כל מי שהיה תלמיד בשנים האחרונות יודע שבבתי ספר לא לומדים רק מתמטיקה או אנגלית. מחקרים הוכיחו שלימודי העשרה במגוון נושאים תורמים להתפתחות, כך שחוץ משיעורי הליבה, יש במערכת השעות בבתי הספר היסודיים גם שיעורים בשלל תחומים לא שגרתיים.
4 צפייה בגלריה
("לחשוף ילדים למזון ולבישול בריא". רויטל אדמוני, מורה לחינוך תזונתי | צילום: יריב כץ)
עדי וולקוב בן ה-29 הוא אומן קרקס ומורה לג'אגלינג בבתי ספר יסודיים באזור השרון. אל רזי התחום התוודע לפני ארבע שנים, כשעבד כמדריך בפנימייה לנוער בסיכון. "תוך כדי העבודה עם הילדים, פתחתי חוג בלי לדעת מה באמת אני עושה. ואז גיליתי שמחפשים מורים בבתי ספר ללמד ג'אגלינג וכישורי חיים".
אילו כישורי חיים הג'אגלינג תורם לתלמידים?
"השיעור מאפשר לילדים לצאת מעצמם, לחקור את הג'אגלינג, וזה גם אמצעי תקשורת בינם לבין עצמם. בזמן מלחמה השיעור מאפשר שחרור וגמישות, יציאה רגע לאוויר בלי להיות חנוק בתוך הכיתה. הסחת דעת שמשחררת את המחשבה. יש המון יתרונות למעטפת הזאת ואני חושב שהצלחתי ליצור חיבור עם התלמידים בצורה קצת אחרת. אחד התלמידים הוא אח של חטופה והיה תלמיד מצטיין בג'אגלינג.
4 צפייה בגלריה
"יש קשר בין יכולות מתמטיות ליכולות בג'אגלינג". עדי וולקוב, מורה לג'אגלינג | צילום: יריב כץ
"תלמידים יכולים להתחבר ולהצליח להישאר מרוכזים, יש להם הרבה יותר אפשרות ביטוי מאשר בתוך הכיתה, שבה חייבים כל הזמן להיות בשקט. גם תלמידים שהם לאו דווקא הכי חזקים חברתית, והג'אגלינג מאפשר להם להתחבר מחדש לחברים. יש קשר בין יכולות מתמטיות ליכולות של ג'אגלינג".
הוא מספר על שיחות טלפון מפרגנות שקיבל מהורים, המדווחים לו על התהליך שעבר הילד. "אלו הרגעים שבשבילם אני עושה את זה. כל כך מרגש לראות תלמיד עם ניצוץ בעיניים שקופץ עליי בתחילת השיעור ואומר: 'אני מחכה לשיעור הזה כל השבוע'. בעיניי זה צריך להיות חובה כמו מתמטיקה".
ב-7 באוקטובר הוא ניצל ממסיבת הנובה. "נסעתי לשם כדי להופיע בג'אגלינג. אני עובד עם ההפקה של הנובה כבר למעלה משנתיים בכל מה שקשור להופעות קרקסיות. ב-6:30, כשהכל התחיל שם להשתגע, הצלחתי ביחד עם בת הזוג שלי לברוח עם הרכב וכל הציוד.
"אחד הריפויים שלי בחיים זה לעבוד עם ילדים. זו מתנה לילדים, ואותי זה החזיר לשגרה ולשפיות אחרי 7 באוקטובר. רציתי לחזור לעבוד בבית הספר כמה שיותר מהר. האפשרות מבחינתי לחזור ללמד אחרי כל מה שקרה זו זכות גדולה והתמודדות עם ההישרדות".
