"לאיפה נעלם הזעם הזה", שאל רפי רשף לפני שהציג קליפ שבו אזרחים ואזרחיות הבטיחו לבוא חשבון עם השלטון מעט אחרי 7 באוקטובר. בסיום הקטע, שנראה כאילו הורכב מאירועים שהתרחשו בעת העתיקה, הופיעה על המסך התשובה אליה כיוון המגיש: "לאן נעלמה האופוזיציה". אלא שהפאנליסטים, וזה נכתב לזכותם, כלל לא חשבו בכיוון: במקום להשחית מילים על אוסף דמויות דהויות כמעט כמו שהן מלאות בעצמן, באולפן העדיפו לדבר על הציבור ולהציע סיבות בגינן התבדו כל התחזיות על "מיליון אנשים ברחובות".
זה היה דיון מעניין, משום שבטלוויזיה לא נהוג להתעסק עם מי שבסופו של דבר הם הצופים והצופות, ובטח שלא למתוח עליהם ביקורת. לכן גם ניכרה הזהירות בניסיון לקבוע מה אנשים חושבים ומרגישים: "ממלכתיות", אמר יאיר שרקי (שגם הוסיף הסבר פוליטי, לפיו הציבור מחפש תחליף לנתניהו אבל כזה שגם יציע "ניצחון"). "כבר אין כוח לכעוס", אמרה יעל אודם. אביב בושינסקי נתלה בסקר לפיו הרוב רוצה בחירות בהקדם. ירון אברהם אמר "התרגלנו", לא לפני הקדמה ממנה השתמע שהוא נאלץ לתלוש פלסטר ולא אומר את מה שהוא מובן מאליו כבר חצי שנה, או לפחות מהרגע שהחליטו בקשת לשדר ריאליטי גם בימים של "הותר לפרסום" ולא לקטוע שידור גם כשחמאס יורה לראשל"צ.
מן הסתם, תרומת הפלטפורמה העוצמתית והמשפיעה לאותו "התרגלנו" לא נדונה, למרות שכל הדוברים מכירים היטב את הכוח שלה. אבל זה עוד בסדר: לא באמת מצופה מהם לנשוך את היד שמאכילה ולשאול, למשל, האם יש קשר בין הרייטינג של "רוקדים עם כוכבים" לבין העובדה שהמחאה נמצאת על הקרשים. יותר קל לרשף לפנות לגיא פלג ולשאול על אלימות המשטרה כלפי אלו שכבר יוצאים ויוצאות להפגין.
אבל גם בלי לערב הורים, כלומר את המנכ"ל אבי ניר, בלתי נתפס שאף לא אחד מלבד שרקי, וגם זה בשוליים, העלה סברה מרחיקת לכת: אולי ישנם די והותר אנשים בישראל שהשתכנעו שאין סיבה לזעום, או שהם מסרבים לזעום בכיוון שרשף מצפה מהם. הבייס של ערוץ 14, מאות אלפי צופים וצופות, הוא דוגמה מובהקת לקהל שלא כועס על ממשלת נתניהו אלא על מערכת הביטחון, "אחים לנשק" וכמובן התקשורת. אולם גם מחוץ לאזור החיוג הנ"ל, ייתכן שנמצאים מספיק גברים ונשים שלא העצבות ולא העייפות ולא אוגוסט מונעים מהם לצאת לרחובות, אלא תפיסה שונה לחלוטין של המציאות. אולי כדי להבין אותה מה שרשף צריך זה לא לשאול "לאן נעלמה האופוזיציה" אלא לכונן הסכם שלום עם עמית סגל.
בקטנה
בתוכנית של שרון גל בערוץ 14 חגגו את הדיווח הבריטי (הלא מאומת) לפיו יחיא סינוואר מסתובב בבגדי אישה, עם תמונות שמדמיינות את המחזה באמצעות בינה מלאכותית. נחמד שבערוץ גילו כלי שמערב מילה מגונה כמו "בינה" והם אף מנסים ליצור באמצעותו דאחקות הרבה פחות בינָתִיוֹת. אולי בהמשך שיבקשו מה-AI להמציא תמונות של יישובי הצפון עם האנשים שפעם גרו שם.
