1.
ממש עד הרגע האחרון לא נחתם הסכם עם המורים, מה שהיה צריך לסיים בראשית החופש הגדול ולא, אם בכלל, ביומו האחרון. עד היום אין אפילו אישור ראשוני של עיקרי תקציב 2025, וספק אם יאושר לפני 31 בדצמבר. בינתיים מאלתרים ברגע האחרון קיצוץ דמיוני בתקציב כדי לממן בספטמבר את המפונים, כאילו שבאוצר האמינו שהם יחזרו עד מחר למטולה ולמנרה ההרוסות. עד היום גם אין מושג ברשות המסים מהם נזקי המלחמה בצפון. מיליארד? 5 מיליארד? 10 מיליארד? אז איך יפצו?
2.
עוד מעט ימלאו שנתיים למצב האבסורדי שבו אין מנכ"ל קבוע לביטוח הלאומי, מוסד שמעביר לאזרחים בשנת המלחמה "רק" 100 מיליארד שקל. זה כמעט חשוב כמו העובדה שלבית המשפט העליון אין נשיא קבוע. תארו לכם איזו מהומה היו מעוררים אוהדי קבוצת כדורגל אם לא היו ממנים מאמן עד למשחק הראשון של העונה? עצוב ומדאיג שכך נוהגת ממשלת ישראל בדברים החשובים ביותר בימים של מלחמת קיום.
3.
לפעמים יש מקום לקנא קצת בייקים, העולים מגרמניה (כמו הוריי המנוחים), שדאגו תמיד להסדיר כל עניין, מגדול ועד פעוט, הרבה לפני הרגע האחרון. לא פעם בעבר, ממשלות ישראל לא נהגו בייקיות, אבל כיום בעת מלחמה זה חמור הרבה יותר שהממשלה מסדירה עניינים ברגע האחרון, ופעמים רבות גם הרבה אחרי הרגע האחרון. הרשימה של מה שהממשלה דוחה או לא עושה בכלל, ודווקא כשעוד מעט נציין שנה למלחמת 7 באוקטובר, רק מתארכת ולא נראה שמשהו עומד להשתנות.
