התחושות ערב פתיחת שנת הלימודים החדשה מעורבות. מצד אחד ההתרגשות גדולה, ומצד שני התחושה היא של מועקה לא פשוטה. אנחנו במציאות בלתי נתפסת, כבר כמעט שנה שמדינת ישראל מותקפת ונלחמת על חיינו - ועל קיומה.
כולנו נושאים את צלקות אירועי 7 באוקטובר, רבים נמצאים בפוסט-טראומה ומטופלים במרכזי חוסן השונים. רוב תושבי הצפון ורבים מתושבי הדרום עדיין מפונים, להרבה תושבים בקיבוצי וביישובי הדרום והצפון אין בית לחזור אליו, ויש שגם כשהבית עדיין עומד על תילו, הוא מיותם ואין צפי לחזרה.
אחרי שישה חודשים מאז הפינוי חזרתי לביתי בשדרות ב"ה, ואני יכולה להעיד שבשבילי החזרה הביתה הייתה חזרה לשפיות. את תחושת הביטחון רכשתי שוב ואני עדיין מנסה לחזור לחיים שהיו לפני 7 באוקטובר הארור.
אני מרגישה שמחה מהולה בעצב על כל התושבים שלא יכולים עדיין לחזור לבתיהם, לתחושת הביטחון והנוחות, ויש לי תקווה שאכן ירצו לחזור וליישב את חבלי הארץ היפה, הטובה והקדושה שלנו למרות כל מה שעברו.
לכבוד שנת הלימודים החדשה הבאה עלינו לטובה אאחל לכל התלמידים והתלמידות במדינת ישראל הצלחה ענקית. חלק מהניצחון שלנו כעם וכמדינה היא שגרה של לימודים. החזרה לבתי הספר ופתיחת השנה הן האמירה שלנו כמדינה: לא תנצחו אותנו! אני תפילה ותקווה כי התלמידים המפונים יחזרו בשנה הזאת לבתיהם, לקהילה עוטפת, מכילה וחמה וליישוב שייתן תחושת ביטחון. זכרו שגם כשאתם לא בבתיכם אתם יכולים להצליח בכל מקום שבו אתם נמצאים, תשאפו גבוה ואל תתנו לשום דבר לשבור את רוחכם.
יחד עם כל תלמידי ישראל נישא תפילה להצלחת ושמירת חיילות וחיילי צה"ל, ולמען חטופינו האהובים שיחזרו אלינו במהרה, אמן.