להעשיר את העולם
שיעורי ההעשרה בבתי הספר ניתנים במסגרת תל"ן (תוכניות לימוד נוספות) בהתאם לתקציב הממומן על ידי הרשות המקומית, תשלומי הורים ובית הספר, ולפי בחירה של המנהלים. ויש גם את תוכנית קרב למעורבות בחינוך, תוכנית הפועלת לשינוי חינוכי-חברתי המקדם צמצום פערים ומעודד שוויון הזדמנויות. מערכת נוספת בשם גפ"ן (תוכנית גמישות ניהולית) נועדה לאפשר למנהלי בתי הספר ולרשויות המקומיות לממש באופן מיטבי את יעדי החינוך בהתאם לצורכי הקהילה.
שרית כהן (58), מורה לריקוד מראשון-לציון, התחילה לעבוד לפני כ-30 שנה בבתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים. "חשוב לשנות את התפיסה המקובעת של לימוד פרונטלי בכיתה, ולאפשר לתלמידים לצאת למרחב אחר ושונה, להרחיב ולהעשיר את עולמם בתחומים יצירתיים נוספים", היא אומרת. "הלימודים האלה מקנים כישורי חיים ברמה האישית והבינאישית. זו בעצם תקשורת תנועתית ללא מילים וזה מבורך שזה קיים בבתי הספר של ימינו.
"מה שהכי חשוב הוא להגיע לכל תלמיד, לראות אותו ולהעצים אצלו את תחושת המסוגלות, להקנות לו כלים להתמודדות, ערכים וביטחון עצמי. במציאות של חוסר ודאות כמו מלחמה, צריך לגלות רגישות וכישורים של כאן ועכשיו. נדרש להבין את המצב ולגלות גמישות מחשבתית ויצירתית. זה מאתגר ומתגמל אותי ואת התלמידים באותה מידה. הפעילות מתקיימת בסטודיו ולא בכיתה, ופעילות של תנועה, נשימה ומשחק מאפשרת לילדים הבעת רגשות ופורקן".
כהן מספרת שלימודי הריקוד מסייעים להצלחה גם במקצועות אחרים. "הוכח מחקרית שיש עלייה ביעילות בלימודים לצד פעילות גופנית. הלימודים הופכים מהנים יותר ויעילים מכל הבחינות. ההורים רואים תוצאות באמצעות המשוב שמקבלים מהתלמידים, וגם במופעי במה וטקסים במהלך השנה. לא בכל בית ספר מופעל תחום התנועה והריקוד, זו בחירת המנהל/ת שמחליטים אילו תכנים להכניס לבית הספר".
מכינים קוסקוס בבית
יום אחד, בסוף יום הלימודים, ראתה רויטל אדמוני, מורה לחינוך תזונתי מראש-העין, שתי תלמידות שלה מכיתה ד' יוצאות מסופר עם שקיות עמוסות בירקות. "כששאלתי אותן מה הן עושות, הן סיפרו לי בהתלהבות שהן כל כך נהנו מהשיעור על קוסקוס עם מרק ירקות, שהן החליטו לתאם ולהכין את המנה ביחד בבית עבור בני המשפחה. זה היה סימן שאנחנו יוצרים שינוי אמיתי".
אדמוני הצטרפה לתוכנית ההעשרה לפני כ-20 שנה. "במהלך השנים הבנתי עד כמה חשוב לחשוף ילדים למזון ולבישול בריא, במיוחד לאור הידע הדל של ילדים והורים בתחום. כתבתי את תוכנית 'אוכלים בריא' כבר בשנת 2009, והיא מיושמת כיום בבתי ספר רבים בארץ. אנחנו מנגישים לילדים מאכלים וירקות שבזמן רגיל הם לא היו טועמים".
איך ההורים מגיבים?
"התגובות מההורים מדהימות. הם לא מפסיקים לספר לנו על שינויים משמעותיים בהרגלי התזונה. זה מקדם אורח חיים בריא ומאוזן לכלל בני הבית. זה לא רק ידע אלא גם חוויות שמפתחות את הדמיון והיצירתיות, ומעניקות לילדים כלים להתמודדות עם אתגרים רגשיים ופיזיים. במציאות הקשוחה שבה אנו חיים, התוכניות האלו הופכות לקריטיות במיוחד. הן מעניקות לתלמידים הפוגה מהמתח והלחץ".
