ידרוש את הורדתו לספסל. מצד שני, ערוץ הספורט לפחות לא מעסיק את אבי נימני, ממציא הז'אנר "פרשן וסוכן שחקנים של שחקנים שהוא מייצג וכאלה שמיוצגים אצל המתחרים שלו". אם חשבתם שכדורגל זה הספורט, כנראה שלא התחריתם באליפות זיהוי האינטרסים של "ספורט 1". אלא שגם השערורייה הנ"ל לא מזכה את ערוץ הספורט, שכבר שנים מסוגל להרבה יותר בענף הכי פופולרי אבל מקפיד להזכיר לכולנו: איפה פריז ואיפה חדרה.
