בשביל אנשי ונשות החינוך האלה, שעבודתם מלאה בשליחות ותחושת סיפוק, העשייה הרבה לא נגמרת בבית הספר – הם מתנדבים במד"א, יוצאים למשמרות, עולים לאמבולנסים ומצילים חיים.
נדין כהן (42) מיישוב כרם רעים, היא מחנכת בתיכון לנערות בסיכון וחובשת. כהן מספרת שחלמה להתנדב במד"א עוד מימי לימודי ההוראה שלה, כשנחשפה לראשונה בקורס עזרה ראשונה שאותו עברה כחלק מהלימודים. היא מתנדבת כבר ארבע שנים בתחנת מד"א במודיעין. "כששואלים אותי מה אני אוהבת לעשות בזמני הפנוי, אני אומרת 'להתנדב במד"א'", היא מספרת. "זה ממלא אותי ואת הנשמה שלי.
ההכשרה והתנדבות גורמות לי לביטחון ואני תמיד נרתמת לעזור ולסייע במקרים שקורים בעת הצורך. הרבה פעמים אם אני יודעת שאסיים מאוחר בבית הספר, המדים שלי כבר נמצאים באוטו ואני יודעת שאגיע מאוחר הביתה מסופקת אחרי יום של עשייה ושליחות גם בבית הספר וגם במד"א. זה שווה את זה לגמרי".
כמוה גם ישעיהו פרידר (52) מפתח-תקווה. הוא התחיל את דרכו במד"א כשהיה נער בן 15, וכיום הוא עדיין מתנדב אחרי שעות העבודה. הוא מספר: "בשעות בית הספר אני מורה, יש לי אחריות לתלמידים שלי, אבל אני לא שוכח לדקה שאני גם חובש בכיר. יצא לי כמה פעמים לטפל במקרים בין כותלי בית הספר. לקום כל בוקר ולעבוד כמורה זאת הרגשה של שליחות ונתינה וזאת המשמעות לעבוד בהוראה. כאן זה גם מתקשר למד"א. ההתנדבות שלי נובעת מהאהבה שלי לנתינה ומתחושת השליחות. אני מוכיח לתלמידים שלי שיש זמן להכל, אם רוצים – הכל אפשרי".
מיטל אביטל (41) ממושב ארגמן בבקעת הירדן, היא גננת בגן ילדים במושב תומר. לפני שנתיים בן הזקונים שלה בן השנתיים חווה התקף פִּרכוס, ומיטל הבטיחה לעצמה שאם תתקל במצב כזה שוב – בחייה האישיים או בעבודתה כגננת – היא תדע מה לעשות. מאז היא מתנדבת כבר שנה בתחנת מד"א בבית-שאן. היא משתפת: "רציתי להעיף ממני את הפחד להיות חסרת אונים במצבים כאלה. ההתנדבות ממלאה אותי, אני משתדלת להתנדב ביום החופשי שלי ועושה את זה בשמחה רבה ובסיפוק גדול".