דנה לסרי-טמסות מהיישוב מיתר בדרום חיה ונושמת יוגה ב-20 השנה האחרונות. "אני מלמדת בעיקר באיזור הדרום, מדימונה עד בית קמה. לצערי לא בכל בתי הספר, זה תלוי תקציבים ובעיקר בחירת מנהלי ומנהלות בית הספר. לשמחתי, המצב הרבה יותר טוב מפעם ויותר בתי ספר וגנים מכניסים תחומים כאלה".
לפני 18 שנה הצטרפה לחדר המורים. "בדיוק סיימתי את ההכשרה להוראת יוגה לילדים, כתבתי תוכנית התפתחותית יחד עם קולגה שהיא יועצת חינוכית ומיד בסיום הלימודים הפעלנו אותה בבית ספר כפיילוט. בנוסף העברנו השתלמויות למורים כדי שכל בית הספר ידבר באותה השפה. מאז התוכנית ממשיכה לראות אור, ואיתה אני עובדת בכל בתי הספר והגנים".
כילדה צעירה בת חמש היא חלמה להיות רקדנית. "אמי לקחה אותי לאודישן באחת מהאקדמיות הנחשבות למחול בבאר-שבע. לאחר מבחן תנועתי קצר הודיעו לאמי שאני לא מתאימה. עולמי חרב, קיבלתי חותמת שאינני מתאימה או בשפת הילדים: 'לא טובה'. זה שבר אותי, ניתקתי קשר עם הגוף שלי, נמנעתי משיעורי ספורט, מתחרויות או כל השתתפות במשהו המבקש תנועה.
"לאחר מספר שנות תרגול ראיתי איך גופי מתחזק לאיטו, אני מתגמשת וגם הביטחון מתחזק. ראיתי איך תרגילי הנשימה מפחיתים לחץ ומעלים את המיקוד. למדתי לנשום. זה היה השלב שבו הבנתי שאם אפשר לתת מענה מקבל ומכיל לילדים צעירים, אז למה לא יוגה לילדים.
"בצל המציאות שלנו בשנה האחרונה אני רואה איך זה השפיע עליי, על ילדיי ועל הסובבים אותי. ילדים צעירים לרוב זקוקים לוודאות, סדר יום ברור וביטחון מהמבוגרים בסביבה כדי שיוכלו להתפתח בצורה תקינה. מה גם שלצערי מאז 7 באוקטובר אין באמת ודאות בליבו של איש. ילדים רבים מתמודדים עם דאגה להוריהם או לאחיהם שבצבא, ילדים רבים איבדו קרובים וחלק נחשפו לצערי ברשתות לסרטונים ולתכנים איומים. אני יכולה לומר בכנות, שזאת הפעם הראשונה בחיי שהיוגה באמת עומדת למבחן אמיתי קיומי. לשמחתי, יוגה נוטעת בנו את הכאן ועכשיו".
שיעורי היוגה מתקיימים בחלל שאינו כיתת לימוד. הילדים יוצאים מהכיתה, חולצים נעליים ונכנסים למרחב נעים ומאוורר עם מוזיקה נעימה ברקע, יושבים במעגל, מדברים ומשתפים. "אנחנו חוקרים גבולות תנועה, מרחב אישי. יוגה אינה תחרותית וכל ילד יכול להתקדם לפי הקצב שלו, בלי השוואות, לרוב דרך משחק. מתרגלים ערכים של אי-אלימות, הקשבה, שיתוף וחמלה. כל אלה חיוניים והכרחיים להישרדות הדורות בשנים הבאות. אנחנו רוצים כאן דור של ילדים שיגדלו משכילים ועצמאיים וגם מאושרים ובריאים.
"הכי מרגש אותי כמה התלמידים מחכים לשיעורים, מספרים שבשבתות הם מלמדים את ההורים והאחים. יש ילדים שממש מספרים איך הם התמודדו עם כעס וסף התפוצצות על ידי תנועה ונשימה. ילדים המתרגלים יוגה יגדלו להיות עצמאיים, בריאים ומאושרים". •
