הדבר היחיד עליו מסכימים שר המשפטים יריב לוין ומ"מ נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן, הוא שיש להימנע מהוצאת צו של בג"ץ שיכפה על לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים בראשותו לשם בחירת נשיא לבית המשפט העליון. צו כזה, אף שלכאורה ישפיל את לוין, גם ישרת את מעמדו בקרב הבייס הליכודי שלו והימין הקיצוני. זו תהיה עבורם הוכחה ניצחת לכך ששופטי בג"ץ משתמשים בכוחם כדי לאלץ אותו לעשות דבר המנוגד לתפיסה הפוליטית הלגיטימית שלו.
מנגד, פוגלמן ושופטי העליון יודעים כי הוצאת צו, שישרת את האינטרס הארגוני שלהם ובעיקר את האתוס של עצמאות הרשות השופטת, יתקבל קשה בציבור הימני ויפגע קשות בלגיטימציה של העליון. לוין אוהב להשתמש באסוציאציה האהובה עליו כאוהד כדורגל שרוף: "תארו לכם ששתי קבוצות כדורגל לא מגיעות להכרעה, ואחת מהן בוחרת שופט שישרוק פנדל לטובתה ויאפשר לה להכריע. איזה אמון יהיה בתוצאה?"
1 צפייה בגלריה
(השופט יצחק עמית | צילום: שלו שלום. יריב לוין | צילום: עמית שאבי. השופט יוסף אלרון | צילום: אתר הרשות השופטת)
בתום חודשים של מגעים, רובם באמצעות מנהל בתי המשפט צחי עוזיאל שהוכיח כישורי גישור מבריקים בכל הקשור למינוי 159 שופטים לבתי המשפט, נפל אתמול הפור. אין שום הכרעה והסכמה באשר לבחירת נשיא לעליון. כך, בשל אילוצים פרוצדורליים, תישאר ישראל לראשונה מיום הקמתה ללא נשיא נבחר לבית המשפט העליון - אחד מסמלי עצמאותה, ריבונותה, גאוות הדמוקרטיה הישראלית - בשל מחלוקת פוליטית החוצה את הציבור. פוגלמן יגיע לגמלאות ב-6 באוקטובר, בסמיכות אירונית ונוראית ליום השנה לטבח הנורא שישראל חוותה אי פעם.
החשדנות בין פוגלמן ללוין, בין האתוסים והממסדים שכל אחד מהם מייצג, היא עמוקה ומשקפת את השסע המשטרי והאידיאולוגי במדינה. לוין רוצה בית משפט עליון "לאומי" שיעתיק את אידיאולוגיית הרוב הימני הנבחר בכנסת, שלא יתערב בהחלטות ומינויי הממשלה, שיצמצם את זכות העמידה, את הסבירות ולא יקיים ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת. פוגלמן רוצה ללכת בדרך המורשת השיפוטית שהתבססה בעיקר בימי המהפכה החוקתית של אהרן ברק - עליון עצמאי, שיקיים ביקורת שיפוטית על החלטות ומינויי הממשלה ועל חוקי הכנסת, כדי לחזק ולקדם את זכויות האדם. לוין גם רוצה להפוך את הפירמידה בשיטת בחירת בשופטים: במקום שהשופטים יהיו דומיננטיים בבחירת השופטים ובעיקר שופטי העליון - הדומיננטיות תעבור לנציגי המערכת הפוליטית.
המכתבים ששיגרו אתמול השניים הראו שבינתיים לא ניתן לגשר על עמדותיהם. לוין כיוון מתחילת המגעים ל"עסקת חבילה" שהייתה נוחה יותר לפוגלמן, אך זה התחפר בעמדתו. לוין, שמאז ומתמיד התנגד לשיטת הסניוריטי בבחירת נשיא לעליון, הסכים למרות זאת לבחור את המועמד הוותיק ביותר, יצחק עמית, כנשיא. התמורה: בחירת שני מועמדים "שמרנים" על ידו ומועמד אחד "ליברלי" מטעם פוגלמן. אלא שמי שהוצעו על ידי לוין - ד"ר אביעד בקשי, איש "קהלת", וד"ר רפי ביטון, המצדד במהפכה המשפטית - נחזו בעליון כהכנסת צלם להיכל בשל היותם כופרים בכללי התנהלות העליון. גם ויתור של הרגע האחרון של לוין על ד"ר בקשי, נדחה על ידי העליון. כך גם מספר שופטים מחוזיים שהציע השר. אנשי ימין העוסקים בעניין טענו שפוגלמן חולם שממשלת נתניהו תיפול והדברים יחזור למסלולם.
בישורת האחרונה לקראת תשובת לוין לבג"ץ, נעשה בימים האחרונים ניסיון פשרה נוסף. הפעם הקשיח לוין את עמדתו בכל הקשור לבחירת נשיא. הוא שלף תוכנית שכבר נזנחה: למנות את השופט יוסף אלרון כנשיא למשך שנה, ועם פרישתו ימונה נשיא בהמלצת שופטי העליון. רגל נוספת של הפשרה היא בדמות בחירת שופט אחד "שמרן" על ידי לוין והפוליטיקאים בוועדה, שופט ליברלי על ידי פוגלמן וחבריו השופטים, ושופט מחוזי בהסכמת שני הצדדים.
מתנגדי המהפכה המשפטית טוענים שלא זו בלבד שלוין מכניס בדלת הראשית שוב את אחד מעקרונות המהפכה - ביטול הסניוריטי, על הדרך הוא יזרה פלגנות ושטנה בקרב שופט העליון. לדעתם, התוכנית זוכה לעידוד מהגבעה הסמוכה לעליון, שם יושב ראש הממשלה בנימין נתניהו. לפי תזה זו, נתניהו החושש מהקמת ועדת חקירה ממלכתית בקשר למלחמה, יודע שהחוק מטיל על נשיא העליון את הקמת הוועדה ושאלרון ימנה לתפקיד את עצמו או מישהו "נוח".
פוגלמן מיהר להגיב ולשלול את הצעת לוין. מבחינתו אין מה לדבר על פשרה בנושא הסניוריטי, שיטה ש"הוכיחה את עצמה מקום המדינה", וגם על מינוי שני שופטים בו-זמנית לתפקיד נשיא בית המשפט העליון שיכהנו זה אחר זה.
בעליון סבורים שלוין מחפש את ההתנגשות הזו ולכן הסלים את תביעתו בדמות בחירת אלרון, ואילו בסביבת לוין האשימו את פוגלמן בסירוב לגוון את הרכב בית המשפט. "מ"מ הנשיא חושב שבכוח צווים שיפוטיים אפשר לבחור נשיא שיהיה מקובל על הציבור, והוא יביא במו ידיו את בית המשפט לנקודת שפל באמון הציבורי", טענו. אמש אף הוסיפו גורמים בקואליציה כי “פוגלמן לא רוצה פשרה, הוא יקבל כאוס”.
